דרושה הפרדה

[חרסינה משורינת]

נכון- אבל פה יש עוד משהו

שאפשר לדבר עליו אינסוף
הפרדה פיזית זו רק התחלה להפרדה נפשית
אתה צריך להפרד מהתמסרות לנורמה
אם ובכלל ואתה יודע כמה זה קשה-
הצלחת שם
וזה תהליך שכל הזמן מתברר
אפשר להתחיל להעלות
את העצמי האוטיסטי ולחדור בפנים

פעם אראנה אמר שהוא וירוס- לתחושתי אנחנו לא ממש שונים
כל נורמה תראה בנו וירוס ואנחנו מסתננים בסופו של דבר
רק שאנחנו לא וירוס אנחנו יפה וטוב
חיפוש ויושר...

והכי גרוע בעיני זה להתמסר למבט פאשיסטי שזו סכנה ממש ממשית לכלות את עצמך בכל רגע
וזה מורכב מאוד אבל אין ספק שהקרבה והריחוק שונים לגמרי ביחסים

כמו שזיהית נכון שהחוזק- חולשה
נשגב- נמוך

 

[נתנאל6589881]

העניין האמתי הוא לעקוף ולהיות יחד

להיות נשגב וגם נמוך בו זמנית אם אתה פעם אחת נשג ופעם אחת נמוך זה כמו הנורמה ,פע ככה חופעם ככה, אבל אם אתה נטל משלב, וכותב, וחיי גם את הנשגב והכי נמוך יחד אתה אלוהים, וזה עדין לא נגע איש, מלבד אלוהים ... אבל לאוטיזים יש פתוח להגיע לזה, בגלל שם הולכים בכל הדרכים, כמו שתתארתי בשיר הגותי שכתבתי ...

 

[חרסינה משורינת]

נתי! בדיוק- נטל משלב

אני גם מעדיפה את הדגש לנטל-
כי אני לא חושבת שמטבע הניסיון לגעת באהבה מישהו נמנע ממנו
אבל יש נטל אחיזה ויש נטל משלב
ובדרך כלל יש לאספים פתח
בדיוק

 

[חרסינה משורינת]

שים פה שיר עם בא לך

 

[נתנאל6589881]

אני תכננתי לכתוב 700 עמודים של שירי אהבה ואמונה

ושירי אמונה ולכלול את זה בשירת יום הדין, בו אודפזיאוס שר לאורטיקה ולעוד אהבות והם לו, בנתיים כתבתי שני שירים, לא נראה לי הכי טובים, הושפעתי מנורדה ,אם את מכירה עשרים שירה אהבה ושיר אחד מיאוש , אז הופשעתי ממנו טיפה, אז הנה שיר מושפע



2 . לצייר לך אהבה :


אבוא אליך כמו הלילה מחריש ושותק.
וקטנטנת אַנִּיחַ עַל שְׂפָתַיִּך אודם שׁוֹשַׁנֵּי
וּכְמוֹ צייר אֶטְבֹּל בַכַּף יְדֵי הָרַכָּה בָּאַרְגָּמָן וְכֶסֶף
אֶת הַיָּרֵחַ שבעינך, וּפָנֶיךָ הוֹ פְּנֵי מַלְאַך נִצְחִי
מקולעת אֶת בשמלת פְרָחִים שְׁחוֹרָה הוֹ יָפֶה
כָּל כָּך, וְרוּחַ השורקת מִבַּעַד יַעְרֵי המחשיך
מלבלבלת פִּרְחֵי עַצְּבוֹתַי .

הוֹ כתרחקי מִמֶּנִּי כצפר הנֹדָדֶת אֶל שִׁבֳּלֵי כּוֹכְבֵי
הָלַכְתָּ, הַרְחֵק מִבֵּית הוֹ הַרְחֵק מִמֶּנִּי, וְאֶרְצֶה
לַעֲשׂוֹת איתך אֶת מַה שעושים עִם אלוהים,
לְצַמְצֵם עַצְמִי ,עַד אֶפֶס מַעֲשֵׂה , וְאֶת כולך אוֹר גדול
ביקום ותחזקי כַּדּוּר נוּגֶה לַהַט כְשָׁדַיִ מטבלי הַדְּבַשׁ
שֶׁלְּךָ, כֹּה קְטַנִּים וחוורים .

וְאֶת שְׂדֵה החיטה שהותרתי מֵאֲחוֹר שִׁבְעַת הִגִּיעַ
עֶרֶב חורפי יעלמו עורבי מהשדה שדּמֵם ,ויחזרו
אֶל מאורתם, וְכָך אֶת חולפת כְּמוֹ מחרחרת מְרִיבָה
עִם החוף ,אדוות הַיָּם ,והאצות וַאֲנִי עַל תּוֹרָן תשקותי
עוֹמֵד, לַהַט כַּפַּרְפָּר שׁוֹאֵף עַל הצוּף שבריסך.

ואַרְצָה לִהְיוֹת לְךָ הַשְּׂמֵחָה שבעצב ,לִהְיוֹת כולי יָם בּוֹ תִּשְׂאִי
בְּרָכָה , לַחֲזוֹר טֵרוּף דַּעַת אֵלֶיךָ כְּמוֹ אודסיאוס מהאי עַד
אֵלֶיךָ אתיקה הַמּוֹלֶדֶת !, לכמהה אֵלֶיךָ מִשְּׁמֹעַ לִחְיוֹת, אוֹהֲבֵך
לָעַד אלת כָּל הָאָלוֹת , אורטיקה .

ושיר אהבה של אלתרמן היה לבגרות :

מילות השיר:
עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות.
עוד אצניח אלייך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן, שישנן עדיין.

כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו וודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך.

כי ביתך העני...

 

[חרסינה משורינת]

יד מבהיקה

יד מבריקה
שרעפים מלהגת
מעולפי ספירים וחלום
בדלות מערטלת
בקנאה היא יוקדת
רוקמת
שוזרת שוב תום

אני מאוד אוהבת מה שרשמת
הכי הזדהיתי עם הבית הזה :

"
הוֹ כתרחקי מִמֶּנִּי כצפר הנֹדָדֶת אֶל שִׁבֳּלֵי כּוֹכְבֵי
הָלַכְתָּ, הַרְחֵק מִבֵּית הוֹ הַרְחֵק מִמֶּנִּי, וְאֶרְצֶה
לַעֲשׂוֹת איתך אֶת מַה שעושים עִם אלוהים,
לְצַמְצֵם עַצְמִי ,עַד אֶפֶס מַעֲשֵׂה , וְאֶת כולך אוֹר גדול
ביקום ותחזקי כַּדּוּר נוּגֶה לַהַט כְשָׁדַיִ מטבלי הַדְּבַשׁ
שֶׁלְּךָ, כֹּה קְטַנִּים וחוורים ."

נוגע לי בקרוב רחוק
והארגמן והכסף תמיד קושר כתרים בעיני כצבעי אהבה
מור עובר על שפתיים...
גם כן

הכסף מבויש מזהב, ולא דורש אלא ברק וריקוע נכון
הארגמן חם ונשטף כמו הדם והסומק
שנותן את החום לקור המתכת...

כן.
יפה
(לפעמים לוקח לי זמן לגעת בשיר בגלל השפע המילולי וחיבורו)

 

[נתנאל6589881]

מזאת אומרת שפע מילולי ולמה קשה ?

קראי את של נורדה הבן זונה הזה כתב עשרים משפטי אהבה לא קשורים אחד בשני ויציר שירה אהבה הגדולה ביותר בעיני, נשבע לך, " אביא לך סלסלאות של נשיקות בר " אוי זה כזה חמוד, אני כה מקנא במשפט הזה, יש בשיר שלי איזכורים לו והתכתבות כמו " הייתי עושה איתך מה שאלוהים " או האור הגדול שלו " את מדליקה את האור ביקום " זה מדהים שלו, כה מאוהב, הלוואי שאני יתאהב בחורה וכתוב לה ככה מהלב, אני כותב לדמיות ,לא ממש לבני אדם ...

 

[חרסינה משורינת]

ח נשיקות בר - זה מזכיר לי שפנים בסלסלה

זה אומר שלפעמים כשאני במצב רוח מאוד דיאלקטי
אני נתקלת בשפע מילים של שיר-
למשל שלך מלאים בדימויים
וזה כמו זרקור לפנים
זה קשה לי כי צריכה זמן וסבלנות
וסובלנות לעצמי
וחיבור להקפיד על הכל
ולחוש הכל
לפעמים זה רץ כמו מים מפכים
אבל היום במצברוח כזה שדורש הסבה
איטית

אז כשזה יום כזה- ואתה יודע כמה אוהבת מילים
זה בא לך כמו בום של אור לפנים ואתה צריך להרגיל את העיינים
ששהו בחשכה

 

[נתנאל6589881]

כן ברור זה קרה לי עם נורדה

ובמיוחד עם פאוסט, שלא אהבת שאני קראתי את פאוסט ראיתי אש,ארגמן, אדום ולנבה לפנים ,ראיתי אור אדמדם בוהק, אני רואה שירים בצבעים, נחמד מאוד ,עכי אני דווקא לא מאוד ויזאולי, אבל צצלי מאוד, ואני רואה בשירים של גתה או דנטה או פודקין או אפילו נורדה צליליות שאני לא מוצא בי ואני מקנא, הם היו אלופים של החיים ...

 

[חרסינה משורינת]

גם רואה בצבעים

 

[נתנאל6589881]

שמעי בקשר למשלב

דנטה שהוא כתב אולי את היצירה שנחשבת להכי גדולה בשירת המערב, עשה מה שאני מאר, הוא לקח את השפה האטלקית הייה נחותה והרים אותה לדפה הכי נשגבת בעולם, ובנה עולם שפי חדש הראי הנה השפה הספרוית האטלקית , לעומת ורגליוס שהיה אחד המוררים אםלא הכי שהודפע ואהב והעריך אותו כתה בלטנית, והרטי לנו נטל אחיסנ חברתי, הוא ראה את את אביו ובגד בו, וזה יפה, ככה עשה פושקין, וגתה, ןגיוס בזרם התודעה, זה הגדול לקחת את הקיים וליצור חדש, ארנה מבריק בהסבר הזה, אני פחות, שאלי אותו, על נטל משלב, הוא הסביר לי שהיופי הוא להשתמש בעבר כדי לזרום וליצור עיג, לא להיות שקספייר, כי זה משעמם, אלא לבנות את עצמךכמו שקספייר, פנתי עליו שהייתי מיאוש, גם עליך אגב ולא עניתלי, שחשבתי שאני אפס ולא יצלח לעול, והוא עדד אותי בלי שום סמנטליות, או חיבוק אלא הסבר לוגי וחכם, וזה קצת עזר לי ...

 

[חרסינה משורינת]

כן זה לגמרי ארנה

בלי הפרדה , בלי מושא פנים לעבר או עתיד,
והרבה חום מבקיע ממה שלאחר נראה כקור
ובלי רחמים
אבל גם הרחמים מופיעים מיד כשיש חיבור

נורא

אני לא עניתי בגלל מה שעברתי וכרגע נכון לי לשמור יותר מרחק מכאן
וכן היא מתה
אבל בכל זאת
אתה יודע

מתרחקת מתקרבת
אל תראה בזה סימן לדבר

אגב דנטה היה מיוחד במקום הזה -
הוא אסף ניבים ודיאלקטים מכל איזורי איטליה ושילב אותם בטקסט
גבוה ונמוך ישן וחדש
זאת יצירה מטורפת ממה שהבנתי בשפת המקור

ושימר בעצם כך את ההיסטוריה וההתהוות של השפה

 

[נתנאל6589881]

מי מת לא הבנתי ?

דנטה כתב יצירה מנמוטלית הגדולה ביותר, ויצירה קצרה מאוד כולה איזה חמש מאות עמודים, יש יצירות כל כך הרבה יותר רחבות היקף אבל אי אפשר להשוות, בנוגע למקור את צודקת, התרגומים חרא וסילחו לי המתרגמים, אי אפשר לתרגם את הקמודיה האלוהית, חייביללמוד אטלקית, אני מקנא במעיין, היא יודעת לטנית, ובטח יכולה לקרוא את הספר במקור, היחד שנראה לי עולה עליו מבחינה אסתטית זה פאוסט, לפחות מהתרגומים, גם גן העדן האבוד בתרגומים עובר אותו לטעמי, אבל התרגום של זבוטנסקי מדהים, הוא גאון בתרגומים, בטח יותר מאריה סתייו האדיוט, וגם ראובן כהן שהוא נפלא לטעמי, אבל בטח לא זבטונסקי ...

 

[חרסינה משורינת]

חח אריה סתיו זה להדבק לגמרי להערות

הן יותר מעניינות מהטקסט - אבל הי,
לפחות ניסה את כוחו

לגבי מי מת - מה שאמרתי לך בפרטי בזמנו שבגללו הייתי חולה תקופה
מעדיפה לא לרשום כאן

 

[נתנאל6589881]

הבנתי

התכווץ לי הלב בא לי לבכות, כל כך רציתי שהיה, אני ממש עצוב, חשבתי עליך המון, כל כך חבל, אבל עוג תזכי עוד תזכי כי מגיע לך !!!

 

[נתנאל6589881]

הכתיבה שלו לא פואטית ולא מרשימה

ודנטה הוא ורטאיוז ענק אמן המילה הכתובה, קראתי את הפתיחה זה חרא, קראי א דל זבוטנסקי ,זה אמיתי תראי
&nbsp
&nbsp
בַּיּוֹם הַהוּא, אֶמצַע שְׁבִיל יָמֵינוּ,
בְּחֹרֶשׁ עַז[ii] נִתעֵיתִי; כִּי מָאוֹר
נְתִיב-אֱמֶת בָּאֹפֶל הִטַּמֵּנוּ.
&nbsp
ד. הוֹי מָה אַכזָר הַסֹּבֶך הַשָּׁחוֹר –
אֶת אֵימָתוֹ לֹא יְתָאֵר פִּי גֶבֶר;
גַּם זִכרוֹנוֹ הוּא רַעַד וּמָגוֹר,
ז. וְלֹא יֵמַר מִמֶּנּוּ חֵת הַקֶּבֶר.
אוּלָם בְּתֹם אַגִּיד אֶת הָאֵימָה –
כִּי בֵין אֵימִים נִגלֹה נִגלָה לִי סֵבֶר.
י. סָר צַעֲדִי מִדֶּרֶך תְּמִימָה
אֶל דֶּרֶך-שָׁוא, וְאֵיך – אֵינִי יוֹדֵעַ:
לִבִּי עֻלַּף בְּרוּחַ תַּרדֵּמָה.
יג. אַך זֹאת אֶזכֹּר: הִגַּעְתִּי, דָּך, יָגֵעַ,
אֶל הַר[iii] שַׂגִּיא, בִּקצֵה חֶשׁכַת הַגַּיא
שֶׁאֶת נַפשִׁי מוֹרָא וָחֵת מִלֵּאָה;
טז. לְרֹאשׁ הָהָר נָשָׂאתִי אֶת עֵינָי:
עֵיפַת הַלֵּיל מִשָּׁם כְּבָר נָסוֹגָה
בִּפנֵי הַזִּיו – הוּא זִיו מַדרִיך כָּל חָי[iv].
יט. גַּם בִּמצוּלוֹת לִבִּי חָדַר הַנֹּגַהּ,
וְהָאֵימָה, דִּמִּיתִי אֵין לָהּ סוֹף,
כַּעֲרָפֶל נָמַסָּה וְנָמוֹגָה.
כב. כִּי יִנָּצֵל טוֹבֵעַ אֶל הַחוֹף –
נִלאֵה-נְשֹׁם וּפָג מֵחֹסֶר-כֹּחַ
יַפנֶה מֶבָּט הַיָּמָּה וְיִשׁקֹף :
כה. כֹּה שָׁב רוּחִי, עַד לֹא מָצָא מָנוֹחַ
לְהִסתַּכֵּל בִּנתִיב הַסַּכָּנָה,
אוֹתָהּ אִישׁ חַי עוֹד לֹא יָכֹל נָצֹחַ.
כח וַתָּנַח פֹּה נַפשִׁי הַמְּעֻנָּה;
וַאֲטַפֵּס מוּל זֹהַר הַכֹּתֶרֶת –
וְסַעֲדִי כַּף רֶגֶל תַּחתּוֹנָה[v].
לא. כַּעֲלוֹתִי מְעָט – הִנֵּה נְמֶרֶת[vi]
מִלְּפָנַי, מָלבֶּשֶׁת עוֹר בָּרוֹד,
עַזָּה, קַלָּה, רוֹקֶדֶת וּמכַרכֶּרֶת;
לד. וַתְּדַלֵּג, וַתַּהַם, וַתִּגרֹד,
וַתַּחֲסֹם דַּרכִּי בְשֵׁן וָנַחַר,
עַד מוּט לִבִּי, וּכבָר אֶפנֶה לִירֹד:
לז. בְּרֶגַע זֶה, עַל רַענַנּוּת הַשַּׁחַר,
הוֹפִיעַ לִי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה;
כְּמוֹ בַיּוֹם, שֶׁבּוֹ כָל נֹגַּהּ-צַחַר[vii]
מ. בָּרָא הָאֵל, נִצמָד הוּא בַטָּלֶה.
וּמִשַּׁחרִית הַבֹּקֶר וְהַטֶּבַע
רָוָה לִבִּי, יָנַק וַיִּשָּׁלֶה.
מג. אַך, לְעֶזרַת הַצַּר נְקֻד-הַצֶּבַע,
קָם לְפָנַי אַריֵה, עֲנָק אַדִּיר,
וְשַׁאגָּתוֹ שֵׁנִית רַגלַי עִכֵּבָה.
מו. רָעֵב, זוֹעֵם, צוֹעֵד בְּרֹאשׁ יָהִיר,
בָּא לִקרָאתִי פוֹצֶה שְׁחוֹר הַלּוֹעַ,
בְּנַהמָתוֹ מַרעִיד אֶת הָאַוִּיר.
מט. גַּם זְאֵבָה – זוּ כָל אַוּוֹת-הָרֹעַ
טָעוּן גּוּפָהּ הָרַךְ וְהַנִּגעָל
הִיא זְאֵבָה טוֹרֶפֶת דַּל וָש&#1473

 

[נתנאל6589881]

להפך מופשט הוא המקביל לממשי

התשוקה ואהבה הן באותו קו, השירה והדיבור הכי פשוט הם באותו קו, כל בני האדם הן בצד אחד ובצד שני, כל הישיות קימות בך ומחוצה לך, אין דבא כזה פאר ללא פשטות, הכל יחד, האחד ואין סופי באותו קו וג בהפרשים אחד מהשני ,לכן אני חוקר את השנאה אהבה, אבל יותר מעניין לא גבלות, כמו שארנה אמרה לי בפרטי ללא משלב בשפה, נטל אחיזה, זו היא אהבה.

 

[חרסינה משורינת]

נטל אחיזה!

נכון לגמרי
אתה יודע למה הם לא נוגעים באהבה?
זה בדיוק זה שאתה נע רחב -צר
למעלה-למטה
יחיד-אינסוף
קצה לקצה- שנאה אהבה
ריחוק-קרבה
והם לא
הם תופסים משקל עצמי , שלא מסוגל לחלק את עצמו במרחב
-או בשפה אחרת- שיווי משקל
הם מתקבעים , שוקעים בהפרדה משלהם - בשפה ממש עקרה בלי יכולת לשנות
ואז יש להם מושג גאוני שבו השתמשת
"נטל אחיזה"
זה כבד, זה נאחז ולא משחרר ואי אפשר לזוז
ואתה מתקשר עם הכל וזורם וזה חוסם אותך

אני מבסוטה על המושג שבחרת

 

[נתנאל6589881]

אני חושב שחוסר משלב בונה משלב

לכתוב או לדבר באופן לא לנארי אלא רב מעגלי לא כאון ולא כאן כלומר נטל אחיזה, לא נוגע לא ביש ולא באין, מוביל אל שניהם יחד, אל אלוהים ועל האדמה שמתחת לקבר שלך, וזה לא שונה כל כך, המוות והחיים הם סגרת מעגל, ה עיגול ובעתיד, הם היו יחד ...

 

[חרסינה משורינת]

בדיוק חטפתי עצבים על בן הזוג

לפני כמה ימים כי הוא הפריד מושג מוות ואמר לי שאסור לשאוף לשם
זה היה טיפשי אבל אתה יודע ,
כאילו גם לדעתי המוות והחיים מעוגלים ורכים יותר ממה
שהרוב מייחס להם

נסחפתי קצת עם עצמי