חמקנו משברון לב בשיניים. אני לא באמת חייב להכביר במילים (אך זה בטח לא מנע ממני), מספיק שתלכו לקרוא את מה שיובל ואני כתבנו בפריוויו לסדרה, כמעט כל הדגשים קיבלו ביטוי כבר בגיים 1.
tale of two halves
שטפנו אותם עד להפסקה. אם תעיפו מבט בנתונים הקבוצתיים, תגלו שניצחנו בקטגוריות ההאסל (ריבאונד & נקודות מעבר). בפועל, הרוב המוחלט של הנזק נעשה במחצית הראשונה, בה יוקיץ' החליט להעביר מסר וכמעט גבר עליהם בריבאונד לבדו. מורי ניצל שמירה נרפית מאת ריבס, ברוס בראון דחף את הקצב וקולקטיבית ניצלנו את הנוכחות של ראסל בתור משתפ ורסטילי.
הלייקרס סירבו לחזור להגנה, אך מצאו שתי נקודות אור בצד השני:
1. לברון (ורוי) יורד לפוסט ומטרגט את מורי, חילוף שקיבל אור ירוק כאילו מדובר בטוביאס האריס.
2. אין לנו דרך לעצור את דיוויס (40-10).
|
במחצית השנייה הם לקחו את מה שעבד ורוקנו את שק ההתאמות מסביב.
ראסל אאוט, ווקר אין.
שרודר לוקח את מורי, רודף אחריו לאורך המגרש.
האם שמע לעצתי והשתמש בואנדו כמחליף לדיוויס, על מנת לעבות את הגנת הצבע בדקות המנוחה שלו (רק חבל שבסדרה מולנו).
וההתאמה החשובה מכולן: האצ'ימורה שם גוף על יוקיץ' בזמן שדיוויס מטיל צל מאחור. כיאה לקבוצת התקפה תחת מאלון, היינו עובדי עצות. בכך שאפשר את החילוף שהפגיש את מורי עם לברון פעם אחר פעם, מאלון אפקטיבית הפך את גורדון למינוס על המגרש. ההגנה שלו חדלה מלהשפיע, ובצד השני הוא פשוט חנה בדאנקר ספוט ושיבש את הריווח (אפשר להוסיף ירידה דרסטית באחוזים לאורך הפלייאוף).
כתוצאה - כמעט כל סלי השדה שלנו החל מאמצע הרבע השלישי הרגישו כמו שורה של פוקסים.
גוף גדול שהודף את יוקיץ' בשעה ששוט בלוקר חג לו באזור הצבע ממשיכה להיות הדרך הכי יעילה לאתגר אותו. לולא קייסיפי ואחרים היו קולעים סלים מתוזמנים, היינו חווים מפלה שלא הייתה מביישת את גיים 2 בבועה (השלשה של דיוויס).
פורטר VS ריבס
הזכרנו את הקרב בין מי שאמורים להיות הגלגל החמישי בסדרה. הוא הוכרע כבר הלילה. ריבס להט ברבע האחרון, לא היה לנו מענה לטו מן גיים שלו עם לברון בתור חוסם, חילוף או לא. הסינרגיה שלו עם ג'יימס מקפיצה את אייקיו הכדורסל שלהם לשמיים. לראייה הם רשמו 17-3 אס-איב. פורטר לפחות סיפק האסל פליי יקר מפז, מחצית ראשונה טובה והגנה אישית לא רעה בכלל. לוקח זמן לקבוצות להבין שהוא כבר לא קונוס בצד ההוא.
התאמות?
אין לי מושג איך אנחנו אמורים להכיל את דיוויס, או את לברון-ריבס כדואו בהמשך. מתקשים לגנוב עזרה משרודר, ומהססים לפנות לאזורית לא מתורגלת. הספסל שלנו הוא בעצם ברוס בראון. עם כל החיבה והאמונה לבראון הלבן, אני האמנתי בו ל5-10 דקות, ולא מובטחות, לא ידעתי שבונים עליו בתור באנקר ברוטציה. אנקל ג'ף גם מתחיל להרגיש לא רמה, בהתקפה הם לא יכולים לתת לנו הרבה.
tale of two halves
שטפנו אותם עד להפסקה. אם תעיפו מבט בנתונים הקבוצתיים, תגלו שניצחנו בקטגוריות ההאסל (ריבאונד & נקודות מעבר). בפועל, הרוב המוחלט של הנזק נעשה במחצית הראשונה, בה יוקיץ' החליט להעביר מסר וכמעט גבר עליהם בריבאונד לבדו. מורי ניצל שמירה נרפית מאת ריבס, ברוס בראון דחף את הקצב וקולקטיבית ניצלנו את הנוכחות של ראסל בתור משתפ ורסטילי.
הלייקרס סירבו לחזור להגנה, אך מצאו שתי נקודות אור בצד השני:
1. לברון (ורוי) יורד לפוסט ומטרגט את מורי, חילוף שקיבל אור ירוק כאילו מדובר בטוביאס האריס.
2. אין לנו דרך לעצור את דיוויס (40-10).
|
במחצית השנייה הם לקחו את מה שעבד ורוקנו את שק ההתאמות מסביב.
ראסל אאוט, ווקר אין.
שרודר לוקח את מורי, רודף אחריו לאורך המגרש.
האם שמע לעצתי והשתמש בואנדו כמחליף לדיוויס, על מנת לעבות את הגנת הצבע בדקות המנוחה שלו (רק חבל שבסדרה מולנו).
וההתאמה החשובה מכולן: האצ'ימורה שם גוף על יוקיץ' בזמן שדיוויס מטיל צל מאחור. כיאה לקבוצת התקפה תחת מאלון, היינו עובדי עצות. בכך שאפשר את החילוף שהפגיש את מורי עם לברון פעם אחר פעם, מאלון אפקטיבית הפך את גורדון למינוס על המגרש. ההגנה שלו חדלה מלהשפיע, ובצד השני הוא פשוט חנה בדאנקר ספוט ושיבש את הריווח (אפשר להוסיף ירידה דרסטית באחוזים לאורך הפלייאוף).
כתוצאה - כמעט כל סלי השדה שלנו החל מאמצע הרבע השלישי הרגישו כמו שורה של פוקסים.
גוף גדול שהודף את יוקיץ' בשעה ששוט בלוקר חג לו באזור הצבע ממשיכה להיות הדרך הכי יעילה לאתגר אותו. לולא קייסיפי ואחרים היו קולעים סלים מתוזמנים, היינו חווים מפלה שלא הייתה מביישת את גיים 2 בבועה (השלשה של דיוויס).
פורטר VS ריבס
הזכרנו את הקרב בין מי שאמורים להיות הגלגל החמישי בסדרה. הוא הוכרע כבר הלילה. ריבס להט ברבע האחרון, לא היה לנו מענה לטו מן גיים שלו עם לברון בתור חוסם, חילוף או לא. הסינרגיה שלו עם ג'יימס מקפיצה את אייקיו הכדורסל שלהם לשמיים. לראייה הם רשמו 17-3 אס-איב. פורטר לפחות סיפק האסל פליי יקר מפז, מחצית ראשונה טובה והגנה אישית לא רעה בכלל. לוקח זמן לקבוצות להבין שהוא כבר לא קונוס בצד ההוא.
התאמות?
אין לי מושג איך אנחנו אמורים להכיל את דיוויס, או את לברון-ריבס כדואו בהמשך. מתקשים לגנוב עזרה משרודר, ומהססים לפנות לאזורית לא מתורגלת. הספסל שלנו הוא בעצם ברוס בראון. עם כל החיבה והאמונה לבראון הלבן, אני האמנתי בו ל5-10 דקות, ולא מובטחות, לא ידעתי שבונים עליו בתור באנקר ברוטציה. אנקל ג'ף גם מתחיל להרגיש לא רמה, בהתקפה הם לא יכולים לתת לנו הרבה.