גלגל מנוקד
New member
|דפיקה| אפשר להיכנס?
שבת שלום לכם! אני חדש כאן בכתיבה אבל לא בצפייה, לפני חודשיים גיליתי עולם חדש, ושמו 'פורום חרדים בעל כורחם' (הנוכחי). אני ממש שמח ומאושר שמצאתי את הפורום הזה, כי הוא דיי עזר ועוזר לי בדרך שאני נמצא בה. היו לי המון תהיות במהלך החיים בנושא דת ואמונה, ולכן הגעתי להבנה שאלו הם אינם חיים.. בשורות הבאות אנסה לספר לכם את השתלשלות העניינים, זה אומנם קצת ארוך ומייגע, אבל שווה קריאה...(גם לאלו המחבתי"ם למיניהם שמסתובבים פה- אולי זה ישפיע עליכם) אז ככה זה התחיל: ביום כיפור האחרון,(נהפכתי סופסוף לכופר) הכנתי לחמניה עם נקניקיה וגבינה, ולראשונה בחיי אכלתי אוכל לא כשר. זה בא לאחר יותר משנה וחצי מאז נסעתי לראשונה בחיי בשבת. בשני המקרים הרגשתי מצוין, אך ההבדל הגדול הוא שכשנסעתי עדיין חששתי מאוד מהישיבה, החברים, ההורים, ו...מעצמי, וכשאכלתי ידעתי שמה שחשוב זה שזה טוב לי. הסיפור מתחיל לפני כשנה וחצי כיום אני בן 25 בתור בחור חרדי, למדתי בישיבה בירושלים ככל שהזמן שחלף הבנתי שזה לא בשבילי הדת. נכנסתי לישיבה חרדי ללא ספקות, אבל חוויות שחוויתי שם ודתיים שחייתי איתם, בנוסף לזה שלא קיבלתי כל דבר שאמרו לי כמובן מאליו, גרמו לי לאבד את האמונה. לא הצלחתי להבין את היחס המגעיל של התורה אל הגויים, אל הנשים, העבדים, וכל מה ששונה מגבר דתי שהולך בתלם. לא הבנתי למה הכל אסור. בגמרא הייתי תמיד מעולה, אבל הייתה לי בעיה: לא השלמתי עם זה שאם מישהו אמר משהו לפני אלף שנה זה אומר שהוא צודק גם אם הוא טועה. אין דבר יותר חסר הגיון מזה. במהלך הדרך התחיל תהליך "ההידרדרות" הגדול שלי, שהיה המשך טבעי לדברים שבה עשיתי דברים שחשבתי שאין בהם טעם . כבר ידעתי שחרדי אני, כנראה, לא אהיה כשאני אצא מהישיבה, אבל חשבתי שאני אשמור את הדברים החשובים (תפילין, כשרות, שבת ועוד כמה "מרכזיים"). עם הזמן רשימת הדברים המרכזיים הלכה והצטמצמה, כי יותר לא ראיתי טעם בשמירה של דברים שאין הגיון בהם. "כל מעשה במחשבה תחילה." במשך הזמן בישיבה עם הזמן גיליתי ליותר יותר חברים שהיו בהלם קל על כך שאני לא מקיים מצוות . הרבה זמן הורי הציקו לי שאני אדבר איתם על מה שמפריע לי, ובדרך כלל התחמקתי. עד שכבר נמאס לי מהשאלות שלהם ואמרתי להם הכל בפנים: הילד הטוב שלכם לא שומר שבת (דבר אולי הכי חשוב להם) ושאני פשוט לא רואה את עצמי בתור דתי. הם נראו מופתעים ולא כל כך האמינו, אך מאז כמעט ולא דיברנו על זה ואני מניח שהם מנסים להשלים עם זה. העונג שבת שלכם זה סעודת שבת, שירי שבת ותפילה בבוקר לאלוהים שיושיע. העונג שבת שלי זה משחק כדורגל משובח,שירי עידוד, ותפילה לאבי נמני שיושיע. אני מקווה שמתישהו תלמדו לחיות עם זה, ושאני אוכל לצאת מהבית בשבת לכיוון תל-אביב ולא ממקום אחר ששם אני צריך להישאר. חברים חרדים שלי כל הזמן שואלים אותי שאלות על המצפון, וחלק מהם אומרים שאני לא מאמין בדברים שאני עושה. להם נשאר לי להגיד דבר אחד: אני שמח שאני רוצה לצאת בשאלה ושאני כופר, כי טוב לי עם זה, אני יודע (בשבילכם מאמין) שזה מה שטוב לי, לא רואה כל פסול ב-"חילול" שבת או אכילת חזיר, ואני יודע שאני חי לפי המוסר, המצפון וההגיון שלי שטובים, לדעתי, מהמוסר וההגיון של תורתכם. יש אלוהים או אין אלוהים? לא אני ולא אתם יכולים לדעת, ואם יש אלוהים וזה האלוהים שכתב את מה שכתוב בתורה, ונתן לכל כך הרבה דברים רעים להתרחש, אני מקווה שלמען האנושות הוא יתאבד. יש פסוק שאומר "צדיק באמונתו יחיה" אני מאחל לכם לחיות על פי א-מ-ו-נ-ת-כ-ם, ולא אמונה של אף אחד אחר. לא ללכת לישיבה כדי שההורים יהיו מרוצים, כי זה החיים שלכם! והורים שאוהבים צריכים לאהוב בכל מקרה, ואם הם לא אוהבים אתכם איך שאתם, הם לא אוהבים בכלל, כי למעשה הם אוהבים את האדם שהם מפנטזים שאתם תהיו. אני מקווה באמת למצוא פה בית חם, בית אוהב, ונחמדות..... שבת שלום
שבת שלום לכם! אני חדש כאן בכתיבה אבל לא בצפייה, לפני חודשיים גיליתי עולם חדש, ושמו 'פורום חרדים בעל כורחם' (הנוכחי). אני ממש שמח ומאושר שמצאתי את הפורום הזה, כי הוא דיי עזר ועוזר לי בדרך שאני נמצא בה. היו לי המון תהיות במהלך החיים בנושא דת ואמונה, ולכן הגעתי להבנה שאלו הם אינם חיים.. בשורות הבאות אנסה לספר לכם את השתלשלות העניינים, זה אומנם קצת ארוך ומייגע, אבל שווה קריאה...(גם לאלו המחבתי"ם למיניהם שמסתובבים פה- אולי זה ישפיע עליכם) אז ככה זה התחיל: ביום כיפור האחרון,(נהפכתי סופסוף לכופר) הכנתי לחמניה עם נקניקיה וגבינה, ולראשונה בחיי אכלתי אוכל לא כשר. זה בא לאחר יותר משנה וחצי מאז נסעתי לראשונה בחיי בשבת. בשני המקרים הרגשתי מצוין, אך ההבדל הגדול הוא שכשנסעתי עדיין חששתי מאוד מהישיבה, החברים, ההורים, ו...מעצמי, וכשאכלתי ידעתי שמה שחשוב זה שזה טוב לי. הסיפור מתחיל לפני כשנה וחצי כיום אני בן 25 בתור בחור חרדי, למדתי בישיבה בירושלים ככל שהזמן שחלף הבנתי שזה לא בשבילי הדת. נכנסתי לישיבה חרדי ללא ספקות, אבל חוויות שחוויתי שם ודתיים שחייתי איתם, בנוסף לזה שלא קיבלתי כל דבר שאמרו לי כמובן מאליו, גרמו לי לאבד את האמונה. לא הצלחתי להבין את היחס המגעיל של התורה אל הגויים, אל הנשים, העבדים, וכל מה ששונה מגבר דתי שהולך בתלם. לא הבנתי למה הכל אסור. בגמרא הייתי תמיד מעולה, אבל הייתה לי בעיה: לא השלמתי עם זה שאם מישהו אמר משהו לפני אלף שנה זה אומר שהוא צודק גם אם הוא טועה. אין דבר יותר חסר הגיון מזה. במהלך הדרך התחיל תהליך "ההידרדרות" הגדול שלי, שהיה המשך טבעי לדברים שבה עשיתי דברים שחשבתי שאין בהם טעם . כבר ידעתי שחרדי אני, כנראה, לא אהיה כשאני אצא מהישיבה, אבל חשבתי שאני אשמור את הדברים החשובים (תפילין, כשרות, שבת ועוד כמה "מרכזיים"). עם הזמן רשימת הדברים המרכזיים הלכה והצטמצמה, כי יותר לא ראיתי טעם בשמירה של דברים שאין הגיון בהם. "כל מעשה במחשבה תחילה." במשך הזמן בישיבה עם הזמן גיליתי ליותר יותר חברים שהיו בהלם קל על כך שאני לא מקיים מצוות . הרבה זמן הורי הציקו לי שאני אדבר איתם על מה שמפריע לי, ובדרך כלל התחמקתי. עד שכבר נמאס לי מהשאלות שלהם ואמרתי להם הכל בפנים: הילד הטוב שלכם לא שומר שבת (דבר אולי הכי חשוב להם) ושאני פשוט לא רואה את עצמי בתור דתי. הם נראו מופתעים ולא כל כך האמינו, אך מאז כמעט ולא דיברנו על זה ואני מניח שהם מנסים להשלים עם זה. העונג שבת שלכם זה סעודת שבת, שירי שבת ותפילה בבוקר לאלוהים שיושיע. העונג שבת שלי זה משחק כדורגל משובח,שירי עידוד, ותפילה לאבי נמני שיושיע. אני מקווה שמתישהו תלמדו לחיות עם זה, ושאני אוכל לצאת מהבית בשבת לכיוון תל-אביב ולא ממקום אחר ששם אני צריך להישאר. חברים חרדים שלי כל הזמן שואלים אותי שאלות על המצפון, וחלק מהם אומרים שאני לא מאמין בדברים שאני עושה. להם נשאר לי להגיד דבר אחד: אני שמח שאני רוצה לצאת בשאלה ושאני כופר, כי טוב לי עם זה, אני יודע (בשבילכם מאמין) שזה מה שטוב לי, לא רואה כל פסול ב-"חילול" שבת או אכילת חזיר, ואני יודע שאני חי לפי המוסר, המצפון וההגיון שלי שטובים, לדעתי, מהמוסר וההגיון של תורתכם. יש אלוהים או אין אלוהים? לא אני ולא אתם יכולים לדעת, ואם יש אלוהים וזה האלוהים שכתב את מה שכתוב בתורה, ונתן לכל כך הרבה דברים רעים להתרחש, אני מקווה שלמען האנושות הוא יתאבד. יש פסוק שאומר "צדיק באמונתו יחיה" אני מאחל לכם לחיות על פי א-מ-ו-נ-ת-כ-ם, ולא אמונה של אף אחד אחר. לא ללכת לישיבה כדי שההורים יהיו מרוצים, כי זה החיים שלכם! והורים שאוהבים צריכים לאהוב בכל מקרה, ואם הם לא אוהבים אתכם איך שאתם, הם לא אוהבים בכלל, כי למעשה הם אוהבים את האדם שהם מפנטזים שאתם תהיו. אני מקווה באמת למצוא פה בית חם, בית אוהב, ונחמדות..... שבת שלום
