"גרם למחיקתו"???
פחחח... לא הגזמנו בכלל, אה? עד הביוגרפיה, הספרים של דב"א הלכו למקום שרוב הספרים הולכים אליו אחרי כמה שנים טובות - המכירות שלהם צלעו ואפשר היה להשיג אותם בעיקר בספריות או במדורי המוזלים. הביוגרפיה, אם בכלל, גרמה קפיצה קטנה במכירות שלהם, עד שהם חזרו לעייפותם שלפני הביוגרפיה. היא לא הביאה למחיקתו של שום דבר. קראתי אותה, ואני רוצה להגיד על זה כמה דברים. קודם כל, אחד הדברים שהרשימו אותי בביוגרפיה הזו היא שברור שדנקנר כתב אותה מתוך חיבה והזדהות אמיתית כלפי בן אמוץ. הוא לא כתב אותה מתוך רצון להכפיש את שמו, אלא מתוך רצון ליצור הבנה גדולה יותר כלפי האדם והדור שבו הוא חי. החדירה שלו אל תוך הקונפליקטים שאפיינו את האדם המורכב הזה היתה מרשימה ונוגעת ללב. שנית, בניגוד מסוים לסעיף הקודם, הביוגרפיה הרשימה אותי כצהובה מדי. היתה שם יותר מדי חדירה אל נבכי קרביו של דן בן אמוץ, שלא השאירה דבר כשטח פרטי. אני יכולה להבין את הרצון לנתח ולהבין דברים עד הסוף, אבל קשה לי לקבל את הפלישה המוחלטת הזו. אנחנו נוטים לשכוח שהביוגרפיה שכתב דנקנר מפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי האדם - היא מפנה אצבע מאשימה גם כלפי התרבות שבה גדל והדור שאליו השתייך. היו עוד אנשים ש"הופללו", לכאורה בסיפור הזה - האנשים שסיפקו לו, כביכול, נערות צעירות לתאוותו. קבוצה גדולה של אנשים שנקטה הבנה יתרה כלפי מעשים שאם אכן נעשו, עליהם היתה החובה לעצור ולמנוע אותם. ודבר אחרון: פדופיליה היא דבר יחסי. אחוז אדיר מהגברים שאני מכירה נוטים להמשך לנערות צעירות יחסית. כשאני אומרת "יחסית", אני לא מתכוונת לגיל עשר-שתים עשרה, אלא לגיל חמש עשרה ומעלה. לא חסרות פרשיות בין גברים מבוגרים (או לא מאוד מבוגרים) לבין נערות בגילים האלה. ומילא זה, אבל יש אפילו מקרים שזה לא היה מטריד אותנו במיוחד. כך שצריך לקחת מאד בערבון מוגבל את העניין הזה. אם מה שדנקנר תיאר היה נכון, הרי שבאמת היתה שם התנהגות חולנית מצד בן אמוץ, אבל היום אין לנו ודאות שזה נכון. "נשפט והורשע על פדופיליה" בהחלט יכול להיות גם מצב שבו גבר מקיים יחסי מין עם נערה בת שש עשרה, מתוך הסכמתה המלאה, ואז משפחתה מגלה את זה, מתרגזת ומחליטה לפנות למשטרה. לא חוקי, אך לא בהכרח מעשה מפלצתי כמו שההגדרה מרמזת.
