../images/Emo15.gif הנה כמה
ירוק חסר שיפ אקירה תמיד אהב את הצבע הירוק. צבע של שלווה, צמיחה, צבע רגוע ונעים. לירוק תמיד הייתה תחושה רעננה ונעימה, כמו מנטה ריחנית בחצר האחורית של הבית שלו, משהו מאוד בטוח. ירוק היה צבע שניתן לסמוך עליו, כי הוא היה צבע חי ועדיין לא אלים. כשהיה ילד אהב לצאת ולהשתרע כשפניו קבורים בים הדשא הירוק, העסיסי, ולהריח את האדמה הרכה שהצמיחה את ים העלים הרכים, הקטיפתיים. כשהוא התבגר קצת הוא הפסיק, אחרי הכול, שחקן גו מקצועי ורציני לא משתרע על הדשא וחוזר כששיערו סתור ומלא בעלים, וריחו כריח האדמה הפורייה. לא, זה לא דבר יאה ומכובד לעשותו. טוב לאקירה כך, הוא אוהב את המשחק שהוא משחק והוא יודע שהוא טוב בו, אבל רק לפעמים הוא חושב, שעכשיו היה מתאים לו לצאת ולחזור להיות ילד ירוק, רק כמה דקות. פרחי זכריני כשהיה רק ילד סיפרה אמו של היקארו לבנה הקט לפני השינה את הסיפור על פרחי הזכריני. הסיפור על הנער האמיץ שהציל את נערתו מטביעה, הושיט לה פרח יחיד לפני שנסחף בזרם בעצמו, צועק לעברה שתזכור אותו. תמיד טוותה אימו לסיפור סוף יפה, שבו הם נפגשים ומתחתנים והכול טוב ויפה, אבל אחרי זמן מה הבין היקארו שזה מעולם לא קרה. הנערה המשיכה לזכור, התבגרה, הפכה לאישה, וכנראה גם לזקנה- אך לא נישאה מעולם, כי הפרחים המשיכו ללחוש לה שתזכור. או שאולי מתה בגיל צעיר משברון לב? הוא בדרך כלל נהג לחשוב שזקנה והפכה לסבתא טובה שמטפלת בילידים כאילו היו ילדיה. וכאשר הוא מביט בלוח הגו נדמה לו שאבני הגו לוחשות לו "הוא כאן, הוא פה", והוא יודע, שהן מתכוונות לסאי. ולכן הוא לא יוכל להפסיק לשחק לעולם, כי האבנים ימשיכו ללחוש לו לזכור. ממלכת הפיות שיפ: היקאקי. גרררר חמוד יצא לי ^^ כשהוא שם יד בכף ידי, כשהוא מחייך אלי חיוך שאני יודע ששמור עבורי, כשהוא לוחש באוזני, בסודי סודות, שהוא אוהב אותי, אז אני יודע שהגעתי לממלכת הפיות. אהבה שלנו היא ממלכת הפיות שלי, מלאה קסם וזוהר וכנפי פרפר זעירות עדינות שיתפוגגו אם לא אזהר בעודי נוגע בהן. היא מלאה במעופם שמימי של יצורים עדינים, במחולות של גרליים זעירות על פני קרקע יער מכוסת שלכת. ממלכת הפיות שלנו שמורה בסוד, נעולה בדלת סתרים עמוק בתוכנו, ורק שנינו יודעים היכן המפתח מסתתר. אם יביטו בי, לא ינחשו שאני מכיר בתוכי את הממלכת הפיות, כי כל מי שרואה אותי תמיד חושב עלי כעל "טויה אקירה"- הבחור הזה, שתמיד נראה רציני כל כך, שמחייך בקושי. אבל רק יסגרו אחריהם הדלת ויעזבו, תתרחש בי התמורה. רק נסיך הפיות שלי מסוגל לחולל את התמורה בי, לפזר עלי אבק פיות קסום של צחוק ואושר, ולהפוך אותי ליצור כמוהו, בעל כנפי פרפר עדינות ורגלים זעירות קלילות כרוח, ואז הוא מחבק אותי אליו, ומושיט לי יד לרקוד, ואני נענה בחיוב, ושוכח מכל מה שאני ומכל מה שאני צריך להיות. לנסיך שלי יש שם, ושמו היקארו. גפן לפעמים נדמה לוואיה שהוא חי כמו גפן. משלח קנוקנות ונאחז בכול הנקרה בדרכו, על מנת לתמוך עצמו פן יתכופפו ענפיו מפאת כובד משקל הפירות שעליהם. אז הוא נאחז חזק בחבריו, מרים ראשו וצוחק מלוא הפה, כדי שלא יזוזו ממקומקם ויניחו לו לגדל ענפיו סביבם לבטחה. הפירות כבדים, כמו האחריות שהוא מנסה נואשות להימלט ממנה. אילו ניתנה לו הבחירה, לא היה מגדל פירות כבדים שכאלו כלל, מאחר והם כה מעיקים! דברים משתנים עם הזמן, וואיה גידל קנוקנות עבים כזמורות, וגילה שמישהו הניח לו מוט חדש להישען עליו, והמוט הזה חזק בהרבה, ולהפתעתו, הפירות לא מעיקים עליו יותר, והוא מלבלב בשמחה. וואיה יודע שכמו שהגפן תלוי במוט בתמיכה שלו, ככה הוא תלוי באיסומי.
