"דפיק דפוק דפיק!

יעלקר

Well-known member
מנהל
"דפיק דפוק דפיק! מי שם בשקיק? אני שקד-שקדוני! אני תמר תמרוני! אני חרוב חרובוני! אני גברת תאנה גרגרת! אני בננה רעננה! ואתה מי?
אני תפוז הדור אפשר להכנס?
בבקשה!".
ט"ו בשבט שמח וטעים לכולנו! החג הנהדר הזה הוא הזדמנות נהדרת להיזכר באחד מסיפורי ט"ו בשבט האהובים ביותר, שכתב לא אחר מאשר לוין קיפניס, מאבות היצירה העברית לפעוטות:
כשאפי בן ישראל הקריאה את "שישה בשקיק אחד" בתוכנית "פרפר נחמד" כולנו השתתקנו והאזנו לסיפור המחורז והמשעשע על שקד שקדוני וחרוב חרובוני, ושמחנו יחד עם גילי הקט שזלל את כל הפירות הטעימים בשקיק.
לוין קיפניס כתב כ-800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. הוא זכה לעצב את ילדותם של דורות של ילדים עבריים, והיה בין אלו שהניחו את התשתית לשירי וסיפורי הילדים של ישראל. "יש לי עט קסם", סיפר פעם קיפניס בצניעותו. "אליהו הנביא נתן לי אותו במתנה, ובעט הזה, שם בפנים יש את כל השירים. אני לא צריך לחשוב, אני רק כותב. כך יוצא שיר ועוד שיר ועוד שיר, ואין לדבר סוף".
עם עט הקסם שלו הצליח לוין קיפניס להעשיר את ילדותם של דורות של ילדים וילדות שגדלו ועודם גדלים על סיפוריו ושיריו.
כשעלה ארצה, ראה קיפניס שיש מחסור בשירי וסיפורי חגים בעברית, ואחד ממפעליו היה כתיבת יצירות לילדים על חגי ישראל לטקסים והפעלות בבתי הספר ובגנים. שיריו וסיפוריו נטמעו בגני ישראל ומסופרים לפעוטות עד היום, בשמחה ובהנאה.
קיפניס הוא גם זה שככל הנראה הכניס את השם השקדיה (או "שקדייה" בכתיב מלא) – היא עץ השקד – לשפה העברית. קיפניס עשה שימוש במונח "שקדיה" בשירו "לשנה טובה, שקדיה". השיר פורסם כשיר-משחק ב"גיליון לגננות" בשנת 1920.
הסיפור מאחורי "השקדיה פורחת" וביצוע מרגש במיוחד של השיר, בתגובה הראשונה.
***
בתמונה: צילום מסך של אפי בן ישראל מ"פרפר נחמד" (כאן חינוכית) וכריכת הספר

1675690832382.png

הספר חולק לקטנטנים במעונות במסגרת ''ספריית הפיג'מה'' בשנת תשע"ט.
 

יעלקר

Well-known member
מנהל

השקדיה פורחת ולמי יש קרחת?


ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת: 8 עובדות על השיר שהפך לסמל חג האילנות

נתי גבאי
10.01.2022


הדפס מתצלום של קבוצת ילדים בירושלים עומדים תחת שקדיה. הדימוי הוא מראשית העשור השני של המאה העשרים. אוסף הגלויות בספרייה הלאומית

1. את השקדיה (או "שקדייה" בכתיב מלא) – היא עץ השקד – הביא לשפה העברית ככל הנראה משורר הילדים לוין קיפניס. קיפניס עשה שימוש במונח "שקדיה" בשירו "לשנה טובה, שקדיה". השיר פורסם כשיר-משחק ב"גיליון לגננות" בשנת 1920.



2. אך השיר שגרם לכולם להשתמש בשם "שקדיה" לעץ השקד ובהקשר של ט"ו בשבט הוא כמובן השיר "השקדיה פורחת". כולם מכירים את הבית הזה, בשיר השקדיה פורחת:

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת,
וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת.
צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג
מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

אך למעשה יש עוד שני בתים לשיר:

הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת:
הִגִּיעָה עֵת לָטַעַת!
כָּל אֶחָד יִטַּע פֹּה עֵץ,
בְּאִתִּים נֵצֵא חוֹצֵץ:

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

נִטַּע כָּל הַר וָגֶבַע,
מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע:
וְאַרְצֵנוּ שׁוּב נִירַשׁ –
אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

3. וכן, יש לשיר "חג האילנות", ולא "חג לאילנות".



מתוך שירון לט"ו בשבט של ועדת החגים הבינקיבוצית


4. המועד המדויק שבו כתב ישראל דושמן את השיר "השקדיה פורחת" (ולפעמים הוא נקרא פשוט "ט"ו בשבט"), לא ידוע לנו. ההערכה היא כי השיר נכתב בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת.



פרסום השיר ב"הארץ". 2 בפברואר, 1931. ככל הנראה הפרסום הראשון של השיר


5. המנגינה בלחן של מנשה רבינא נכתבה במקור במנגינה פנטטונית (סולם בעל 5 צלילים שאין בו חצאי טונים) אולם עם הזמן, "העם" שינה את המנגינה והכניס את כל צלילי הסולם (המדרגה הרביעית שבינה ובין המדרגה השלישית יש חצי טון) וכך הפך השיר לשיר בסולם מז'ורי (הסולם המקובל יותר במוסיקה מערבית).


ילדים מתחת לשקדיה בט"ו בשבט. אוספי ביתמונה, הספרייה הלאומית

6. במקור לא היה "ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות" פזמון השיר. במקור לא היה כלל פזמון לשיר, רק מאוחר יותר התקבע הפזמון המוכר.



כרזה עם פזמון השיר. אוספי קק"ל, 1962


7. אחד הביצועים המרגשים לשיר בארכיון הספרייה הוא של ילדים ניצולי שואה ששרו את השיר במחנה המעצר בקפריסין. מן האפר והמוות, הם בחרו לשיר על צמיחה, על גדילה ועל התחדשות – רגע לפני העלייה הנכספת לארץ ישראל.

8. על משקל המילים "השקדיה פורחת ושמש פז פורחת" נכנסו עשרות שורות היתוליות. כך למשל בשלהי מלחמת העולם השנייה, רבים קראו "השקדיה פורחת, להיטלר יש קרחת", ואחרי מלחמת ששת הימים, היטלר הפך לנאצר ("השקדיה פורחת לנאצר יש קרחת").

כ
תבה שפורסמה ב"הארץ" ב-10 במרץ, 1943 על הגירסה ה"קונדסית" של השיר.
הספרנים בלוג הספרייה הלאומית
 
למעלה