דעת הקהל

מיכל @

New member
דעת הקהל

מכמה שיחות שניהלתי עם חברות שהילדים שלהם באו מהחסידה, התחלתי להבין שאחד המחסומים הנוספים שעומד בפנינו הוא דעת הקהל. בגדול, אני מוצאת שאנשים שלא עברו טיפולים בעצמם, או שלא מכירים מקרוב משפחה שעברה טיפולים, מתקשים להתחבר לטראגיות שבמצב, ולא מבינים מדוע סעיף כזה בדיוק צריך לבוא מכיסם. חייבת לציין (ויסלחו לי כל האימהות המבוגרות יותר שבינינו), שפרסום נרחב כפי שניתן למקרה של פנינה בן צבי (שילדה בגיל 50 להזכירכם), לא עוזר למצב. מצאתי את עצמי מתקשה להסביר את הכמיהה לילד, את האש הבוערת בעצמותינו להמשיך ולנסות, את חוסר היכולת לוותר, את חוסר הרציונל בלהמשיך ולעשות עוד ועוד ועוד טיפולים והפריות, גם כשהרופאים אומרים שהסיכוי קלוש, גם כשנכשלים ונופלים לתהום פעם אחר פעם. אני אדם ורבלי ורהוט ובכל זאת מתקשה לבטא את ההרגשה הזאת במלים, ותמיד נתקעת מאחורי "מי שלא עבר זאת לא יבין". ואסור לי להגיב ככה, כי אני צריכה לגרום לאנשים להבין, לא?? אז יש לי בקשה: כל מי שכתב אי פעם מאמר או הודעה נרגשת בפורום פוריות או בפורומים האחים; כל מי שהצליח להעביר את התחושות הללו למילים; אנא, העתיקו את הדברים לשרשור הזה, תנו לנו מילים לבטא את הצורך הכל כך בסיסי הזה שכולנו נלחמים לקיים אותו, שיעזרו לנו להוציא את התחושות שלנו החוצה אל הקהל.
 
מיכל

מצטערת, זה נשמע לי בלתי אפשרי. איך אפשר להסביר? הרי כל תיאור, אמיתי ומפורט ורגשני ככל שיהיה, אינו מתקרב למציאות. אני גם לא בטוחה שדעת הקהל תעזור לנו. חשוב יותר לשכנע את מקבלי ההחלטות במדינה. לדעתי לא כדאי להשקיע בזה אנרגיה.
 

מיכל @

New member
לא מדוייק

דעת הקהל = רייטינג ואם הקהל חושב שהמאבק הוא רק בשביל לממן טיפולי פוריות אינסופיים כדי להביא אישה בת חמישים להיות אמא, אז אנחנו בבעיה. התקשורת מתעניינת במה שהציבור מתעניין. כרגע, אנחנו לא מעניינים.
 

יובל@

New member
מסכימה עם שמש

היום בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 הופיעה דנה (שם בדוי), דנה דיברה בצורה רהוטה ויפה וכל הכבוד לה , אבל אחר כך יעל דיין ביקשה מהכתב שינסה לתת סקירה אילו מהגזירות יעברו בכנסת ואילו לא, והכתב אמר שכל מה שקשור לשכר לימוד הסטודנטים וחיילים משוחררים יבוטל, אבל לגבי הגזרות בתחום הפוריות הוא בספק מאחר של"דנה" (בתור מייצגת כמובן) אין לובי פוליטי שדואג לה. לכן אני חושבת שהמלחמה היא לא על דעת הקהל, ולא על דעת קוראי האינטרנט, החזית העיקרית צריכה להיות מול מקבלי ההחלטות במדינה. בעוד אני כותבת הודעה זאת, אני שומעת את עירית לינור בגלי צה"ל ופשוט מצטמררת!!! מעניין איך היא משפיעה בדבריה הארסיים על דעת הקהל. האשה הזאת פשוט מכ@%# אמיתית. עצוב מאד לשמוע אנשי תיקשורת מתבטאים ככה ועוד אחת כמוה שהתחתנה בגיל 35 והרתה בלי בעיות.
 

פרח שדה

New member
דעת הקהל מעניינת את מקבלי ההחלטות

כמו השלג של השנה שעברה. הפתרון הוא מלחמה במקביל בכל החזיתות האפשריות נגד מקבלי ההחלטות. וצריך להפסיק להתייחס לכל אדיוט/ית אטום/מה שפולט שטויות (סטייל אברי גלעד, עירית לינור ושאר מרעין בישין). חבל לבזבז עליהם אנרגיה.
 

L i n u s

New member
לא כל מי שמסכים איתנו הוא

אדיוט או אטום. עירית לינור תמיד היתה נגד מימון של טיפולי פריון, והיא בדרך כלל נגד מה ששונה ממנה, זה לא עושה אותה אדיוטית או אטומה. אברי גלעד לעומתה, לפי דעתי, הבין והפנים את הטעות שבהערה שלו (או שנמאס לו מכל הדוא"ל שהוא קיבל מכולנו). זה לא אומר שאתמול בבוקר הוא היה אדיוט ובלילה הוא היה חכם. ישנם הרבה אנשים שלא מבינים מה אנחנו עוברים ומה המשמעות של הגזירה הזו עלינו ועל עתיד המדינה, חלקם הם כאלו שקרובים לנו, זה עדיין לא עושה אותם אדיוטים ואטומים. מתפקידנו, להסביר לאנשים אלו, מה המשמעות של אי מימון הטיפולים, למה המשפט "לכו לאמץ" שגוי מיסודו. ישנם כאלה שנצליח לשכנע (ע"ע אברי גלעד) וישנם כאלה שאפילו לא יקשיבו לנו (ע"ע עירית לינור). אין ספק שההתגיסות בשליחת הדוא"ל והפקסים לאברי גלעד, עזרה לנו להעביר את עמדתנו וזה מה שאנחנו צריכים להמשיך לעשות. אסור לנו לבא מהעמדה של "מי שלא מבין אדיוט", כי אז אף אחד לא יקשיב לנו, אלא יסתגר בעמדתו
 

אפרת12

New member
לא מסכימה ולא מסכימה

(למה אני שלילית כל כך
...) אני לא מסכימה שדעת הקהל לא תעזור - אני מאמינה שכן, ויש להשקיע גם שם, אם כי לא את כל התותחים. ודרך אגב - דעת הקהל מטופלת גם ע"י התקשורת. ואני מאמינה שאפשר להסביר ולשכנע (לא את כולם) ומעבר לזה - אני חושבת שדוקא יש לנו דעת קהל אוהדת למדי (אבל אולי זה רק מה שאני נתקלתי בו. ועירית לינור היא ממש לא טיפוס מייצג. אני לא אתפלא אם היא אמרה את מה שאמרה, ולא שמעתי מה אמרה, סתם כדי לעורר פרובוקציה ולעשות דוקא)
 

sivanori

New member
בעצם אני חושבת שזה פשוט למדי

תבקשי מהם לנסות לחשוב על החיים שלהם בלי הילד/ים שלהם. אמנם אני לא חברה במועדון פריות המבחנה, אבל את הכמיהה אני מכירה. את בני הבכור איבדתי בגיל 25 ימים. הרצון, הצורך, הבור בלב שיתמלא רק באהבה לילד, את זה אני מכירה. אגב, הבור לא מתמלא לגמרי גם כשיש ילד נוסף בבית. בקיצור, אני אומרת שוב. כדי שיבינו את הרצון, צריך לשחק בדימיון מודרך. מה היה אילו לא היו לך ילדים, אילו לא היה מי שיחייך רק כי נכנסת לחדר, אילו לא היו החיוך הראשון/המילה הראשונה/המיטה הקטנה בחדר הסמוך/הצעד הראשון, אילו לא ... זה לא יעשה את כל העבודה, אבל בהחלט חלק ממנה.
 

קלקסנית

New member
תקשיבי מיכל מתוקה

לגבי המקרה של פנינה בת צבי "שלא עוזר למצב לדברייך"הוא בדיוק כמו המצב של מחצית מזוגות הפורום פה שמזמזים זמן ומוציאים כסף מיותר מקופת המדינה כאשר למעשה בעזרת תרומת זרע היו משיגים הריון במהרה. זה מה שיקרה עכשיו כאשר יהיה צורך לשלם על הטיפולים! אישה בת 50 שיולדת הוא עדיין מקרה חריג. כמובן שהרתה עם תרומת ביצית שעולה הרבה ויש מעטות מכן שמוכנות לתרום. אישה בת 45 יכולה להרות במהרה עם תרומת ביצית עם פרופיל הורמונלי טוב ומחזור סדיר. לפנינה בת צבי מותר להיות אמא ואם זה קרה בגיל מבוגר זה כורח הנסיבות. עדיין מקרה של אישה מבוגרת שלא הרתה הוא חריג לעומת כל הזוגות עם "בעיית הזרע החמורה" והם המונים.
 

מאיו

New member
"זר לא יבין זאת..."

מה לעשות? מי שתכנן הריון וקיבל אותו בזמן או באחור של חודש חודשיים לא יבין את הקושי הרגשי בהתמודדות עם רופאים אנטיפתיים וחסרי רגש (לא תוכלי להביא ילדים/ את רק בלחץ של מבחנים / זה בגלל עודף משקל), לא יוכל להבין את הקושי הרגשי שבלהיכשל בדבר הכי טבעי בעולם (אז מה אני שווה?) או את הקושי הפיזי לעבור בדיקות אינסופיות, בדיקות דם ואולטרה סאונד לעיתים שלוש פעמים בשבוע (העדרויות מהעבודה וכו') ובדקירות יום יומיות, בין אם אני צריכה ללכת יום יום לקופ"ח שיזריקו לי ובין אם אני מזריקה לעצמי בבטן (כן, זה כואב יותר ממה שזה נשמע) לא תבינו, אני לא מצפה מכם להבין, ומאחלת לכם שלא תיצטרכו לעבור זאת על בשרכם. אני מצרפת לכם מכתב, אני מקווה שתקראו אותו בסובלנות, תנסו לא להתמקד רק בנושא הגיל אלא בנושא מספר ההפריות והטיפולים. בחלק גדול מן הפעמים הטיפולים הראשונים הם בגדר של ניסוי וטעיה, הנשים עוברות טיפול קשה מאד רק כדי שהרופא יחליט שאולי כדאי בפעם הבאה להגדיל מינונים. כך שאם מגבילים את מספר הטיפולים, אנחנו חוזרים לימי הביניים, שם אשה עקרה הייתה מגורשת ונידונה לחיים ללא בן זוג (ואף אחד לא בדק מי מהשניים עקר) הנה המכתב כאן
 
אספתי לך כמה הודעות שכשקראתי

אותן שוב עשו לי צמרמורת (אני כתבתי את כל הדברים האלה?) ואת ההודעה שחן123 עד היום לא מפסיקה להזכיר אותה - התשובה החיובית. אני מקווה שזה נותן לך קצת תחמושת. אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים לשנות את דעת הקהל ולא רק את דעת מקבלי ההחלטות. זה מאבק בכמה מישורים, וכמי שמנסה לעורר את התקשורת להירתם לעזרתנו אני רואה כמה דעת הקהל חשובה.
 

מיכל @

New member
מרב

בכיתי כשקראתי. המילים שלך החזירו אותי 3 שנים אחורה, לתקופה הקשה בחיי, ואח"כ לתחושת ההתעלות והאושר הגדולים ביותר. תודה.
 

מריםXX

New member
הצעה לכיוון משלים: הכרה בבעיות פריו

הכרה בבעיות פריון כבמחלה כרונית שיש לה היבט קיומי. אני לא מזלזלתבממד הרגשי, אבל נדמה לי שדעת הקהל כבר אטומה למצוקות, והן הלא רבות כל כך. מציעה, לפיכך, לנסות ולפעול במישור פורמלי יותר: לפעול להכרה בבעיות פריון כבמחלה. נכון, אנחנו נראים ריאים, אבל גופנו אינו מתפקד, ולבעיה זו יש השלכה על ההמשכיות שלנו, ועל איכות חיינו. מה דעתכם? אנשי מדעי החברה - נדמה לי שיש מחקרים שכבר סללו לנו את הדרך. אני אנסה למצוא, אבל זקוקה לעזרה.
 

פרח שדה

New member
את צודקת. צריך להיות מעשיים ולהילחם

יללות לא עזרו לאף אחד (נכים, חד הוריות...), הם גם לא יעזרו לנו.
 
מיכל, כפי שכבר דיברנו בעבר

אני באמת חושבת ש"הם" לא מסוגלים להבין
אין סיכוי שבעולם
יש לי דוגמאות לחברים טובים, אנשים רגישים ואמפטיים שלכאורה מבינים אבל מדי פעם יש להם אמירות שהקשר הזה שמתוכן ניתן להבין שהם לא באמת מבינים. יש להם נכונות לחמול ולנסות להבין אבל המרחק הוא גדול בין זה לבין להצליח באמת להבין אותנו. אני פסימית בהיבט הזה...
 
אני הייתי מדגישה

שההשוואה ביםן טיפולי פוריות למתן תרופות לחולים כרוניים אינה נכונה ומאוד לא הוגנת. לא נראה לי שמישהו מאיתנו טוען שיש לחסוך בתרופות לחולי סרטן ולממן לנו עוד הפרייה. למה לא להסתכל על זה אחרת - מדוע לממן ילד שישי ושביעי למשפחה מרובת ילדים, עד לגיל 18, ולא לממן עוד כמה הפריות? למה לממן את הפעילות של הוועדה לדמוגרפיה ולא לממן עוד כמה הפריות? למה לממן עוד מקווה במקום עוד כמה הפריות?
 
בזה את צודקת!

מאוד מקומם אותי כל פעם שמעלים את הטיעון של הפריות מול תרופות לחולי סרטן וכד'. התשובה שלי היא שאחד לא עומד מול השני. שניהם ראויים ונכונים ושניהם צריכים לבוא מול הרבה מקומות שבהם לא מקצצים ובהם לא נוגעים (ואני לא אתחיל לפרט כי הרשימה היא ארוכה ואני חוששת שאנשים מסויימים עלולים להיעלב...) ולא אחד על חשבון השני. זה באמת טיעון מרגיז
 

חן123

New member
אפשר להגיד את זה על עוד מיליון דברי

אפשר להגיד את זה על טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים, זה הרי לא מציל חיים! אפשר להגיד את זה גם על טיפולי פיזיוטרפיה וכו', זה משפר את איכות החיים ולא מציל. אפשר להגיד את זה גם על בן נוער שהולך לרופא עור לקבל תרופה נגד חצ'קונים. ההשוואה לסרטן היא נוחה ו"סקסית" כי אין דבר קורע לב יותר מילד חולה סרטן, אבל יש עוד מיליון ואחת דברים בסל הבריאות שאינם מצילים חיים.
 

ליהיS

New member
לא בא לי להרגיז את עצמי אבל חייבת

להגיב. אני מסכימה ב-100% עם שירלי וקודמותיה, למרות שלפעמים כאמא ל-4 אני מרגישה שאין לי את הזכות לומר את דעתי בנושא. מאוד מאוד חורה לי ש-50% אחוז מהמשכורת הולך על מימון הילד ה-7 וה-8 של משפחה אחרת ועל חשבון הילד הראשון והשני של מי שלא יכולה להרות! ואני מצהירה שהבאתי את 4 ילדיי לעולם, גם אם הם ילדי IVF, בידיעה מוחלטת שאני בהחלט יכולה לפרנס אותם!! אם היה לי ספק בזה בהחלט הייתי מסתפקת בשניים הראשונים. עקרות היא גם מחלה! גם עם היא לא נראית לעין ואין שום סיבה שיצטרכו להעמיד מחלה מול מחלה ולברור בינהם. זה צורם במיוחד לאחר שקראתי שח"כ ושאר נכבדי העם סרבו לקצץ 4% משכרם והעדיפו שיקוצצו הקצבאות!! אם תשאלו אותי, יש כסף לטיפולים, לסל תרופות ולכל שאר הדברים. פשוט צריך לפשפש עמוקות בדוחו"ת, אשר כנראה לא מגיעים לכלל הציבור, אשר מאשרים שיפוץ לשכות שרים, ישיבות דתיות למינהן, האחזויות לא חוקיות, מכוניות שרד ל"מכובדי ארצנו", ועוד ועוד ועוד. אהה וכמובן לא לשכוח את הסיגרים של ביבי... ושירלי, למה את מהססת לפגוע באנשים אחרים? האם את לא מרגישה כאוכלוסיה פגועה? האם מותר לפגוע בדבר כל בסיסי כמו הרצון לאמהות אבל לא , רחמנא ליצלן, חס וחלילה לא להעליב את המקורבים לצלחת?
 
למעלה