דרום היבשת השחורה
- פותח הנושא ashmash
- פורסם בתאריך
קייפ טאון
אני מתכוון לרשום קצת יותר בפירוט מה עבר עלי כל יום, אז אתחיל בימים הראשונים באזור קייפ טאון. קריאה נעימה. נחתתי בקייפטאון. בשדה התעופה, כחלק מהשירות שהאכסניות מעניקות ללקוחותיהם בדרום אפריקה, חיכה לי נהג, עם שלט ששמי היה עליו, זה היה יכול להיות כמו בסרטים, רק חבל שעל השלט שהוא החזיק התנוסס שמי באנגלית עם שגיאת כתיב "ELAAC" ולא "ELAAD" כפי שאמור להיות... חבל, דווקא היה יכול להיות מגניב... היום הראשון בקייפטאון, על אף שהיה חג, היה קצת מפחיד, אני חייב לציין. עברתי את הכביש, כדי להכנס לחנות ה SEVEN ELEVEN. כפי שידוע לכם, יש מקומות בעולם שנוהגים בהם בצד השני של הכביש, דרום אפריקה הוא אחד מהם. לקח לי קצת זמן לעשות את הסוויץ' של חציית כבישים עם תנועה בכיוון הנגדי, דבר שכמעט עלה לי בחיי בהתחלה.... בנוסף, ברחוב ניגש אלי בחור שחור צעיר וטען שהוא מאוד עני ושאל אם לכבוד החג והימים הטובים אני יכול לתת לו קצת כסף? השבתי שאני סטודנט עני ואין לי ממש כסף... לא טוב לתת כסף לחבר'ה האלה באפריקה, כי בדרך כלל הם יקנו איתו סמים... באותו ערב באכסניה, נפגשתי עם מורה מניו זילנד, מורה לגיאוגרפיה. הוא היה ממש נחמד. סיבת בואו לקייפטאון, הייתי להשתתף במירוץ מרתון ארוך של 56 ק"מ שנערך ביום שבת ה-19 באפריל. זה אגב כל עיסוקו של הבחור בשעות הפנאי... באותו ערב בו הוא סיים את המרתון, הוא כבר היה על המטוס בדרכו להשתתף במרתון של בוסטון... יש אנשים שמעולם לא נחים. בכל אופן, יצא לי לדבר איתו וזה באמת נחמד לדבר עם אנשים מכל מיני מקומות שונים בעולם, כי רק ככה מגלים שבכל מקום יש בעיות משל עצמו ושיש לך לפעמים יותר במשותף עם אנשים שגרים 10,000 ק"מ ממך מאשר עם השכן מהדירה ממול... בכל אופן, היום השני הקייפטאון הגיע במהרה, זאת כי היום הראשון החל למעשה רק משעות הצהריים המאוחרות. קמת בתשע בבוקר, אחרי שישנתי עשר שעות, כי הייתי עייף מהטיסה, הלכתי ברגל, דרך איזור העיר לכיוון הסיטיפרונט. בדרך רואים כמה המדינה בצרות. כל כך הרבה אנשים שחורים יושבים חסרי מעש על המדרכה. זה די מפחיד, כי שאתה חדש, אתה לא יודע מי נגד מי ולכן הלכתי במהירות ולא ממש הגשתי בנוח שעצרתי לפני שהסתכלתי טוב טוב, כאשר חציתי את הכבישים. בכלל, זרקתי לפח שקית עם איזה דגנים שלא ממש אהבתי ומיד שאל אותי מישהו מה זרקתי וחיטט בפח, כי שאין מה לאכול, באמת עושים הכל... מהווטר פרונט, יצאה ההפלגה שלי לרובן איילנד, האי בו נלסון מנדלה בילה תקופה די משמעותית מחייו, בעת משטר האפרטהייד. בדרך לאי, ראינו לוויתן. מחזה נפוץ באזור, אבל לא בעונה הזו. לוויתנים זה היונק הכי גדול והם ממש מדהימים! לצערי לא יצא לי לצלם אותו, רק לראות את המכה שהזנב שלו נתן למים. בדרך חזרה מהאי, יצא לי לראשונה בחיי לשים לב לתופעה שכבר שמעתי עליה מזמן OCEAN FOAM, או קצף ים בעברית. זה מגעיל! זה לא כמו הגלים הלבנים והיפים שמוכרים לכם מהחוף, אלה גושים של לבן מלוכלך שצפים על המים, פתאום באמצע שום מקום. אין לי מושג למה זה קורה, אבל זה מגעיל, ולא רואים את זה הרבה בים התיכון, אבל באוקינוס האטלנטי זה שכיח. פעם ראיתי בטלויזיה תוכנית על כבר הסמוך לאוקינוס שהתמלא בדבר הזה. אוי, זה היה מגעיל! לאחר שחזרתי מההפלגה, הסתובבתי בווטר פרונט, שזה אזור בילויים מגניב על יד הים, ביקרתי באקווריום של שני האוקינוסים (אטלנטי והודי) שכמובן האקווריום במצפה התת ימי באילת לא משתווה לו, כי דרום אפריקה, היא מדינה הרבה יותר מפותחת.... בקיצור, זה היה יום מאוד נחמד שמאוד נהנתי בו (כמו מרבית הימים שהיו לי בטיול). יום ראשון, היום השלישי של הטיול של הגיע. קמתי בבוקר והלכתי לכיוון הר השולחן, בדרך תפסתי מונית כדי להגיע מהר יותר. עליתי על הר השולחן עם רכבל והסתובבתי למעלה שלוש שעות. מעל האוקינוס המקיף את העיר, היה ערפל סמיך, זה היה מחזה ממש מרהיב, שייחרט במוחי לעוד הרבה זמן, על אף שהתמונות של הערפל והעיר, לא היו מן המוצלחות בטיול... על ההר יש צמחיה משונה שנקראת פיין בוש, שהם צמחים נמוכים ובשרניים שצומחים רק באיזור קייפטאון וקייפ התקווה הטובה, הממלכה השישית של עולם הצומח. באזור הרכבל על הר השולחן, היו המון שפני סלע חמודם, שכמובן כל היפנים הצטלמו איתם... יפנים זה משהו מדהים, פשוט מצטלמים בכל מקום עם כל דבר... מהר השולחן לקחתי אוטובוס של תיירים שעושה סיבוב מודרך בעיר, ירדתי ב-CAMPS BAY, שזה אחד החופים המרהיבים שבעיר. הבעיה היחידה בחוף הזה, היא שהמים מאוד קרים (16 מעלות), דבר שלא ממש מפריע לאלפי הרוחצים. הסתובבתי על החוף שעה. ונכנסתי לסופר מרקט, שם גיליתי עבודה לא יעלה במיוחד... כאשר שאלתי את אחת המוכרות, איפה אני יכול למצוא שקית לשים בה את הלחמניה, היא השיבה שהיא שם בשביל לשרת אותי. אני חייב לציין, שזה דבר שאני לא ממש רגיל אליו, כי הרי זה נראה לכולנו טבעי שאנחנו אלו שלוקחים לעצמנו את הלחמניה בסופר. המשכתי עם הטיול המאורגן והגעתי למוזיאון הדרום אפריקאי, בו מוצגים המון פריטים הקשורים לחיים ולתרבות האפריקאית והדרום אפריקאית. המשכתי עם הסיור המאורגן וירדתי בווטר פרונט. הסתובבתי בקניון Victoria Wharf שהוא קניון ממש ממש יפה וממש ממש ענק! הוא לא נראה גדול בהתחלה, אבל אפשר להסתובב בו שעות ולגלות עוד ועוד מקומות שלא ראית בהתחלה... בקניון קניתי לי יוגורט בסופר, התיישבתי על ספסל בחוץ והאזנתי למוזיקה שהתנגנה ברחוב על ידי להקה מקומית. ניגש אלי בחור שחור, שאל אותי אם אני רוצה שהוא יעשה לי סיור בעיר ואיפה אני מתאכסן. הוא ולא האנגלית שלי ולא שלו ממש טובות, הוא איכשהו הבין שאני יליד קייפטאון... בכל אופן, שתיתי מהיוגורט ואז חזר הסיפור הרגיל של האנשים במדינה הזאת, שהוא עני ואם הוא יכול לקבל מהיוגורט שלי, השבתי שכן, אחרי שאני אסיים. שתיתי עוד כמה לגימותף השארתי לו קצת מהיוגורט ויצאתי לדרכי. היום הרביעי של הטיול הגיע די מהר, ערכתי טיול מאורגן עם עוד תרמילאים לקייפ התקווה הטובה ולקייפ פוינט - מקום באמת יפה, אבל ההגדרה של הייחוד שלו מאוד ייחודית - "הנקודה הכי דרום מזרחית ביבשת אסיה". איך נאמר, לא ממש הגדרה מלהיבה... בדרך הפלגנו בים סוער לאי של כלבי ים, התמונות התפקששו בגלל מזג האוויר הרע ששרר באותו יום. אחר כך המשכנו לשמורת הפינגווינים בסימונ'ס טאון. בדיוק זו הייתה עונת ההטלה והדגירה שלהם, אז זה היה מגניב לראות את כל החבר'ה רובצים על החול ומתחתם מונחות ביצים. הפינגווינים האלו מכונים JACKASS פינגווינים ולמי שלא יודע פירוש המילה JACKASS הוא חמור. הפינגווינים מכונים ככה, משום שהם משמיעי קולות של חמורים... זה די מגניב למען האמת. אחר המשכנו וטיילנו באזור הקייפ, ראינו בבונים ועוד כל מיני דברים מגניבים. באמת מדובר באחת השמורות היפות. ביום החמישי לטיול שלי, ב-23 באפריל, ערכתי סיור נוסף, אחר, הפעם לאזור חבל היינות בקרבת העיר סטלנבוש שנמרוחקת מעט מקייפטאון. אני לא ממש שתיין גדול ואחרי 5 כוסות כבר כאב לי הראש. אבל הואיל ושילמתי ואני ישראלי קמצן וגאה, זה לא מנע ממני לשתות עוד 15 כוסות וסה"כ ללגום 20 כוסות משקאות שונים ומשונים. אפילו קניתי בקבוק של חיכוי מקומי מאוד מוצלח לשמפניה, כלומר יין נתזים, כי הוא לא ממחוז שמפיין בצרפת... באמת מדובר באימפריית יין לכל הדעות, כך שמי שחובב יינות, יהנה מאוד באזור הזה של הכרמים, הנופים המדהימים והיינות המעולים. אחרי ארבע חוות שונות בהן מייצרים יין חזרתי לאכסניה, שמח, שיכור ומרוצה... שיחקתי כל מיני משחקי קלפים ושחמט עם האנשים ובאמת, יין עושה אווירה טובה...
אני מתכוון לרשום קצת יותר בפירוט מה עבר עלי כל יום, אז אתחיל בימים הראשונים באזור קייפ טאון. קריאה נעימה. נחתתי בקייפטאון. בשדה התעופה, כחלק מהשירות שהאכסניות מעניקות ללקוחותיהם בדרום אפריקה, חיכה לי נהג, עם שלט ששמי היה עליו, זה היה יכול להיות כמו בסרטים, רק חבל שעל השלט שהוא החזיק התנוסס שמי באנגלית עם שגיאת כתיב "ELAAC" ולא "ELAAD" כפי שאמור להיות... חבל, דווקא היה יכול להיות מגניב... היום הראשון בקייפטאון, על אף שהיה חג, היה קצת מפחיד, אני חייב לציין. עברתי את הכביש, כדי להכנס לחנות ה SEVEN ELEVEN. כפי שידוע לכם, יש מקומות בעולם שנוהגים בהם בצד השני של הכביש, דרום אפריקה הוא אחד מהם. לקח לי קצת זמן לעשות את הסוויץ' של חציית כבישים עם תנועה בכיוון הנגדי, דבר שכמעט עלה לי בחיי בהתחלה.... בנוסף, ברחוב ניגש אלי בחור שחור צעיר וטען שהוא מאוד עני ושאל אם לכבוד החג והימים הטובים אני יכול לתת לו קצת כסף? השבתי שאני סטודנט עני ואין לי ממש כסף... לא טוב לתת כסף לחבר'ה האלה באפריקה, כי בדרך כלל הם יקנו איתו סמים... באותו ערב באכסניה, נפגשתי עם מורה מניו זילנד, מורה לגיאוגרפיה. הוא היה ממש נחמד. סיבת בואו לקייפטאון, הייתי להשתתף במירוץ מרתון ארוך של 56 ק"מ שנערך ביום שבת ה-19 באפריל. זה אגב כל עיסוקו של הבחור בשעות הפנאי... באותו ערב בו הוא סיים את המרתון, הוא כבר היה על המטוס בדרכו להשתתף במרתון של בוסטון... יש אנשים שמעולם לא נחים. בכל אופן, יצא לי לדבר איתו וזה באמת נחמד לדבר עם אנשים מכל מיני מקומות שונים בעולם, כי רק ככה מגלים שבכל מקום יש בעיות משל עצמו ושיש לך לפעמים יותר במשותף עם אנשים שגרים 10,000 ק"מ ממך מאשר עם השכן מהדירה ממול... בכל אופן, היום השני הקייפטאון הגיע במהרה, זאת כי היום הראשון החל למעשה רק משעות הצהריים המאוחרות. קמת בתשע בבוקר, אחרי שישנתי עשר שעות, כי הייתי עייף מהטיסה, הלכתי ברגל, דרך איזור העיר לכיוון הסיטיפרונט. בדרך רואים כמה המדינה בצרות. כל כך הרבה אנשים שחורים יושבים חסרי מעש על המדרכה. זה די מפחיד, כי שאתה חדש, אתה לא יודע מי נגד מי ולכן הלכתי במהירות ולא ממש הגשתי בנוח שעצרתי לפני שהסתכלתי טוב טוב, כאשר חציתי את הכבישים. בכלל, זרקתי לפח שקית עם איזה דגנים שלא ממש אהבתי ומיד שאל אותי מישהו מה זרקתי וחיטט בפח, כי שאין מה לאכול, באמת עושים הכל... מהווטר פרונט, יצאה ההפלגה שלי לרובן איילנד, האי בו נלסון מנדלה בילה תקופה די משמעותית מחייו, בעת משטר האפרטהייד. בדרך לאי, ראינו לוויתן. מחזה נפוץ באזור, אבל לא בעונה הזו. לוויתנים זה היונק הכי גדול והם ממש מדהימים! לצערי לא יצא לי לצלם אותו, רק לראות את המכה שהזנב שלו נתן למים. בדרך חזרה מהאי, יצא לי לראשונה בחיי לשים לב לתופעה שכבר שמעתי עליה מזמן OCEAN FOAM, או קצף ים בעברית. זה מגעיל! זה לא כמו הגלים הלבנים והיפים שמוכרים לכם מהחוף, אלה גושים של לבן מלוכלך שצפים על המים, פתאום באמצע שום מקום. אין לי מושג למה זה קורה, אבל זה מגעיל, ולא רואים את זה הרבה בים התיכון, אבל באוקינוס האטלנטי זה שכיח. פעם ראיתי בטלויזיה תוכנית על כבר הסמוך לאוקינוס שהתמלא בדבר הזה. אוי, זה היה מגעיל! לאחר שחזרתי מההפלגה, הסתובבתי בווטר פרונט, שזה אזור בילויים מגניב על יד הים, ביקרתי באקווריום של שני האוקינוסים (אטלנטי והודי) שכמובן האקווריום במצפה התת ימי באילת לא משתווה לו, כי דרום אפריקה, היא מדינה הרבה יותר מפותחת.... בקיצור, זה היה יום מאוד נחמד שמאוד נהנתי בו (כמו מרבית הימים שהיו לי בטיול). יום ראשון, היום השלישי של הטיול של הגיע. קמתי בבוקר והלכתי לכיוון הר השולחן, בדרך תפסתי מונית כדי להגיע מהר יותר. עליתי על הר השולחן עם רכבל והסתובבתי למעלה שלוש שעות. מעל האוקינוס המקיף את העיר, היה ערפל סמיך, זה היה מחזה ממש מרהיב, שייחרט במוחי לעוד הרבה זמן, על אף שהתמונות של הערפל והעיר, לא היו מן המוצלחות בטיול... על ההר יש צמחיה משונה שנקראת פיין בוש, שהם צמחים נמוכים ובשרניים שצומחים רק באיזור קייפטאון וקייפ התקווה הטובה, הממלכה השישית של עולם הצומח. באזור הרכבל על הר השולחן, היו המון שפני סלע חמודם, שכמובן כל היפנים הצטלמו איתם... יפנים זה משהו מדהים, פשוט מצטלמים בכל מקום עם כל דבר... מהר השולחן לקחתי אוטובוס של תיירים שעושה סיבוב מודרך בעיר, ירדתי ב-CAMPS BAY, שזה אחד החופים המרהיבים שבעיר. הבעיה היחידה בחוף הזה, היא שהמים מאוד קרים (16 מעלות), דבר שלא ממש מפריע לאלפי הרוחצים. הסתובבתי על החוף שעה. ונכנסתי לסופר מרקט, שם גיליתי עבודה לא יעלה במיוחד... כאשר שאלתי את אחת המוכרות, איפה אני יכול למצוא שקית לשים בה את הלחמניה, היא השיבה שהיא שם בשביל לשרת אותי. אני חייב לציין, שזה דבר שאני לא ממש רגיל אליו, כי הרי זה נראה לכולנו טבעי שאנחנו אלו שלוקחים לעצמנו את הלחמניה בסופר. המשכתי עם הטיול המאורגן והגעתי למוזיאון הדרום אפריקאי, בו מוצגים המון פריטים הקשורים לחיים ולתרבות האפריקאית והדרום אפריקאית. המשכתי עם הסיור המאורגן וירדתי בווטר פרונט. הסתובבתי בקניון Victoria Wharf שהוא קניון ממש ממש יפה וממש ממש ענק! הוא לא נראה גדול בהתחלה, אבל אפשר להסתובב בו שעות ולגלות עוד ועוד מקומות שלא ראית בהתחלה... בקניון קניתי לי יוגורט בסופר, התיישבתי על ספסל בחוץ והאזנתי למוזיקה שהתנגנה ברחוב על ידי להקה מקומית. ניגש אלי בחור שחור, שאל אותי אם אני רוצה שהוא יעשה לי סיור בעיר ואיפה אני מתאכסן. הוא ולא האנגלית שלי ולא שלו ממש טובות, הוא איכשהו הבין שאני יליד קייפטאון... בכל אופן, שתיתי מהיוגורט ואז חזר הסיפור הרגיל של האנשים במדינה הזאת, שהוא עני ואם הוא יכול לקבל מהיוגורט שלי, השבתי שכן, אחרי שאני אסיים. שתיתי עוד כמה לגימותף השארתי לו קצת מהיוגורט ויצאתי לדרכי. היום הרביעי של הטיול הגיע די מהר, ערכתי טיול מאורגן עם עוד תרמילאים לקייפ התקווה הטובה ולקייפ פוינט - מקום באמת יפה, אבל ההגדרה של הייחוד שלו מאוד ייחודית - "הנקודה הכי דרום מזרחית ביבשת אסיה". איך נאמר, לא ממש הגדרה מלהיבה... בדרך הפלגנו בים סוער לאי של כלבי ים, התמונות התפקששו בגלל מזג האוויר הרע ששרר באותו יום. אחר כך המשכנו לשמורת הפינגווינים בסימונ'ס טאון. בדיוק זו הייתה עונת ההטלה והדגירה שלהם, אז זה היה מגניב לראות את כל החבר'ה רובצים על החול ומתחתם מונחות ביצים. הפינגווינים האלו מכונים JACKASS פינגווינים ולמי שלא יודע פירוש המילה JACKASS הוא חמור. הפינגווינים מכונים ככה, משום שהם משמיעי קולות של חמורים... זה די מגניב למען האמת. אחר המשכנו וטיילנו באזור הקייפ, ראינו בבונים ועוד כל מיני דברים מגניבים. באמת מדובר באחת השמורות היפות. ביום החמישי לטיול שלי, ב-23 באפריל, ערכתי סיור נוסף, אחר, הפעם לאזור חבל היינות בקרבת העיר סטלנבוש שנמרוחקת מעט מקייפטאון. אני לא ממש שתיין גדול ואחרי 5 כוסות כבר כאב לי הראש. אבל הואיל ושילמתי ואני ישראלי קמצן וגאה, זה לא מנע ממני לשתות עוד 15 כוסות וסה"כ ללגום 20 כוסות משקאות שונים ומשונים. אפילו קניתי בקבוק של חיכוי מקומי מאוד מוצלח לשמפניה, כלומר יין נתזים, כי הוא לא ממחוז שמפיין בצרפת... באמת מדובר באימפריית יין לכל הדעות, כך שמי שחובב יינות, יהנה מאוד באזור הזה של הכרמים, הנופים המדהימים והיינות המעולים. אחרי ארבע חוות שונות בהן מייצרים יין חזרתי לאכסניה, שמח, שיכור ומרוצה... שיחקתי כל מיני משחקי קלפים ושחמט עם האנשים ובאמת, יין עושה אווירה טובה...
הגארדן רוט בשלושה ימים
המשך עלילותי בדרום אפריקה. לאחר שסיימתי את עיסוקי בקייפ טאון והסביבה, לקחתי באז באס, שזה מיני אוטובוס שכזה שעובר מאכסניה לאכסניה ומעיר לעיר שזה ממש אידיאלי לתרמילאים. בדרך פוגשים כל מיני אנשים מעניינים, אבל לא בנסיעה הזו, כי היא הייתה ממש קצרה. מה שזכור לי שהיו שתי תיירות, לא יודע בדיוק מאיפה, אבל הן דיברו אנגלית אחת עם השניה, לאחת מהן היו ניבים כמו לחיית טרף, אויש, זה היה מפחיד!. הגעתי להרמנוס, אחרי שבדרך מקייפטאון לשם עוברים ליד ישובים שנראים כמו "מחנות פליטים", בהם גרים השחורים המסכנים ביותר בדרום אפריקה. עוד דבר אחד בקשר לנסיעה שחשוב לציין, זה שבדרום אפריקה, יצא לי לנסוע באוטו שהנהג נסע בו 130 קמ"ש וירד לשוליים כדי שנהגים מהירים יותר יוכלו לעקוף - איפה בישראל? אני כבר לא מצפה שיגידו תודה עם איטוט החירום כמו בדרום אפריקה, רק שיתנו לעקוף בשקט... אז כפי שציינתי, הגעתי להרמנוס, עיירה חביב ביותר שהדבר הכי קרוב לתיאור שלה יהיה כפר שוויצרי לחוף האוקינוס (ואין אוקינוס בשוויץ), אל תשאלו איזה אוקינוס, כי כאן בדיוק האוקינוסים מתחלפים, יום אחד טמפרטורת המים היא 27 מעלות ולמחרת 16, ככה זה שהאוקינוס האטלנטי וההודי מתערבבים... הרמנוס, הוא המקום האידיאלי לצפייה בלוויתן הדרומי הענק, רק שלצערי העונה מתחילה חודשיים אחרי שאני עזבתי את המקום, כך שאם מישהו רוצה לבוא לצפות בלוויתנים מהיבשה, בין יוני לדצמבר, הרמנוס הוא המקום האידיאלי. אז מה עשיתי בהרמנוס? הגעתי בערך בעשר, היה כבר מאוחר בשביל לצאת לשיט שיוביל אותי לצלילה ולכן זה נדחה ליום המחרת. מה שעשיתי היה לשכור אופניים ורכבתי לאורך האוקינוס. נסעתי קילומטרים רבים, ביקרתי בשמורות קטנות המשקיפות לים והיה ממש כיף. האנשים שם ממש חברותיים וכל כך הרבה אנשים שאני לא מכיר אמרו לי שלום... למחרת נסעתי לישוב הסמוך וכל היום הייתי בים. זו הייתה הפלגה מדהימה, מפליגים לאזור הקרוב לאי עם כלבי ים חמודים, מה שמושך את הכרישים הלבנים. אחרי המון מבטים והתפעלות מהכרישים שבאים בעקבות פתיונות הדגים המתים והמצופים בצורת כלבי ים, מורידים את הכלוב למים! זהו, לובשים חליפת צלילה ונכנסים לכלוב. זו חוויה מדהימה, לצלול סנטימטרים ספורים מהעמלץ הלבן, הטורף הגדול והמפחיד באוקינוס. קצת לפני שיצאתי מהכלוב, התקרב אלי כריש ונגס בכלוב סנטימטרים לידי! זה היה קצת מפחיד, אבל זה משהו, שבאמת רק בסרט מלתעות, אפשר להתחיל להבין במה מדובר... התנודות של הסירה והריח הנורא של הפתיונות לכרישים גרמו לי לבחילה. כן, חטפתי מחלת ים קטנה, דבר שלא קילקל את החוויה, אבל בהחלט גורם לי להמליץ לכל מי שחושב לצלול עם כרישים באזור לקחת כדורים נגד מחלת ים לפני... למחרת עזבתי את הרמנוס ונסעתי לאורך כל הגארדן רוט, דרך הגנים, שלמעשה מדובר ביערות שנמצאים ליד הים בדרום המדינה הדרומית באפריקה. בדרך חולפים על פני נהרות ואגמים, וכאשר עוברים בין שני המחוזות, הקייפ המזרחי והמערבי, עוברים על גשר מעל נהר ריברסטרום שהוא הגשר הכי גבוה בעולם ממנו ניתן לקפוץ באנג'י. באמת שרציתי לקפוץ באנג'י, אבל לצערי, לא יכלתי, כי לא ממש הייתה לי הסעה למקום מהמקום שהתאכסנתי בו באותו לילה בג'פרי'ס ביי. ג'פרי'ס ביי, "המכה" של הגולשים (תיאור טיפשי שלונלי פלנט משתמשים בו בערך לכל דבר, בטח האיסלאם משלם להם תמלוגים), נמצאת כשעה נסיעה מפרו אליזבת', הקצה המזרחי של הגארדן רוט. מה עשיתי בג'פרי'ס ביי? הואיל ואני לא גולש וגם לא הייתי מעוניין ללמוד לגלוש, הסתובבתי על החוף, צילמתי גולשים, נופשים, מדוזות, צדפים, דגים ומה לא. הלכתי למוזיאון הצדפים וחיכיתי לערב להסעה שלי לפורט אליזבת. בערב כבר הייתי באכסניה בפורט אליזבת, באמת מקום נחמד, אבל לצערי לא היה לי זמן לשהות בו ולמחרת בבוקר עליתי על באז באס לדרבן, העיר השלישית בגודלה בדרום אפריקה, עיר מלאה בהודים וכל מיני כאלו, אבל על דרבן ועל מה שקרה לי שם, אספר כבר בפרק הבא של אלעד בדרום הרחוק. אז למי שרוצה לטייל בגארדן רוט, בהחלט מומלץ להקדיש כמה ימים יותר ממה שאני הקדשתי, אפשר לטייל במקומות כמו נייזה, ג'ורג' וסטורם ריבר כמובן, שלצערי, מפאת קוצר הזמן נאלצתי לפסוח עליהם. אז זהו לבינתיים. אלעד
המשך עלילותי בדרום אפריקה. לאחר שסיימתי את עיסוקי בקייפ טאון והסביבה, לקחתי באז באס, שזה מיני אוטובוס שכזה שעובר מאכסניה לאכסניה ומעיר לעיר שזה ממש אידיאלי לתרמילאים. בדרך פוגשים כל מיני אנשים מעניינים, אבל לא בנסיעה הזו, כי היא הייתה ממש קצרה. מה שזכור לי שהיו שתי תיירות, לא יודע בדיוק מאיפה, אבל הן דיברו אנגלית אחת עם השניה, לאחת מהן היו ניבים כמו לחיית טרף, אויש, זה היה מפחיד!. הגעתי להרמנוס, אחרי שבדרך מקייפטאון לשם עוברים ליד ישובים שנראים כמו "מחנות פליטים", בהם גרים השחורים המסכנים ביותר בדרום אפריקה. עוד דבר אחד בקשר לנסיעה שחשוב לציין, זה שבדרום אפריקה, יצא לי לנסוע באוטו שהנהג נסע בו 130 קמ"ש וירד לשוליים כדי שנהגים מהירים יותר יוכלו לעקוף - איפה בישראל? אני כבר לא מצפה שיגידו תודה עם איטוט החירום כמו בדרום אפריקה, רק שיתנו לעקוף בשקט... אז כפי שציינתי, הגעתי להרמנוס, עיירה חביב ביותר שהדבר הכי קרוב לתיאור שלה יהיה כפר שוויצרי לחוף האוקינוס (ואין אוקינוס בשוויץ), אל תשאלו איזה אוקינוס, כי כאן בדיוק האוקינוסים מתחלפים, יום אחד טמפרטורת המים היא 27 מעלות ולמחרת 16, ככה זה שהאוקינוס האטלנטי וההודי מתערבבים... הרמנוס, הוא המקום האידיאלי לצפייה בלוויתן הדרומי הענק, רק שלצערי העונה מתחילה חודשיים אחרי שאני עזבתי את המקום, כך שאם מישהו רוצה לבוא לצפות בלוויתנים מהיבשה, בין יוני לדצמבר, הרמנוס הוא המקום האידיאלי. אז מה עשיתי בהרמנוס? הגעתי בערך בעשר, היה כבר מאוחר בשביל לצאת לשיט שיוביל אותי לצלילה ולכן זה נדחה ליום המחרת. מה שעשיתי היה לשכור אופניים ורכבתי לאורך האוקינוס. נסעתי קילומטרים רבים, ביקרתי בשמורות קטנות המשקיפות לים והיה ממש כיף. האנשים שם ממש חברותיים וכל כך הרבה אנשים שאני לא מכיר אמרו לי שלום... למחרת נסעתי לישוב הסמוך וכל היום הייתי בים. זו הייתה הפלגה מדהימה, מפליגים לאזור הקרוב לאי עם כלבי ים חמודים, מה שמושך את הכרישים הלבנים. אחרי המון מבטים והתפעלות מהכרישים שבאים בעקבות פתיונות הדגים המתים והמצופים בצורת כלבי ים, מורידים את הכלוב למים! זהו, לובשים חליפת צלילה ונכנסים לכלוב. זו חוויה מדהימה, לצלול סנטימטרים ספורים מהעמלץ הלבן, הטורף הגדול והמפחיד באוקינוס. קצת לפני שיצאתי מהכלוב, התקרב אלי כריש ונגס בכלוב סנטימטרים לידי! זה היה קצת מפחיד, אבל זה משהו, שבאמת רק בסרט מלתעות, אפשר להתחיל להבין במה מדובר... התנודות של הסירה והריח הנורא של הפתיונות לכרישים גרמו לי לבחילה. כן, חטפתי מחלת ים קטנה, דבר שלא קילקל את החוויה, אבל בהחלט גורם לי להמליץ לכל מי שחושב לצלול עם כרישים באזור לקחת כדורים נגד מחלת ים לפני... למחרת עזבתי את הרמנוס ונסעתי לאורך כל הגארדן רוט, דרך הגנים, שלמעשה מדובר ביערות שנמצאים ליד הים בדרום המדינה הדרומית באפריקה. בדרך חולפים על פני נהרות ואגמים, וכאשר עוברים בין שני המחוזות, הקייפ המזרחי והמערבי, עוברים על גשר מעל נהר ריברסטרום שהוא הגשר הכי גבוה בעולם ממנו ניתן לקפוץ באנג'י. באמת שרציתי לקפוץ באנג'י, אבל לצערי, לא יכלתי, כי לא ממש הייתה לי הסעה למקום מהמקום שהתאכסנתי בו באותו לילה בג'פרי'ס ביי. ג'פרי'ס ביי, "המכה" של הגולשים (תיאור טיפשי שלונלי פלנט משתמשים בו בערך לכל דבר, בטח האיסלאם משלם להם תמלוגים), נמצאת כשעה נסיעה מפרו אליזבת', הקצה המזרחי של הגארדן רוט. מה עשיתי בג'פרי'ס ביי? הואיל ואני לא גולש וגם לא הייתי מעוניין ללמוד לגלוש, הסתובבתי על החוף, צילמתי גולשים, נופשים, מדוזות, צדפים, דגים ומה לא. הלכתי למוזיאון הצדפים וחיכיתי לערב להסעה שלי לפורט אליזבת. בערב כבר הייתי באכסניה בפורט אליזבת, באמת מקום נחמד, אבל לצערי לא היה לי זמן לשהות בו ולמחרת בבוקר עליתי על באז באס לדרבן, העיר השלישית בגודלה בדרום אפריקה, עיר מלאה בהודים וכל מיני כאלו, אבל על דרבן ועל מה שקרה לי שם, אספר כבר בפרק הבא של אלעד בדרום הרחוק. אז למי שרוצה לטייל בגארדן רוט, בהחלט מומלץ להקדיש כמה ימים יותר ממה שאני הקדשתי, אפשר לטייל במקומות כמו נייזה, ג'ורג' וסטורם ריבר כמובן, שלצערי, מפאת קוצר הזמן נאלצתי לפסוח עליהם. אז זהו לבינתיים. אלעד
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.