דקירות

דקירות

אנחנו לא נוהגים להודות בזה, אבל אנחנו פוחדים מדקירות. אלה שהם טייפ 1 הם כבר התרגלו לזה מגיל צעיר ואני מאמין שההסתגלות שלהם לזה לא היתה קלה, ואלה שהם טייפ 2 זה נראה להם כמו אסון, במיוחד אלה שהם על תרופות וחוששים מהעתיד. אתמול היתה תוכנית בטלוויזיה על הסוכרת. לא חידש לי כלום, אבל המראיין ביקש שהרופא יעשה לו בדיקה בגלוקומטר, כאילו רק בשביל להראות עד כמה שזה פשוט. ואז הרופא תפס את האצבע של המראיין באכזריות ודקר. מול מצלמות הטלוויזיה ראו אך שיצאה טיפה ענקית ענקית, והטיפה הזו נזל הצידה כמו זרם של מים. זה היה מכוער. רציתי לקפוץ לתוך המסך ולצעוק, שזה לא כך, אני מעולם לא דקרתי את עצמי בצורה כזו, אתה דוקר בצורה חלשה כדי להוציא את הטיפה המינימלית, לומדים את זה עם הנסיון. יש לי הרבה מכרים שהם חולי סוכרת טייפ 2 , אני לא מכיר כמעט אף אחד שהוא טייפ1, וחלק גדול מהטייפ2 שאני מכיר, מפחד לעשות את הבדיקה עם הגלוקומטר, הם שייכים לקטגוריה, שהדקירות זה אסון, באמת שם אתה כבר בשפל המדרגה. אנחנו לא כל כך נותנים את הדעת על הפחד או הדאגה מדקירות. אני שואל את עצמי, אך מרגיש נער או נערה בני 15-18 , שפיתאום אומרים להם מעכשיו כל יום עליך להזריק בבטן פעמים או שלוש, וגם לדקור את האצבע 6-8 פעמים ביום........ ואתה חייב להתחיל מיד בביצוע המשימה, כל יום שמתבזבז זה אסון. תשמעו, זה נשמע מאוד.......קשה. אני מוריד את הכובע בפני כל טייפ1 ואני מקווה שבתקופת ההסתגלות היה לכם הרבה תמיכה. לאחרונה למדתי פטנט לגבי הדקירות באצבע, אף אחד לא אמר לי עליו, רק עכשיו לאחרונה מישו אמר את זה, או שושן או דואגת, וזה לשפשפ את האצבע לפני הדקירה שזה מקל על יצירת הטיפה מקליק קטן. המידע הזה הוא חיוני בשבילי. כשאתה בא להתמודד עם סוכרת, אתה מתמודד עם טונות של פחדים, חלקם פחדים חברתיים, אני חושב שאני קראתי באחד התגובות כי הבחורה שוקלת לנתק קשר עם החבר שלה בגלל שנתגלה אצלו סוכרת, והרעיון שהוא יזריק לעצמו נראה לה כמשהו שהיא לא יכולה להתמודד איתו. הטונות של הפחדים האלה, משתקים אותי לפעמים ולא מאפשרים לי להתקדם בהתמודדות עם הסוכרת. לכן אני דורש מעצמי בתוקף, לקרוא פה הרבה, כדי ללמוד מנסיונם של האחרים אך להתגבר על הפחדים האלה, אפילו אם באותו היום אני מרגיש מדוכא בגלל ששוב עשיתי טעויות. אתם מדמיינים לעצמכם, אך מרגיש בן אדם, שפיתאום היום עליו להתחיל להזריק ולדקור. שיהיה לכם בהצלחה.
 
רוצה עוד טיפ../images/Emo8.gif

לא רק לחמם את הידיים אלא לדקור לא בכרית האצבע ממש אלא יותר בצדדים מקל מאוד על יציאת הדם (תסתכל כאן בעמ' 12). היום באמת יש מזרקים ומחטים דקות מאוד אם רק דואגים לקנות אותם (לא כולם נמצאים בקופ"ח) ולפעמים כדי אפילו להשקיע קצת ולפנק את עצמנו ולקנות בבית - מרקחת פרטי קופסא אחת של מחטים עדינות יותר לדוקרן (נראה לי פינוק הרבה יותר שווה ישאר ליותר זמן וישאיר פחות צלקות משישה אפרסקים וכוס מיץ תפוזים
). האמת אנני זוכרת את התחושה הראשונית שנאמר לי שאני צריכה להזריק זה באמת היה מזמן
. אבל אתה כמו מרבית הגולשים כאן יודע שזה באמת לא סוף העולם - ויש דברים הרבה יותר גרועים - כמו למשל קטיעת רגלים בגלל שפחדת לדקור את עצמך במחט 30G.
 
ורק בצדדי האצבע !!

לא כמו שעשו לי באכזריות מה , בבית החולים , לתוך כרית האצבע עם דוקרן שחבל על הזמן והשאירו לי סימן כחול , זה דבר כואב
 

hilapo

New member
לפריסטיל מחטים צבעוניות ויש בחבילה

כ-200 יחידות. השם:CLEANLET FINE LANCETS. עדיף לדעתי לקנות עם מרשם רופא ע"מ לקבל את ההנחה .
 

hilapo

New member
ד"א בפריסטייל אפשר לדקור בעוד

מקומות כמו בכרית כף היד וביד עצמה,אבל אומרים שהתוצאה הכי מדוייקת היא באצבע ובלי שום קשר אני דוקרת רק באצבע זה הכי נוח וגם לא כואב בכלל . הדקירה נורא חלשה והמחט דקה.... "אני ממש יכולה להיות משווקת שלהם"
. {טוב שבת משעממת}. הילה
 

לזר

New member
רוצה עוד "פטנט"?

שפשוף הוא עם מטרה להזרים דם לאיזור, אבל אם יש לך פריסטייל (ויש כבר גם ציוד של חברות אחרות) אתה לא חייב לדקור את האצבע שעליה יש הרבה עצבים רגישים. הדקירה במקום זה גורמת לאיבוד התחושה במקום החשוב הזה, עשה בדיקות מאמת היד או כל מקום אחר בגוף שהמכשיר מסוגל. למטרה זו גם יש דוקרנים מיוחדים שאתה מקבל יחד עם המכשיר. אני דוגם טיפת דם (באמת טיפה ולא מריחה) מזערית ביותר מאמת היד בלי להרגיש כלום. הכי חשוב הוא לכייל את עוצמת הדקירה. דבר זה ניתן לעשות בעזרת הדוקרן המיוחד של פריסטייל. לא, זה לא כואב, אם יודעים לעשות זאת ודואגים לציוד המתאים עוד טיפ: יש מחטים בעובי שונה. אם אתה קונה אותם מאנשי מקצוע ולא מקופת החולים, אתה יכול לדרוש עובי מחט בהתאם לנסיונך האישי. לדוגמה, המחט הדקה ביותר היא במידה של Gauge 30 (גייג' 30). כמה שהמספר קטן יותר, כך המחט עבה יותר. בהצלחה ולמד מנסיון אישי
 

marli1

New member
בדיקות בגלוקומטר

אני טייפ 2 ואין לי שום בעיה לדקור את עצמי. מה שכן, כל פעם שאני נבדקת ומישהו מהמשפחה רואה אותי אז הם נורא סובלים. ואני תמיד צריכה להרגיע אותם שבעצם זה לא כואב. מה שאני לא סובלת זה תשדיר השירות שיש לפני כל "יום סכרת" של אייל. למי שלא יודע על מה מדובר: ילדה קטנה שצריכה לדקור את עצמה 7 פעמים ביום וכו' ... 25,000 פעמים בשנה ... כל פעם שאני רואה את התשדיר בא לי לצעוק, "תפסיקו לעשות ממני כזאת מסכנה! אני לא רוצה שירחמו עלי!". אני חושבת שהגישה הזאת היא חלק מהסיבה לבורות הנוראה שיש לציבור כלפי הסכרת.
 
למרלי1

בקשר לבני משפחה, אני חושב שאני הולך להסביר להם, שבגלל שאני מנוסה ויודע אך לדקור באופן מינימלי, אז אני כמעט ולא מרגיש כלום. אני אסביר להם שאחרי נסיון של 5-8 פעמים, לומדים אך לעשות את זה בצורה פשוטה. הם חושבים ובצדק שזה מאוד כואב, כי אני מאמין שכשהם ינסו לעשות את זה, או שאני אנסה לעזור להם ולעשות להם, זה פשוט כואב או מעצבן כזה. צריך להסביר להם שזה עניין של נסיון ללמוד אך לדקור דקירה מינימלית, ולך יש את הנסיון הזה. הבעיה שיש לי עם קרובי משפחה, שכולם נמצאים ברמת סיכון גבוהה לסוכרת בגלל העניין התורשתי, ולכן לדעתי חייבים לעשות בדיקה כזו שעתיים אחרי האוכל פעם בחודש חודשיים. והם מפחדים מהדקירה הקטנה הזו.
 

דואגת1

New member
דקירות ובכלל

לסייח הרוקד - האם ראית מה כתבתי לך בענין מחקר חדש לגבי תרופות וטיפול בטייפ 2. ובכלל, אתה מזכיר לי מה שעברתי, ביטאת יפה את תחושותיך, תאר לך את המצב לפני 10 שנים, כאשר לא היה אינטרנט, המידע סך הכל היה פחות נפוץ, הבושה היתה יותר גדולה, הבורות גדולה ועוד. אם כבר יש כתבות בטיליויזיה, הנה איך הן נראות. אם יש כתבות בעיתון, לא אחת אינן מדויקות, פופוליסטיות וגורמות נזק באמצעות הפצת שמועות לא מדויקות. זה זמן מטרידה אותי העובדה שקשה להגיע לקהל הגדול של הסוכרתיים ולדאוג להסברה והדרכה נאותים, הסברה והדרכה לאוכלוסיה כולה אשר עשויה למנוע הרבה סיבוכים. בארה"ב, ההשמנה היא מכת מדינה, והחלו בהשקעה גדולה של משאבים בהסברה וחינוך, ואני מניחה שהאופנה הזאת תגיע גם אלינו מתי שהוא. מכל מקום, אני שמחה שלאט לאט אתה לומד, מסגל הרגלים שונים, מסתגל לחיים החדשים, ובסך הכל נוכח שהחיים החדשים לא כל כך קשים, ואולי לומדים טוב חותר מהי שליטה עצמית, ומכאן מקישים גם לגבי תחומים אחרים. בלי קשר ישיר לנ"ל, נראה לי שבארה"ב משקיעים הון עתק במחקר, ועובדים על תרופות חדשות, ומנסים גישות טיפוליות שונות, טייפ 2 אבל גם טייפ 1, קראתי באיזה אתר שרוצים לחפש דרכים למנוע הופעת טייפ 1.
 
לדואגת 1

אני קורא בעיון רב כל מה שאת כותבת, לא תמיד מבין הכל, אבל אני אח"כ מעלה שאלות. אני לא רואה טעם לשאול את הרופא שלי אם כדאי לי לעבור לזריקות במקום כל כך הרבה כדורים, בגלל שהדרישה כרגע ממני, זה לרדת במשקל, אני נדרש לרדת 18 כילו. יש לשער שירידה של 5 כילו כבר תשנה הרבה במצבי. כך שהנושא העיקרי כרגע זה לרדת במשקל, נושא שאני חייב לבצע עם זריקות או בלי זריקות. אני מאוד חושב שבטווח של ה 10 שנים הקרובות תהיה תרופה משמעותית, תרופה או סוג של טיפול, שיחסל כמעט טוטאלית את הבעיה הסוכרתית, רק צריך לדאוג להגיע לשם עם נימי דם פתוחים ולא סתומים. אני בכלל חושב שבטווח של ה 30 שנה הקרובים ימצאו תרופה נגד ההזדקנות, קראתי מחקר על זה. רק צריך להחזיק מעמד ולנהוג בתבונה. הטלוויזיה מפוצצת בפירסומות על אוכל, זה נותן תחושה של אושר ושייכות אם תוכל כך וכך, יש לנו הרבה מאבקים חברתיים נגד סטיגמות, ואנחנו צריכים לעמוד על שלנו ולהתמיד בדרכנו, ולהאמין שאנחנו בעלי ערך גבוהה דווקא בגלל שאנחנו לא נסחפים אחרי פירסום לא אוטנטי. קל לדבר קשה לבצע, אבל חייבים ויש מתנה בסוף הדרך. שיהיה לנו בהצלחה לכולנו.
 

דואגת1

New member
הערות מספר

אני מסכימה עם מה שאתה כותב באשר לתרופות/זריקות לא רציתי לתת לך עצות, רק להסב את לבך לכך שהנובונורם מקשה קצת, פותח תאבון וצריך להזהר. בדרך כלל אין נזקקים לזרחקות בתקופה הראשונה בה הלבלב עוד פועל לא רע. עצה פרטית: אחרי שתוריד ותקפיד על דיאטה, מזון עם אינדקס גליקמי נמוך,תוכל להוריד חלק ממריצי הלבלב, הורדתי על דעת עצמי, ולא קרה כלום. אם הלבלב פועל במידה זאת או אחרת מסתכנים בנסיונות, אבל זה בטווח ארוך יותר, אחרי שתהיה יותר בטוח בעצמך, ותשלוט יותר בענינים. לדעתי, אתה כבר תרגיש בעצמך שאתה יכול לעשות שינויים. בינתים הסיסמה: הרבה ירקות, הרבה חסה, להרגיש כמו שפן - כמעט ערב טוב
 

יפיופי

New member
ולי עדיין קשה

להתרגל לדקירות תמיד יש אזה מצמוץ קטן בעין. לפעמים לא כואב בכלל ולפעמים מאוד כואב לי אני עדיין דוקרת רק באצבעות ומשום מה מכסחת את יד שמאל בשוט קשה לי עם השמאלית לדקור. גם בהזרקות לפעמים נאדה כאילו כלום, ולפעמים ממש כואב. אבל מתרגלים. אני הייתי פחדנית גדולה עד שילדתי. עד אז תצחקו לא עשיתי בדיקות דם, לא ידעתי לבלוע כדורים. גם זה עד שלמדתי נזרקו הרבה לביוב. אבל המציאות משנה אותנו, אני עדיין פחדנית, וכל בדיקת דם אני מפסיקה לנשום. דווקה הסביבה שלי מפרגנת וכולם מבקשים דקירה, ואפילו מתפעלים מהחידושים והעצמאות שיש לסכרתיים. ומגלים הרבה עניין במחלה.
 
לנסי לעבור לfree style

אתמול קפצתי לאמא שלי, והסתבר לי, שהיא החליפה את הערכה של לבדיקת סוכר. היא עברה לfree style. מתוך סקרנות עשיתי בדיקה עם המכשיר שלי ועם הfree style לראות מה יהיה ההבדל בתוצאות. ההבדל היה זניח לחלוטין, אבל נדהמתי מההבדל בדקירות. מעבר לעובדה, שבfree style לא חייבים לבצע דקירה באצבעות, הfree style צורך פחות דם, והדקירה לא מורגשת בכלל. אני יודע, שכתבו את זה כבר בעבר בפורום, אבל כניראה, שאין כמו התנסות אישית כדי להבין את ההבדלים
. דרך אגב אימי שייכת לקופת חולים כללית. היה לה מכשיר ישן, שהיא רצתה להחליף. הרופאה הכללית שלה נתנה לה את הטפסים הדרושים (מצטער לא שאלתי אותה מה בדיוק היא נתנה לה), ואיתם היא הלכה לבית מרקחת של הקופה. שם החליפו לה את המכשיר ללא תוספת תשלום. למי ששייך לכללית ורוצה לחסוך את הדקירות, מומלץ לנסות לבצע את ההחלפה לfree style.
 
כאב הדקירה תלוי גם באיזון

ידוע שכאשר לא מאוזנים - הכאב גדול יותר לא יודעת למה זה מה שהסבירו לי במרפאה.
 
לשושן הצחור

את צודקת, אני הרגשתי בזה ולא הייתי בטוח........ כשלא מאוזנים הכאב יותר גדול.......
 
למעלה