סבתא שלי היתה נותנת לכל נכד חפיסת שוקולד
ובתוך העטיפה הסתתר לו שטר (קצת כמו ב"צארלי והשוקולדה"). במשך שנים תהיתי איך היא הכניסה אותו פנימה...
לגבי מה הילד יעשה עם זה? כשהם קטנים, הכסף ניתן לנו לקניית מתנה עבורו. א-מ-מה? הגדול כבר הבין שבין כל המתנות האחרות, הרבה פעמים שכחנו לקנות לו משהו ו"שתינו" לו את הכסף. אז הוא התחיל לאגור אותו אצלו. מדי פעם אנחנו מזכירים לו שמהכסף הזה הוא אמור לקנות לעצמו דיסקים וצ'ופרים או לממן יציאות חריגות בחופשות ולא לבקש מאיתנו, כשיש לו 'סליק' משלו. בזמנו הוא חסך וקנה לעצמו פלאפון משוכלל, שאנחנו לא הסכמנו לממן. לא, לא אכפת לי שיקנה משהו שאני לא מוכנה לממן, אבל לא נסכים שהוא יקנה משהו שאנחנו מתנגדים לו עקרונית או שהוא לא בריא (סמים? סיגריות? סתאאאם). למשל, האיש הטיל וטו על קונסולת משחקים, כי הוא לא רצה שהילד ישתלט גם על הטלויזיה המשפחתית בסלון, כשיש לו מחשב-משחקים בחדר. אני מניחה שיכולת הטלת הוטו שלנו תקטן כשהוא יהיה קצת יותר גדול, אבל אנחנו מקווים שעד אז הוא יספוג עוד קצת מהעקרונות שלנו. אני לא אשכח איך הבת הגדולה של האיש הגיעה עם פירסינג מחריד בין השפה התחתונה לסנטר (גם הוא לא. זה פשוט נראה כמו חצ'קון ע-נ-קי). בעעע... ומה תעשי? The deed is done