טוב שלא נגזים ונהיה קומוניסטים.
אז למישהו אחד יש 700 ולשני 20. נו? אני בהחלט לא מסתובבת עם בגדים שעלו לי יותר מ.. 10 שקל. הרוב אני קונה יד שניה, חוץ מבגדים תחתונים וכמה פריטים אחרים. אז מה? אם מישהו יכול ללכת עם בגדים שקנה ביד-שניה ומישהו יכול ללכת עם בגדים שקנה בקסטרו אין צורך לכפות על אף אחד מהם ללבוש את בגדיו של השני. או תלבושת אחידה מלאה. בגדים זו צורת דיבור, צורת התנהגות: אולי זה נשמע שטחי, אבל בגדים *כן* מציגים אותנו: אם אנחנו עצלנים, או מיופייפים, או מנסים להיראות כמו בריטני ספירס. אם כולנו נלבש אותו הדבר לא רק שנאבד חופש ביטוי עצמי, אלא גם נהפוך להיות רכוש בית ספרי לכל היבט. זה לא נשמע הכי הוגן, נכון? אני מצטערת אם זה נשמע כאילו הגזמתי קצת, אבל תסתכלי שנייה מהצד ותביני. לא כולנו שווים, לא מבחינה כספית ולא מבחינה ערכית, אבל אם נוותר על מה שמייחד אותנו בכזו קלות אנחנו יכולים כבר לבוותר על שיעורי אמנות למען מתמטיקה: שכל אחד יחשוב אותו הדבר, כמו תוכי. קומוניזם הוא רעיון נהדר, אבל בביצוע הוא נכשל בצורה דרסטית.