דמעה אחת של אושר..

דמעה אחת של אושר..

שוכבת במיטה,רואה סרט לא מוכר בטלויזיה,חברות מזמינות אותי לצאת אבל אני מעדיפה להישאר בבית.מעדיפה לנוח מהשבוע העמוס שהיה לפני שאני נכנסת לעוד אחד ממש בקרוב. בין המחשבות שמתרוצצות,חשבתי עלייך,תוהה מה איתך.את יודעת,סוג של דאגה לשלומך.. פתאום מבינה כמה השתנה בכמה חודשים האחרונים,איך שהצלחתי להתנתק ממך ככה. אם היית אומרת לי לפני שנה וחצי שזה המקום שאני אהיה בו עכשיו הייתי כועסת עלייך,אומרת לך שזה בחיים לא יקרה,שאני ואת זה לעוד הרבה מאוד זמן.כי בכל זאת,אף אחת לא הצליחה לרגש אותי כמוך,לגעת בי כמו שאת נגעת,אז מי היה מאמין שזה המקום שאני אהיה בו עכשיו? פתאום אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך פחות,לא מתרגשת כשאת משאירה לי הודעה,יודעת שלא נדבר יותר.. נושמת לרווחה נשימה עמוקה,שמלווה בדמעה.. דמעה אחת של אושר. כנגד כל הסיכויים,הצלחתי.
 
תגידי

איך עשית את זה? אני בהתחלה של ההתמודדות והמצב שאת נמצאת בו עכשיו נראה כל כך רחוק ממני..
 
אני מניחה

שבאיזשהו שלב את כבר מגיעה לנקודה שאת אומרת לעצמך שהיה לך מספיק מהכאב הזה ושמגיע לך משהו הרבה יותר טוב מלכאוב ולסבול ככה.. זה לא היה קל בכלל,הייתי צריכה לעבור חתיכת תהליך עם עצמי בשביל באמת לשחרר,התבגרות של ממש מה שנקרא. זה כרוך בהרבה עבודה עם עצמך ובהרבה התבגרות נפשית.. במשך המון זמן חשבתי לעצמי שהיא לא שווה את זה אבל אז הבנתי שסתם ביזבזתי את הזמן שלי בשיכנועים..ובמקום לשכנע את עצמי שהיא לא שווה את זה התחלתי לשכנע ולהבין עם עצמי שאני שווה יותר.. מפה הכל מתחיל,תאמיני שאת שווה יותר.. בהצלחה מתוקה!
 
../images/Emo13.gif

הרגשות אחרי פרידה מתחלפים שוב ושוב, מכאב, לעצב, לכעס, לשנאה, להשלמה. מה שבטוח זה שבשלב מסוים אנחנו כבר חייבים להבין שמגיע לנו יותר טוב מזה, ושאנחנו שווים יותר. זה לוקח זמן, וברגעים מסוימים את מרגישה שזה לא יעבור לעולם, ושעולמך חרב עלייך, אבל זה עניין של שניה אחת שבה נופל האסימון ונדלקת לנו הנורה מעל הראש, כשאנחנו מבינים שהגיע הזמן להמשיך הלאה. שמחה בשבילך ומזדהה.
 
למעלה