הדמעות מתחילות לזלוג מעייני לכסות את פני ולגרום לכולם לנסות להבין הדמעות מתחילות לכסות את הפחד... את הכאב.. את כול מה שבלב. כול כך כואב. את הפחד מול מימוש האימה את הצרחה ששותקת ואותי עוטפת, בהילה קרה וקודרת.
דמעות שמנסות לדבר, זולגות וקוראות לעולם להבין שעצוב, שכואב, שהפחד מקבל צורה... כרמל, אנחנו כאן, קוראים את דמעותייך, ומזמינים אותך לצרוח את האימה ולחשוף בפנינו את הכאב...
