דעתך

דעתך

שלום גרא, מה אתה חושב על הסיפור הבא?: הייתי מטופלת 4 שנים אצל המטפלת הנוכחית. בעקבות משבר אמון קשה מאד שהתחיל לפני חודשיים בערך הפסקתי את הטיפול לפני שבוע. במהלך המשבר המטפלת כל הזמן אמרה שלא כדאי לעזוב את הטיפול מתוך בריחה, אלא מתוך בחירה וניסיתי בכל מחיר להמשיך ולשרוד את המשבר ולא להפסיק את הטיפול, אך בכל פגישה היא פגעה בי יותר ויותר והפרה הבטחות שהבטיחה לי במהלך כל שנות הטיפול. בין היתר היא הבטיחה שכשיסתיים הטיפול שלי, היא תחבק אותי. עכשיו כשהודעתי שלא אמשיך בטיפול היא רק שלחה לי כמה מילים לקוניות באס.אם.אס. לא פרידה ממש אחרי 4 שנים שבהן כל הזמן שידרה שמאד איכפת לה ממני, שחדרתי אליה, שריגשתי אותה ועוד כל מיני שקרים מהסוג הזה,לא איזה מכתב, מילה חמה ובטח ובטח שלא חיבוק! רק מאחלת לי שאצליח וזהו. שלחתי לה הודעה ובה שאלתי אם ככה היא נפרדת ממני אחרי כל השנים והיא לא ענתה. יותר מאוחר באותו היום קיבלתי בשורות מאד לא טובות על אמי (שחולה בסרטן סופני וחטפה שבץ), אז שלחתי לה הודעה והיא שתמיד היתה זמינה עבורי ודיברה איתי בטלפון והזמינה אותי לכתוב לה בין הפגישות או כשהיתה בחופשות כותבת לי בחזרה משהו לקוני בסגנון של: אני מצטערת לשמוע ומזמינה אותך לחזור לטיפול ולשוחח על כך!!!!!.... לחזור לטיפול, בקושי עבר שבוע מאז שהפסקתי. זה לא שהודעתי לה אחרי שנה!..היא מכירה את ההסטוריה הקשה שלי עם פרידות ומוות ואת המצב הקשה שיש לי עם אמי וזה מה שהיא כותבת. במצבים כאלה בעבר היתה בכלל ישר מתקשרת. משחקת אותה קשה להשגה ושמה פתאום גבולות שמעולם לא שמה.כאילו אומרת: בחרת לסיים את הטיפול, אז אני לא זמינה לך יותר ואם את רוצה לפרוק תחזרי לטיפול! איפה האנושיות? איפה הרגישות? כ"כ מזלזלת בי ומתנשאת. רגע אחד הייתי חשובה לה ורגע שני אני מטופלת בלשון עבר. אני כבר לא מדברת על החיבוק שלא קיבלתי ועל ההבטחה הכוזבת שלה שמצטרפת להפרת הבטחות נוספות, שבגללן הטיפול עלה על שרטון, ששיחקה אותה שהיא כלל לא זוכרת שהבטיחה. אם כ"כ ברור לה שהטיפול הסתיים למה היא מממשת בכזו אדיקות רק צד אחד של המשוואה? להיות בקשר לא, אבל לתת את החיבוק של הפרידה או להיפרד ממני ממש כמו שצריך גם זה לא! מה אתה חושב גרא על כל הסיפור הזה? עם יד על הלב ובלי להגן עליה כי היא פסיכולוגית ולכן בצד שלך כביכול, נכון שהיא ממש ממש רעה? נכון שאין לה לב? נכון שהיא יודעת שהיא פוגעת בי? למה פסיכולוגים מרשים לעצמם לפגוע ככה במטופלים? (אני יודעת שאסור לדבר בהכללות, אבל נתקלת ברשת בכ"כ הרבה סיפורים דומים). מאד מקווה שתענה לי. תודה
 

גרא.

New member
בדידות 10,צר לי על הפגיעה הקשה שאת חשה אחרי

ההתנכרות של הפסיכולוגית שטיפלה בך במשך כארבע שנים.ההתיחסות שלי למה שקרה,אינה מהצד שלה,או שלך,אלא נסיון להסביר לך מה עובר במחשבתפ,ובליבם של פסיכולוגים במהלך הטיפול.חשוב שתביני שהרגשות ,הקירבה הרגשית שהיתה בינך לבינה,לא היתה כנראה חד סטרית.רגשות חיוביים נוצרים כמעט תמיד בין מטופל למטפל,רגשות המכונים טרנספרנס,כלומר העברה של רגשות חיוביים (לעיתים גם שליליים)כלפי המטפל,בהם החשובים למטפל בכדי להבין ולעבוד על הבעיות איתם בא המטופל.מה שקורה לעיתים זה מ ה שמכונה קאונטר טרנספרנס,כלומר שהמטפל מתחיל להרגיש רגשות חיוביים,כלומר מעביר רגשות ועמדות שלו כלפי המטופל. מצב שאת הרגשת אותו,כפי שבא גם לידי ביטוי בהבטחה האמיתית שלה לחבק אותך.אבל,כאשר קורה מצב כזה,הטיפול יכול להפגע כיוון שאז ההתיחסות לדברים שעולים בטיפול כבר אינה אובייקטיבית.פרט לכך שזה מצב אסור מבחינה אתית,כיוון שהוא יכול ליצור מצב של ניצול (במיוחד כשהמטפל גבר,והמטופלת אשה).התחושה שלי מדברייך,כי המטפלת שלך הרגישה מאד מחוברת אלייך רגשית ולכן החליטה להתנתק ממך ,וכך נהגה.אי אפשר לומר שזו התנהגות מכובדת,וודאי שלא אנושית,אבל חשוב שתביני שהיא עשתה את זה בכדי לנתק את הקשר הרגשי שהיא חשה כל]ייך,לשיטתה,בכדי שלא לפגוע בך.מה שברור שקשה למנוע מצב של יצירת רגשות חד צדדיים,או דו צדדיים במהלך טיפול כה ממושך.במיוחד מהצד שלך כמטופלת,והציפיות שלך לתגובה רגשית ממנה הן טבעיות ומובנות.כנראה שהיא לא ידעה כיצד להתמודד עם מה שהיא הרגישה כלפייך,חששה לפגוע בך,נתקה את הקשר,אבל בדיעבד את מאד נפגעת.כפי שכתבת את קראת ברשת הרבה סיפורים דומים,ולא במקרה.לא,היא לא מזלזלת,לא מתנשאת.את דווקא מאד חשובה לה,וההתנכרות שלה לכאורה אלייך,נעשתה לשיטתה דווקא לטובתך.נסי להבין אותה,להבין,ולסלוח,אחרי הכל היא כנראה גם עזרה לך, תמכה בך והיתה זמינה בשבילך כשהיית זקוקה לה.חשוב שתדעי להוציא ממערכת היחסים הטיפולית שהיתה,את מה שטוב עבורך ועם זה,תתקדמי הלאה.
 
לגרא

תודה לך גרא על תשובתך ועל ההסבר המפורט. אני מבינה את כל מה שכתבת ועדיין אני חשה שהיא לא נהגה כראוי. דוקא מהמקום הזה של הקירבה והיכרותה עמי, אסור היה לה להתנתק ממני בצורה כזו שמשחזרת אצלי את הפגיעה והטראומה הקשה ביותר של פרידות! נכון שאני זו שסיימה את הטיפול ונכון שהיא הפצירה בי להמשיך בטיפול ולא להפסיקו, אך עדיין לסיים כך את הטיפול??? אחרי 4 שנים??? איפה שיחת פרידה?, שיחת סיכום?, עזוב חיבוק, הרי אי אפשר לאלץ מישהו לחבק אותך, אבל למה סתם להבטיח דברים ולא לקיימם?? גם אם הפקתי דברים טובים מהטיפול, כל מה שנשאר לי ממנו עכשיו זו הנטישה הזו שלה.הנטישה הרגשית! ברור לי שהיא לא רואה את הדברים כך ודרך המשקפיים שלי - היא בטוח מצדיקה את התנהגותה בכל מיני הסברים רציונאליים ומקצועיים, אך עדיין בתור אחת שלאורך כל הטיפול אמרה לי שהיא לא רק מטפלת, אלא גם בן-אדם עם רגשות, התנהגותה מאכזבת ופוגעת מאד. בהתחלה עוד פינטזתי שהיא תתקשר או תשלח לי הודעה נוספת בה היא דורשת לשלומי, אבל עכשיו התקווה מתה ואני מחוברת למציאות ומבינה שזה לא יבוא ממנה. רק אם אני אחליט לחזור לטיפול אזכה שוב לאמפתיה מזויפת, אך כיון שלא אחזור כי אינני רוצה להיפגע שוב ושוב, אני מבינה שכך הסתיים לו "קשר" של 4 שנים ועצוב לי בלב מאד. בגלל שאני גם ככה כ"כ שונאת את עצמי, אני ישר נופלת למקום המוכר של: אותי אי אפשר לאהוב, אלי לא מתייחסים בכבוד וכ"ו והלוואי, הלוואי והייתי יכולה להאמין שיום אחד אהיה במקום בו אוהב את עצמי מספיק ע"מ לומר שההפסד כולו היה שלה.. אבל זה כמובן לא יקרה. אז לרזומה שלי נוספה עוד נטישה ועוד פגיעה ועוד אכזבה ועוד קשר שכשל ואין מה לצפות בכלל שהצד השני יתעשת ויושיט את ידו אלי. ועוד משהו שרציתי לומר: יש איזה אבסורד בהליך הטיפולי הזה שלפיו אם אין קשר רגשי בין המטפל למטופל, ניתן לעזור לו (למטופל) מתוך מקום אובייקטיבי ולא מעורב רגשית ואם הקשר הופך כן לקשר רגשי ועמוק ואמיתי (שהרי זה מה שרוצים להשיג בטיפול וכל הזמן מדברים על קשר וקשר וקשר וקשר), אז אי אפשר לעזור יותר למטופל וצריך להיפרד ואז הקשר הפך לאין קשר וחזרת לאותה נקודת המוצא שבה התחלת את הטיפול.. סתם נקודה למחשבה. שוב תודה לך וגם לבאדי תות על התייחסותה ותגובתה. שיהיה שבוע טוב.
 

גרא.

New member
בדידות 10,בתהליך טיפול בגישה הפסיכואנליטיקאית

יש כפי שהוסבר,ערך טיפולי לקשר הרגשי שמתפתח כלפי המטפל על ידי המטופל.זה לא אבסורד,ויש לכך סיבות.אבל תקצר היריעה מלתאר את הגישה הזו,שאת יכולה לקרוא עליה בגוגול.בצורה מנוגדת אין ערך טיפולי לקשר שמתפתח בין המטפל למטופל,ומטפלים נרתעים מהמשך טיפול אם וכאשר זה נוצר.אין זה אוצר,שלמטפל אסור לחבק מטופל במצב משברי,גם לנגב לו את הדמעות.אבל אסור לו מבחינה אתית,להתקרב אליו רגשית,קל וחומר גופנית.לצערי יש לא מעט מקרים בהם מטפלים נצלו את הקירבה הזו שהפכה במשך הזמן ליחסי מין של ממש,למשל הפסיכולוג לשעבר,פלח,שיש פעמיים 4 שנים בכלא בשל כך.באשר למה שקרה או לא קרה בינך לבין המטפלת שלך,כיוון שזה כל כך חשוב לך,טוב יהיה עם תפגשי איתה,לאו דווקא בקליניקה,ולא בתשלום,בכדי לדבר על רגשותייך,ולבקש הסבר.
 
לגרא

תודה על תגובתך הנוספת. אני מבינה טוב על מה אתה מדבר וקראתי הרבה על העניין הזה של העברה בטיפול, הקשר הטיפולי, היחסים בין מטפל למטופל וכ"ו. ברור לי לחלוטין למה אסור מגע בין מטפל למטופל וכמובן שהמקרה של פלח ידוע לי, רק שבמקרה הזה מדובר בשתי נשים ולא לסביות! ברור לחלוטין שאין בינינו שום קשר רומנטי! אני ראיתי בה אמא והיא אף אמרה לפעמים או התנהגה כאחת שיש לה רגשות אמהיים כלפיי. אני מבינה שאין לי מה להמשיך ולדוש בזה כי לא לי ולא לך ולא לאף אחד חוץ ממנה יש הסברים למעשיה. ועדיין יש הרבה מטופלות שמספרות כי המטפלות שלהן מחבקות אותן ולפעמים אפילו כרוטינה ובסיומו של כל מפגש. מה זה אומר? שאותן אפשר לאהוב? או שהמטפלות שלהן לא מקצועיות? היתכן כי דוקא מטפלות אלה שמחבקות מזיקות למטופלות שלהן יותר מאלה שלא מחבקות?? כ"כ הרבה נושאים לדיון ולמחשבה ומי יודע לאן תתפתח הפסיכולוגיה בעתיד? פרויד למשל היה מתהפך בקרבו לו היה יודע לאן לקחו את ה"תורה" שלו.. אולי עוד 100 שנה יגידו שמה שהכי מרפא ומאחה את הפצעים והשברים של מטופלים מסוימים זה דוקא החיבוק?... תודה ולילה טוב, אני
 

גרא.

New member
בדידות 10,אכן כן,יש לא מעט מגע גופני כזה

שתארת בין מטפלת למטפלת,זה מתקבל,זה מותר,כשזה נחוץ,אבל לא מקובל שתווצר מערכת רגשית חמה ואוהבת בין מטפלת למטופלת,וודאי שלא כלפי מטופל,או ההפך.כלומר מטפל כלפי מטופלת.הבעייה היא לדעת מתי לשים את הגבול. תמיכה גופנית,הניתנת למטופלת כשהיא זקוקה לזה,זה דבר מקובל ומותר,לפי שקול דעתה של המטפלת.אבל כשזה גולש מעבר לזה,מצדה של המטופלת,זה עלול לפגוע במטרות הטיפול.ההפך כפי שנאמר,רגשות חיוביים כלפי המטפלת מצד המטופלת,משרת דווקא את מטרות הטיפול.וזה כולל הבעת רגשות,ההעברה לדמות אם,כפי שציינת.אלא שוב ושוב, זה לא מצב שיכול להיות דו סטרי,משום שזה ט י פ ו ל ולא מערכת יחסים בין שתי נשים.
 
אפשר גם להתייחס ???

מתחברת לדברים שכתב גרא, ומבקשת להוסיף. בטיפול, נוצר קשר דו צדדי. גם המטפל מפתח רגש למטופל, כזה או אחר, את מציינת בדבריך בלאורך 4 השנים, היא הייתה זמינה במייל, בטלפון, מתי שהיית צריכה, דבר שלא מובן מאליו, ישנם מטפלים שלא מאפשרים מעבר לשעת הטיפול. המקרה הזה מחזק יותר מכל את הצורך בסיום טיפול בצורה מסודרת. בפרט טיפול ארוך (4 שנים). את מציינת קושי בתהליך במשך החודשיים האחרונים. אני שומעת את הצד שלך, לא ברור כיצד חוותה המטפלת אותך בחודשיים האחרונים. לא ברור למה היא נוהגת כך אך ייתכן והיו עוד דברים שאת לא רואהמתוך מקום ריגשי. מטפלים, ולא משנה איזה, הם אנשים עם רגשות עם מחשבות ובסופו של דבר גם בני אדם. הייתי מציעה לך לתאם איתה פגישה, אולי שתיים, לדבר על הדברים, ולסיים את הטיפול בתהליך נכון ולדעתי זה גם יקל עליך. שבת טובה
 
בדידות 10, לי דווקא לא נשמע שהמטפלת נטשה

אותך. נשמע לי שאת נטשת אותה. היא חוזרת ומזמינה אותך לחזור לטיפול, ולכן אי אפשר לומר שהיא לא זמינה לך. את תובעת סוג אחר של יחסים, שכפי הנראה לא מתאימים לדעתה, וזה מאוד לגיטימי. אני לא יודעת מה בדיוק קרה בטיפול שגרם לך למשבר אמון ולתחושה שהיא פוגעת בך, אבל ברור מהודעתך, שלדעתה של המטפלת שלך, הטיפול לא הסתיים, ולכן גם ברור שלא מתאים חיבוק וכל זה... גם מהתחושה הנסערת שעולה מהודעה זו, ברור שהטיפול לא הסתיים. אני לא אומרת שתחזרי אליה בכל מחיר, אולי נכון לך למצוא מטפלת אחרת (שוב, אין לי מושג מהו משבר האמון ומה בדיוק קרה), אבל התגובה של המטפלת שלך, נשמעת לי מקצועית ונכונה. אם את עדין נותנת בה אמון (בכל זאת 4 שנים זה לא צחוק...), התחושות שאת מעלה צריכות להיות מעובדות במפגש איתה.
 

Jאפאר

New member
בדידות 10 שלום לך

אם אפשר להוסיף את דעתי... ראשית אני מבין מאד את תחושתך, זה לגיטימי לגמרי להרגיש ככה. אני מצטרף לכל מה שנכתב כאן לפני וממליץ לך לטובתך כן לחזור לטיפול ולו רק למספר פגישות בודדות ואולי אפילו אחת כדי לסגור את המעגל בדרך שתועיל לך. כפי שכבר נכתב כאן גם המטפלים הם "רק בני אדם", גם להם תחושות ורגשות, גם הם נקשרים למטופל בדרכם הם והם "אפילו" עלולים לעשות טעויות לעיתים. חשוב שאנו כמטופלים נבין את זה ולא נפתח כלפי המטפל ציפיות שאינן ברות הגשמה. במידה כזאת או אחרת שני הצדדים מפתחים רגש כלפי הצד השני. גם אני חושב שהיא לא נטשה אותך. היא הזמינה אותך לבוא אליה. מטפל אינו יכול וגם לא צריך לקבוע פגישה עם המטופל סתם ככה על כוס קפה כמן חברים. אם נפגשים אז נפגשים במסגרת טיפול. לא נכון ולא בריא למיטב הבנתי לפתח מערכת קשרים מסוג אחר וגם לא בהתכתבות מורכבת או ארוכה. בשל הרגשות העזים שתיארת כאן (אכזבה, פגיעות, נטישה, אולי חוסר בטחון מסוים בעצמך) דווקא כדאי לך לחזור אליה ולדבר על הדברים. היא לא נטשה אותך, הדלת אליה פתוחה לרווחה, היא לא תסרב לקבל אותך. והכי חשוב, אני לא חושב שהתנהגותה מזוייפת, אני מאמין שהיא מתנהגת באופן מקצועי. אתן לך שתי דוגמאות קטנות: הפסיכולוגית שלי מקבלת אותי בביתה. יש לה חדר קטן שאליו צמודים שירותים. יש דלת שמפרידה בין השירותים וחדר-הקבלה שלה לבין שאר חלקי הבית. הדלת הזאת היא דלת הזזה והיא לעולם אינה נעולה אבל היא תמיד סגורה ואין לפתוח אותה. גם כשהיא ניגשת להכין קפה בתחילת הטיפול היא מקפידה לסגור את הדלת ואי אפשר להיכנס לביתה ולעמוד לידה בעת הכנת הקפה. זה נקרא לשמור על הגבולות שלה. אני יכול להתקשר אליה במקרה הצורך כדי להתיעץ בבבעייה כלשהיא. מאד נדיר שאני מנצל את האפשרות הזאת,אולי פעם בשנה. אבל אם אני מתקשר אני והיא מקפידים שהשיחה לא תהיה יותר מחמש עד עשר דקות גג. ולמה? כי אם יש מקום לשיחה ארוכה קובעים פגישה פנים אל פנים. זו העבודה שלה, היא אינה אמורה לתת שירות טלפוני ובטלפון זה גם לא מספיק טוב. מה גם שזה גוזל מזמנה הפרטי. גם זה נקרא לשמור על גבולות. אני מעריך שזה דומה למה שעשתה הפסיכולוגית שלך. מקווה שעזרתי בהצלחה
 
תודה לכל המגיבים

למעשה כולכם מציעים לי לחזור לטיפול ולעבד את הרגשות שלי, אך לצערי אינני יכולה לעשות זאת - אני מפחדת שאם אחזור לא אוכל שוב ללכת.. ל-Jאפאר, רציתי רק לחדד שלא אני זו שהיתה עוברת את הגבולות ובודקת אותם. היא זו שהיתה מציעה לי תמיד להתקשר אליה והיא זו שהיתה מנהלת איתי שיחות ארוכות בטלפון (יותר מ-10דקות), והיא זו שלעיתים היתה מתקשרת אלי! ועל רקע זה קשה לי לקבל לפתע את תגובתה ההפוכה לגמרי. שתי הדוגמאות שנתת ברורות לי לחלוטין ואני מעולם, מעולם לא עברתי את גבולות הטיפול, ההיפך, תמיד כיבדתי אותם ושמרתי עליהם. אני חושבת שדוקא בגלל זה היא איפשרה מיילים ושיחות גם בין הפגישות כי ידעה שאני לעולם לא ניצלתי זאת לרעה וכשהתקשרתי או כתבתי זה היה תמיד ממקום של מצוקה אמיתית-ריאלית ולא סתם כי משעמם לי או שאני רוצה להטריד אותה ולגרום לה להתעסק בי גם מעבר לשעת הטיפול. חשוב לי לחדד את הנקודה הזאת, ע"מ שלא יתקבל רושם של מטופלת שלא מבינה מה זה טיפול ומה הם גבולות הטיפול. אם היא לא היתה מזמינה אותי ומאפשרת לי את כל הדברים הללו, אני לא הייתי מעלה אפילו בדעתי לעשות אותם ולכן תגובתה הקרה והלא רגשית כ"כ פגעה בי ומוטטה אותי. שיהיה לילה טוב, אני
 
למעלה