דר´ שקשוקה
בעוד אני פורקת את שקיות הסופר מריכבי העמוס לעייפה, אני רואה את שלומי הבן של תקוה ומשה השכנים שלי...נכון מאד...אלה שמביאים לי כל פעם ג´חנון בשבת... מתקרב לעברי כשחיוך רחב מקשט את פניו. אתם חייבים להבין שאצל שלומי חיוך, משמע, שבירת תדמית המ"מ כלומר אקי אבני השכונתי, מה שהכניס אותי מיד לכוננות על. "מה העינינים?" הוא פונה אלי מנדנד את גופו מצד לצד "מה קורה?" הוא ממשיך לשאול בעודו לוקח מידיי את שתי השקיות שזה עתה הוצאתי מהרכב "מה המצב?" הוא ממשיך לשאול ולא נותן לי שהות לענות "מה חדש?" זה היה השלב שלא יכולתי לסבול יותר "אצלי אין חדש שלומי, אבל אצלך לעומת זאת, כל כך ברור לי שיש, אז ספר כבר " ושנינו צחקנו בעודנו מניחים את כל השקיות במעלית. "את זוכרת שאמא נסעה לפני יומיים לטיול לים המלח מהעבודה?" "כן..בטח זוכרת" "מאז שהיא חזרה יצא לך לדבר איתה? "לא..למה?" אני שואלת "אני מספר לך קטע, את נופלת..אבל ראבק אם את מספרת להורים שאת יודעת..אבא גומר עלי" הוא אומר לי ברצינות הכי גמורה ואני עושה לו פרצוף של ספר כבר נודניק "באותו יום אבא הגיע מוקדם מהעבודה והחליט שהוא מכין לאמא הפתעה. סידר את כל הבית, אפילו שם חומר שמוריד אבנית בקומקום, בדק לנטלי שיעורים והודיע לנו חגיגית שהוא הולך להכין ארוחת ערב. את מבינה שרי, הבן אדם לא יודע איך נראה מחבת, ארוחת ערב עלק......בקיצור, שם עליו את הסינר שהם הביאו מאיטליה..ההוא עם הציור של פסל דוד הערום שכל המהשמו שלו בחוץ בדיוק במקום האסטרטגי, הוציא את כל המרכיבים שצריך בשביל להכין שקשוקה כמו שהוא אוכל אצל דר´ שקשוקה כולל הפלפל הכי חריף שאמא מחזיקה במקרר. גייס את נטלי שתראה לו איפה אמא מחזיקה את המחבת הכי גדול והכי עמוק שיש ושם אותו על הגז...באותו השלב החלטתי שאני הולך להתקלח....יענו, תפסתי מרחק שלא יגייס אותי גם ל"שירות המילואים" שלו בלי כוונה" "נו..." אני אומרת לו בעוד אנחנו מפרקים את השקיות ומכניסים כל דבר למקומו "אני שומע אותו צועק...נטלייייייייי איפה בקבוק השמן? ונטלי אומרת לו בקבוק צהוב בארון מתחת לכיור. הריחות של הבצל והשום העגבניות והפלפל הגיעו עד למקלחת וכל הזמן אני שומע את אבא מדבר לעצמו בקול רם...מה יש לו לשמן הזה ינעל ראבו?????? כבר יצאתי מהמקלחת והתישבתי בסלון עם העיתון ואני שומע את נטלי שבאה למטבח אומרת....אבא....והוא עונה לה..נטלי תפסיקי להגיד אבא ותלכי לסדר את פינת האוכל..אבל נטלי ממשיכה...אבל אבא.....והוא שתפס את הג´ננה צורח לה..נטלייייייייי תתפזרי לי מהעיניים...נטלי בלי הרבה חוכמות יצאה מהמטבח ממלמלת..הוא יהרוג את כולנו.... ונכנסה לחדר שלה טורקת את הדלת מאחוריה ומהמטבח יוצא ריח שחבל על הזמן... אני שואל אותו.... אבא מה קורה?....והוא אומר לי אני כבר בא..יאללה סיימתי... הוא מתקרב לסלון, מוריד את הסינר ואומר.....וואלה בן...ברוך שלא עשני אישה...אהבל אני....בחייאת שלומי תביא כוס מים" ואני קם, הולך למטבח, לוקח מהארון כוס נקיה, פותח את הברז ובזוית העין רואה את הבקבוק הצהוב ליד הגאז.......אבאאאאאאא אני צועק לו...מה עושה הפנטסטיק ליד הגאז? "את מבינה" שלומי אומר לי "האהבל עשה לנו שקשוקה עם חומר ניקוי והוא לא הבין למה השמן מתאדה לו כל הזמן" בשלב הזה היינו ששנינו על הרצפה מתפוצצים מצחוק ואז הוא ממשיך... "רגע" הוא אומר לי "זה עוד לא הכל, את זוכרת שהוא שם חומר לניקוי אבנית בקומקום?" "נו..."אני אומרת חנוקה מדמעות של צחוק "הוא כמובן שכח שאחרי ששמים ומרתיחים צריך גם לרוקן ולשטוף את הקומקום..הקיצר...אמא חוזרת, אנחנו אחרי ארוחת הערב, הוא אומר לאמא: את תשבי אני אכין לך קפה. הוא קם מכין לה קפה, אמא נותנת לגימה ואומרת לו: משה.....לקפה יש טעם לא טוב...תעזוב קפה, תעשה לי תה עם נענע והוא מסכן הולך עושה לה תה, אבל אמא לא ממש שתתה, אמרה שהיא מתה מעייפות ונכנסה למיטה. בקיצור, באמצע התוכנית של יאצפן הוא פתאום מתרומם מהספה ורץ לחדר השינה וצועק..תקוה תתעוררי..תקווה נשמה שלי אם את הולכת לי אני מת על המקום..תקווה תתעוררי...." זה היה השלב שאיבדתי את כושר הספיגה ....רצתי לשירותים מתפוצצת מצחוק. שבת נפלאה לכולם
בעוד אני פורקת את שקיות הסופר מריכבי העמוס לעייפה, אני רואה את שלומי הבן של תקוה ומשה השכנים שלי...נכון מאד...אלה שמביאים לי כל פעם ג´חנון בשבת... מתקרב לעברי כשחיוך רחב מקשט את פניו. אתם חייבים להבין שאצל שלומי חיוך, משמע, שבירת תדמית המ"מ כלומר אקי אבני השכונתי, מה שהכניס אותי מיד לכוננות על. "מה העינינים?" הוא פונה אלי מנדנד את גופו מצד לצד "מה קורה?" הוא ממשיך לשאול בעודו לוקח מידיי את שתי השקיות שזה עתה הוצאתי מהרכב "מה המצב?" הוא ממשיך לשאול ולא נותן לי שהות לענות "מה חדש?" זה היה השלב שלא יכולתי לסבול יותר "אצלי אין חדש שלומי, אבל אצלך לעומת זאת, כל כך ברור לי שיש, אז ספר כבר " ושנינו צחקנו בעודנו מניחים את כל השקיות במעלית. "את זוכרת שאמא נסעה לפני יומיים לטיול לים המלח מהעבודה?" "כן..בטח זוכרת" "מאז שהיא חזרה יצא לך לדבר איתה? "לא..למה?" אני שואלת "אני מספר לך קטע, את נופלת..אבל ראבק אם את מספרת להורים שאת יודעת..אבא גומר עלי" הוא אומר לי ברצינות הכי גמורה ואני עושה לו פרצוף של ספר כבר נודניק "באותו יום אבא הגיע מוקדם מהעבודה והחליט שהוא מכין לאמא הפתעה. סידר את כל הבית, אפילו שם חומר שמוריד אבנית בקומקום, בדק לנטלי שיעורים והודיע לנו חגיגית שהוא הולך להכין ארוחת ערב. את מבינה שרי, הבן אדם לא יודע איך נראה מחבת, ארוחת ערב עלק......בקיצור, שם עליו את הסינר שהם הביאו מאיטליה..ההוא עם הציור של פסל דוד הערום שכל המהשמו שלו בחוץ בדיוק במקום האסטרטגי, הוציא את כל המרכיבים שצריך בשביל להכין שקשוקה כמו שהוא אוכל אצל דר´ שקשוקה כולל הפלפל הכי חריף שאמא מחזיקה במקרר. גייס את נטלי שתראה לו איפה אמא מחזיקה את המחבת הכי גדול והכי עמוק שיש ושם אותו על הגז...באותו השלב החלטתי שאני הולך להתקלח....יענו, תפסתי מרחק שלא יגייס אותי גם ל"שירות המילואים" שלו בלי כוונה" "נו..." אני אומרת לו בעוד אנחנו מפרקים את השקיות ומכניסים כל דבר למקומו "אני שומע אותו צועק...נטלייייייייי איפה בקבוק השמן? ונטלי אומרת לו בקבוק צהוב בארון מתחת לכיור. הריחות של הבצל והשום העגבניות והפלפל הגיעו עד למקלחת וכל הזמן אני שומע את אבא מדבר לעצמו בקול רם...מה יש לו לשמן הזה ינעל ראבו?????? כבר יצאתי מהמקלחת והתישבתי בסלון עם העיתון ואני שומע את נטלי שבאה למטבח אומרת....אבא....והוא עונה לה..נטלי תפסיקי להגיד אבא ותלכי לסדר את פינת האוכל..אבל נטלי ממשיכה...אבל אבא.....והוא שתפס את הג´ננה צורח לה..נטלייייייייי תתפזרי לי מהעיניים...נטלי בלי הרבה חוכמות יצאה מהמטבח ממלמלת..הוא יהרוג את כולנו.... ונכנסה לחדר שלה טורקת את הדלת מאחוריה ומהמטבח יוצא ריח שחבל על הזמן... אני שואל אותו.... אבא מה קורה?....והוא אומר לי אני כבר בא..יאללה סיימתי... הוא מתקרב לסלון, מוריד את הסינר ואומר.....וואלה בן...ברוך שלא עשני אישה...אהבל אני....בחייאת שלומי תביא כוס מים" ואני קם, הולך למטבח, לוקח מהארון כוס נקיה, פותח את הברז ובזוית העין רואה את הבקבוק הצהוב ליד הגאז.......אבאאאאאאא אני צועק לו...מה עושה הפנטסטיק ליד הגאז? "את מבינה" שלומי אומר לי "האהבל עשה לנו שקשוקה עם חומר ניקוי והוא לא הבין למה השמן מתאדה לו כל הזמן" בשלב הזה היינו ששנינו על הרצפה מתפוצצים מצחוק ואז הוא ממשיך... "רגע" הוא אומר לי "זה עוד לא הכל, את זוכרת שהוא שם חומר לניקוי אבנית בקומקום?" "נו..."אני אומרת חנוקה מדמעות של צחוק "הוא כמובן שכח שאחרי ששמים ומרתיחים צריך גם לרוקן ולשטוף את הקומקום..הקיצר...אמא חוזרת, אנחנו אחרי ארוחת הערב, הוא אומר לאמא: את תשבי אני אכין לך קפה. הוא קם מכין לה קפה, אמא נותנת לגימה ואומרת לו: משה.....לקפה יש טעם לא טוב...תעזוב קפה, תעשה לי תה עם נענע והוא מסכן הולך עושה לה תה, אבל אמא לא ממש שתתה, אמרה שהיא מתה מעייפות ונכנסה למיטה. בקיצור, באמצע התוכנית של יאצפן הוא פתאום מתרומם מהספה ורץ לחדר השינה וצועק..תקוה תתעוררי..תקווה נשמה שלי אם את הולכת לי אני מת על המקום..תקווה תתעוררי...." זה היה השלב שאיבדתי את כושר הספיגה ....רצתי לשירותים מתפוצצת מצחוק. שבת נפלאה לכולם
