משרד על גלגלים,
"זהירות, תמרור לפניך!", כך טוען תמרור משולש בירכתי המשרד, תהיתי לעצמי, האם עכשיו עלי לתרום בכדי לצאת ידי חובה? ניחא, שועלים וותיקים ממני תרמו כבר. במעגלים נע המשרד, יש וישבו ופניהם נעוצות בקרקע, ויש שבחילה קלה עלתה במעמקי סרעפתם, והעדיפו לכבוש חיוך הזוי, כאומרים - בסרט הזה כבר היינו, יודעים את הסוף, הרעים מנצחים, כמו תמיד, אומרים הם, וממשיכים להסתובב במעגלי ים, במעגל השנה, בסחרחרה המסחררת, במסחרה המתמסחרת. השופט הגדול מניע את ראשו לאות 'לאו', סוגר בחבטה את אלמנך הכוכבים על פי תלמי קשישא, מבקש עוד מים, מחלת ים קפצה עליו יש מאין, כך, בצהרי היום, והים לא נראה באופק, יורדי הים שלגמו מנה נוספת של רום מוטלים בקרנות זווית כאבן שאין לה הופכים, הצופה התורן עומד על ראש התורן, משקפת נעוצה בעינו המכוסה רטייה, והנה-הנה תיכף יזעק - ים! אך לא.. האופק מעורפל, באם לא נגיע לים, נטבע כולנו בגל צונמי שהולך מסוף העולם ועד סופו, מקרקעית האוקיינוס ועד רומה. הטלנו עוגן, לבסוף, שלשלנו אותו ולאט-לאט, ביד מיומנה, שלא ינתקו טבעות המתכת זו מזו, צנח העוגן, מרחק של אלפי מיילים, מילים, משפטים, אותיות, הברות קטועות, כמספר המילים בעולם כך מספר הטבעות של שלשלת העוגן שלנו, נופל אל תוך מצולות תהום, ספק נוגע ספק לא נוגע, טבח ספינת האוויר שעמד מאחורי הפטיר באנחה - גם כל מילות האכזבה בעולם לא ימלאו את אוקיינוס הטרגדיה, עודני מהרהר בפשרו של משפט סתום זה, הגיע העוגן ליעדו, תקע יתד באמסטרדם ושלח גרורות סרטניות לחוג הגדי, דווקא, כוס אמא שלו. פראזה סתומה בפני עצמה.