וואו, תקשיבו.. בכורה הרבה מעבר לציפיות, ההבדל ניכר. סחטיין עליו שהביא אימפקט מידי, למרות שניסיתי לשמור על קור רוח מצאתי את עצמי מצחקק כמו ילדה במהלכים טובים שלנו. אמנם קשה לקרוא את ארשת הפנים של גורדון אבל גם הוא לא הצליח להסתיר את החיוך לאחר חיתוך לסל שהסתיים בדאנק. היה לו מבט של 'לא ידעתי שהמשחק יכול להיות כל כך פשוט'.
בפתיחה, למעשה לאורך הרבע הראשון שתי הקבוצות לא הצליחו להשיג עצירה, ההוקס הגיעו למבטים שלהם מאחורי הפיקאנדרול של יאנג ובקושי החטיאו שלשה.
הדקות בלעדיו נראו אחרת בזמן שהספסל שלנו תפס תאוצה, בפרט ג'מייקל גרין שיצא לריצה עצמאית (סיים עם שיא עונתי של 20-7). כשיאנג חזר הם התקררו טיפה, אפשר לנו לרדת להפסקה ביתרון דו ספרתי.
ברבע השלישי המומנטום נמשך והגענו לסיפור המשחק מבחינתי. לא קיבל מספיק התייחסות (חוץ מצוות השידור), הקבוצה ממש התחילה לרוץ במעבר. לא בגלל איבודי כדור אקראיים או ירידה רעה להגנה מצד אטלנטה, אלא בגלל ש.. להערכתי, היו 5 שחקנים על המגרש שמסוגלים לתפוס ריבאונד, bring the ball up ולקבל החלטה טובה תוך כדי תנועה, וזה היה ממש ניכר. אני מקווה שלא מדובר בהבלחה, הקבוצה בבוטום 3 מבחינת קצב משחק כבר כמה עונות, לא צריך להתחרפן, פשוט אין סיבה לזנוח את יתרון הביתיות היחסי ולזחול סתם ככה.
רמסנו אותם בריבאונד (49-31) ולא הסתכלנו אחורה, הסתיים בבלואאוט משקף. במחצית השנייה העלנו את פאקו להציק ליאנג, סיים עם 7 איבודים ורק בכה לשופטים על כך ששמרו עליו. צריך להזכיר שהוא פשוט להט בשתי הניצחונות האחרונים מולנו, אשתקד הוא רשם 40-8 בדנבר ולאחרונה 35-15 באטלנטה. קולינס שדפק שיא קריירה מול ג"ס היה חלש הפעם, לא הפיק מספיק מהחילוף האוטומטי או מכך שקיבל את הכדור לאחר בליץ על יאנג (נכון גם לקאפלה). מהבחינה הזאת בוגדן לא הורגש, לזכותו יאמר שההתקפה רצה סביב טריי שדי לוקח את הזמן ולא משתדל לשחק אוף דה בול.
לסיכום, כולם היו טובים, אפילו שלפנו את בול בול לקראת הסיום, אפשר היה לראות שזה הטריד אותם. הוא דפק שתי שלשות סטפ-באק. גורדון הבין די מהר איפה הוא נמצא ונקווה שיהיה לנו מספיק זמן לשלב אותו. מקגי אגב, לא שותף משום מה.. זה בסדר, הליגה עוד לא מוכנה לזה. נסיים בהיילייטס
שימו לב למסירה בזווית העין לפורטר, מסכם יפה את המשחק.
בפתיחה, למעשה לאורך הרבע הראשון שתי הקבוצות לא הצליחו להשיג עצירה, ההוקס הגיעו למבטים שלהם מאחורי הפיקאנדרול של יאנג ובקושי החטיאו שלשה.
הדקות בלעדיו נראו אחרת בזמן שהספסל שלנו תפס תאוצה, בפרט ג'מייקל גרין שיצא לריצה עצמאית (סיים עם שיא עונתי של 20-7). כשיאנג חזר הם התקררו טיפה, אפשר לנו לרדת להפסקה ביתרון דו ספרתי.
ברבע השלישי המומנטום נמשך והגענו לסיפור המשחק מבחינתי. לא קיבל מספיק התייחסות (חוץ מצוות השידור), הקבוצה ממש התחילה לרוץ במעבר. לא בגלל איבודי כדור אקראיים או ירידה רעה להגנה מצד אטלנטה, אלא בגלל ש.. להערכתי, היו 5 שחקנים על המגרש שמסוגלים לתפוס ריבאונד, bring the ball up ולקבל החלטה טובה תוך כדי תנועה, וזה היה ממש ניכר. אני מקווה שלא מדובר בהבלחה, הקבוצה בבוטום 3 מבחינת קצב משחק כבר כמה עונות, לא צריך להתחרפן, פשוט אין סיבה לזנוח את יתרון הביתיות היחסי ולזחול סתם ככה.
רמסנו אותם בריבאונד (49-31) ולא הסתכלנו אחורה, הסתיים בבלואאוט משקף. במחצית השנייה העלנו את פאקו להציק ליאנג, סיים עם 7 איבודים ורק בכה לשופטים על כך ששמרו עליו. צריך להזכיר שהוא פשוט להט בשתי הניצחונות האחרונים מולנו, אשתקד הוא רשם 40-8 בדנבר ולאחרונה 35-15 באטלנטה. קולינס שדפק שיא קריירה מול ג"ס היה חלש הפעם, לא הפיק מספיק מהחילוף האוטומטי או מכך שקיבל את הכדור לאחר בליץ על יאנג (נכון גם לקאפלה). מהבחינה הזאת בוגדן לא הורגש, לזכותו יאמר שההתקפה רצה סביב טריי שדי לוקח את הזמן ולא משתדל לשחק אוף דה בול.
לסיכום, כולם היו טובים, אפילו שלפנו את בול בול לקראת הסיום, אפשר היה לראות שזה הטריד אותם. הוא דפק שתי שלשות סטפ-באק. גורדון הבין די מהר איפה הוא נמצא ונקווה שיהיה לנו מספיק זמן לשלב אותו. מקגי אגב, לא שותף משום מה.. זה בסדר, הליגה עוד לא מוכנה לזה. נסיים בהיילייטס