דממה.

דממה.

דממה הייתה ביננו, היא בכתה מידי פעם הרימה את מבטה מן הריצפה הסתכלה עלי ושלפה חיוך מתוק וקצר עד שהשפלתי את מבטי. הרגשתי רע, רע מאוד. "אז.... מה עכשיו?" שאלתי אותה. זהו זה שברתי את הדממה המתוקה שהחזיקה אותי חזקה עד אותו הרגע. היא הביטה בי, לא העיזה לענות בחשש שהדמעות יפרצו שוב. אט אט קירבתי את ידי עליה, רציתי לגעת בה להראות לה שאני איתה לא משנה מה. הסיטואציה הייתה מפחידה כלפי שתינו. הנחתי את ידי על רגלה והיא הדפה את ידי. הרגשתי מבוכה השפלתי את מבטי "מצטערת...." היא אמרה לי בקול רועד. אז הדממה שוב תפסה מקום בשיחתנו, הבטנו זו בזאת, חשבתי.... איך יהיו חיי בילעדיה? מי תעיר אותי כול בוקר עם מזרק מלא מים ותקבל את פני במטבח עם פאנקיק מעופף? מי תכניס לי את בקבוק המים החמים על תוך ציפית הדובי? מי תעזור לי לבחור את הסיפור לפני השינה? מי תשב איתי עד שתיים בלילה ותתייק לי את המסמכים? נזכרתי בכול הרגעים הקסומים היו ביננו, הליטופים.... הנשיקות.... מי תעשה את כול זה למעני? מי? "לא! אני מצטערת....." היא קטעה אותי בחיוך מתוק ששלחה לעברי, "אני מצטערת....." התחלתי "לא התכוונתי.... באמת...... תסלחי לי?" היא הסתכלה בי במבט המתנשא שלה "את שואלת?" היא אמרה בציניות. צחקנו במשך שעות על גבי שעות עד שהפסקנו.... אני לא בדיוק זוכרת מתי הפסקנו לצחוק, אני בכלל לא בטוחה שהפסקנו....
 

Pixy led

New member
*חיוך*

מתוק ביותר, נעים לראות השלמה בין אוהבות בכל עת. תודה לך!
 
למעלה