דעתכם תתקבל בשמחה
דבר ראשון נתחיל בהקדמה קצרה אחד הדברים שאני שמח שהצלחתי להתגבר עלייהם זה לספר על האפילפסיה. בהתחלה היה לי את החשש (בהמלצת האנשים הקרובים אליי) שלא לספר לאף אחד בשביל "שלא להידפק מזה". אבל עכשיו כשהתחלתי ללמוד החלטתי לספר על האפילפסיה לאנשים שלומדים איתי (ושאפשר לסמוך עלייהם). השבוע הבנתי כמה צדקתי בהחלטה הזו... כשיש שינויים במזג האוייר (בחילופי העונות במיוחד) הגוף שלי מגיב בצורה רעה לזה (שברתי בעבר את הרגל והיד אז איפה ששברתי יש לי כאבים של כמה ימים - ככה הגוף שלי מגיב "מזכיר" את העבר). בשבועות האחרונים הרגשתי לא טוב אבל השבוע היה לי יום מחורבן במיוחד. הרגשתי שיש לי התקף. (רגע.. לא להסיק מהמשפט הזה שזה אכן מה שהיה) אני יודע על ההתקף לפני שהוא עומד להתרחש. בד"כ כמה שעות לפני שהוא קורה .. מה שקרה בכיתה זה שמשום מה פתאום הגוף שלי נכנס למצב כאילו שיש התקף (רגע לפני שבאמת התקף מתקרב אני מתיישב על הרצפה ומתנק ממה שקורה סביבי= ומתעלף) אבל לא איבדתי את ההכרה ושום סימן שעולה בקנה אחד עם הגדרה לסוגי התקפים. וגם כשהסתכלתי אחרי בבית בהגדרות להתקפים לא היה שום דבר/ סימן שרשום שאומר שהיה התקף. אני פשוט לא מצליח להבין למה הגוף שלי התגונן בפני משהו שלא קרה בפועל? ולמה אני שמח בקשר לההחלטה לספר כי האנשים שהיו איתי באותו רגע ניסו לעזור (עד כמה שהם יכולים אפילו שזה הסתכם בהכל בסדר?)
דבר ראשון נתחיל בהקדמה קצרה אחד הדברים שאני שמח שהצלחתי להתגבר עלייהם זה לספר על האפילפסיה. בהתחלה היה לי את החשש (בהמלצת האנשים הקרובים אליי) שלא לספר לאף אחד בשביל "שלא להידפק מזה". אבל עכשיו כשהתחלתי ללמוד החלטתי לספר על האפילפסיה לאנשים שלומדים איתי (ושאפשר לסמוך עלייהם). השבוע הבנתי כמה צדקתי בהחלטה הזו... כשיש שינויים במזג האוייר (בחילופי העונות במיוחד) הגוף שלי מגיב בצורה רעה לזה (שברתי בעבר את הרגל והיד אז איפה ששברתי יש לי כאבים של כמה ימים - ככה הגוף שלי מגיב "מזכיר" את העבר). בשבועות האחרונים הרגשתי לא טוב אבל השבוע היה לי יום מחורבן במיוחד. הרגשתי שיש לי התקף. (רגע.. לא להסיק מהמשפט הזה שזה אכן מה שהיה) אני יודע על ההתקף לפני שהוא עומד להתרחש. בד"כ כמה שעות לפני שהוא קורה .. מה שקרה בכיתה זה שמשום מה פתאום הגוף שלי נכנס למצב כאילו שיש התקף (רגע לפני שבאמת התקף מתקרב אני מתיישב על הרצפה ומתנק ממה שקורה סביבי= ומתעלף) אבל לא איבדתי את ההכרה ושום סימן שעולה בקנה אחד עם הגדרה לסוגי התקפים. וגם כשהסתכלתי אחרי בבית בהגדרות להתקפים לא היה שום דבר/ סימן שרשום שאומר שהיה התקף. אני פשוט לא מצליח להבין למה הגוף שלי התגונן בפני משהו שלא קרה בפועל? ולמה אני שמח בקשר לההחלטה לספר כי האנשים שהיו איתי באותו רגע ניסו לעזור (עד כמה שהם יכולים אפילו שזה הסתכם בהכל בסדר?)