devils play thing
New member
אלו לא הסרטים הכי טובים שלהם לדעתי...
כמו שאמרתי בערך חצי מהסרטים שלהם גדולים לדעתי, וחצי אני לא אוהבת..
הנה פחות או יותר הדירוג שלי לסרטי האחים כהן:
1. הקפיצה הגדולה - האהוב עלי ביותר שלהם- סרט ענק.
2. בייבי אריזונה
3. כל השאר שטובים בעיני, אני לא יודעת לדרג- פארגו, רציחות פשוטות, צומת מילר, ביג ליבובסקי, אחי איפה אתה, לקרוא ולשרוף- אלו גם הסרטים שהכי מזכירים לי את שו"שו (ראית אגב?)- הם כ"כ גדולים, הם פשוט סרטים שמשלבים הומז'ים לז'נרים בצורה גם קורעת מצחוק, וגם בצורה שמכבדת את הז'אנר, הומור שחור ושנון, טוויסטים מעולים, בניית עלילה בצורה מדוייקת ונהדרת, משחק עם חוקי הז'אנר, בד"כ גם אמירה, דמויות נפלאות שמצד אחד מספיק קיצוניות כדי להיות מעניינות ולא קריקטוריסטיות, ומצד שני מספיק אנושיות כדי להזדהות איתם. בקיצור- גדולים גדולים גדולים!
ויש להם את הסוג האחרון שזה הסרטים המהורהרים- אני פחות מתחברת אליהם כי הם הרבה יותר כבדים, בד"כ מאוד אקזיסטנציאליסטיים, שמדברים על מהות והחיים וכזה ומרגישים לי כאילו מנסים להיות אמנותיים בכוח, וגם מרגישים לי מאוד דייוויד לינצ'יים, למרות שדווקא הם נחשבים לטופ שלהם, אני אישית פחות התחברתי אליהם- בניהם - ברטון פינק (שדווקא נחשב בעיני רבים לאחד מיצירות המופת שלהם, אני פחות התחברתי), האיש שלא היה שם, ארץ קשוחה שזכה באוסקר, יהודי טוב שהיה מועמד לאוסקר. קבוצת הסרטים האלה פחות אהובה עלי כמו שאמרתי, אבל אני עדיין אני מעריכה אותם על התעוזה ועל האומץ לעשות סרטים קשים לעיכול ולא מיינסטרים.
אומץ אמיתי ( True Grit) הוא עוף נורא מוזר לדעתי בפילמוגרפיה שלהם... הוא עיבוד לסרט ישן, משהו שהם כמעט לא עושים, הם תמיד כותבים את התסריט בעצמם. והוא גם מאוד "סטיירט פורוורד"- עם עלילה רגילה, בלי התחכמויות, בלי פארודיות, סגנון שממש לא מתאים להם. ולכן גם הוא לא בטופ שלי מבחינתם.
כמו שאמרתי בערך חצי מהסרטים שלהם גדולים לדעתי, וחצי אני לא אוהבת..
הנה פחות או יותר הדירוג שלי לסרטי האחים כהן:
1. הקפיצה הגדולה - האהוב עלי ביותר שלהם- סרט ענק.
2. בייבי אריזונה
3. כל השאר שטובים בעיני, אני לא יודעת לדרג- פארגו, רציחות פשוטות, צומת מילר, ביג ליבובסקי, אחי איפה אתה, לקרוא ולשרוף- אלו גם הסרטים שהכי מזכירים לי את שו"שו (ראית אגב?)- הם כ"כ גדולים, הם פשוט סרטים שמשלבים הומז'ים לז'נרים בצורה גם קורעת מצחוק, וגם בצורה שמכבדת את הז'אנר, הומור שחור ושנון, טוויסטים מעולים, בניית עלילה בצורה מדוייקת ונהדרת, משחק עם חוקי הז'אנר, בד"כ גם אמירה, דמויות נפלאות שמצד אחד מספיק קיצוניות כדי להיות מעניינות ולא קריקטוריסטיות, ומצד שני מספיק אנושיות כדי להזדהות איתם. בקיצור- גדולים גדולים גדולים!
ויש להם את הסוג האחרון שזה הסרטים המהורהרים- אני פחות מתחברת אליהם כי הם הרבה יותר כבדים, בד"כ מאוד אקזיסטנציאליסטיים, שמדברים על מהות והחיים וכזה ומרגישים לי כאילו מנסים להיות אמנותיים בכוח, וגם מרגישים לי מאוד דייוויד לינצ'יים, למרות שדווקא הם נחשבים לטופ שלהם, אני אישית פחות התחברתי אליהם- בניהם - ברטון פינק (שדווקא נחשב בעיני רבים לאחד מיצירות המופת שלהם, אני פחות התחברתי), האיש שלא היה שם, ארץ קשוחה שזכה באוסקר, יהודי טוב שהיה מועמד לאוסקר. קבוצת הסרטים האלה פחות אהובה עלי כמו שאמרתי, אבל אני עדיין אני מעריכה אותם על התעוזה ועל האומץ לעשות סרטים קשים לעיכול ולא מיינסטרים.
אומץ אמיתי ( True Grit) הוא עוף נורא מוזר לדעתי בפילמוגרפיה שלהם... הוא עיבוד לסרט ישן, משהו שהם כמעט לא עושים, הם תמיד כותבים את התסריט בעצמם. והוא גם מאוד "סטיירט פורוורד"- עם עלילה רגילה, בלי התחכמויות, בלי פארודיות, סגנון שממש לא מתאים להם. ולכן גם הוא לא בטופ שלי מבחינתם.