דמעות ללא שליטה
שלום, יש לי ביעה: כל פעם שאני מביעה את עצמי עם רגש יש לי דמעות בעיינים שלעיתים הופחות לממש בכי (תלוי באיזה רגש מדובר). כשזה קורא כשאני מספרת בדיחה או על הטיול שעשיתי בדרך כלל הסובבים אותי מתעלמים מזה - למרות שלא תמיד. הביעה הגדולה היא כאשר אני מדברת עם ממונים ומנסה להביאה חוסר שביעות רצון ממצב כזה או אחר או בשיחה כמו ניהול קריירה. (פה תמיד נשאלת השאלה "למה את בוכה?" או "למה את מתרגשת." בשלב הזה הדמעות התמימות כמעט תמיד הופחות לבכי, בעיקר בגלל חוסר היכולת שלי לענות בצורה מתקבלת על הדעת) אני מנסה להתקדם בארגון בו אני נמצאת אך נושא הדמעות נתפס כחולשה וכאי-יכולת להתמודד עם הסביבה התובענית בה אני עובדת. חייבת לציין כי התופעה זניחה יחסית כאשר מדובר בוויכוחים מקצועיים בהם אני עומדת על שלי כמעט ללא כל ביעה (והממונה הישיר שלי כמו גם האנשים איתם/מולם אני עובדת מרוצים מאוד). בעבר חשבתי שזה ענין של להישאר רגוע אבל זה קורה גם כתוצאה ממונולוג (חברתי לא מקצועי) ארוך יחסית . זקוקה לעצה תודה
שלום, יש לי ביעה: כל פעם שאני מביעה את עצמי עם רגש יש לי דמעות בעיינים שלעיתים הופחות לממש בכי (תלוי באיזה רגש מדובר). כשזה קורא כשאני מספרת בדיחה או על הטיול שעשיתי בדרך כלל הסובבים אותי מתעלמים מזה - למרות שלא תמיד. הביעה הגדולה היא כאשר אני מדברת עם ממונים ומנסה להביאה חוסר שביעות רצון ממצב כזה או אחר או בשיחה כמו ניהול קריירה. (פה תמיד נשאלת השאלה "למה את בוכה?" או "למה את מתרגשת." בשלב הזה הדמעות התמימות כמעט תמיד הופחות לבכי, בעיקר בגלל חוסר היכולת שלי לענות בצורה מתקבלת על הדעת) אני מנסה להתקדם בארגון בו אני נמצאת אך נושא הדמעות נתפס כחולשה וכאי-יכולת להתמודד עם הסביבה התובענית בה אני עובדת. חייבת לציין כי התופעה זניחה יחסית כאשר מדובר בוויכוחים מקצועיים בהם אני עומדת על שלי כמעט ללא כל ביעה (והממונה הישיר שלי כמו גם האנשים איתם/מולם אני עובדת מרוצים מאוד). בעבר חשבתי שזה ענין של להישאר רגוע אבל זה קורה גם כתוצאה ממונולוג (חברתי לא מקצועי) ארוך יחסית . זקוקה לעצה תודה