הדמויות שלי
כמנחה, הייתה לי דמות מגניבה, בהשראת משחקי ה"רצון לעוצמה", דאריוס זארדין קראו לו. הוא היה איש האשכולות האולטימטיבי. מהיר, שנון, יודע לעשות קצת מהכל, ובעל כישרון מולד להיכנס לצרות, והרבה מזל כדי לצאת מהם. הוא נראה דומה לאותו גיבור מסדרת המשחקים ההיא, בלונדיני ובהיר, שרירי, נאה ועשוי ללא חת. משפחתו של דאריוס, לא הכי הסתדרה עם אופיו הקליל, והוא הפך נודד. עם השנים, צבר מוניטין והפך בעצמו לגיבור, אחראי באופן אישי וישיר לשלום ארוך הטווח עם הממלכה האורקית (תמיד הייתה לו חיבה לאורקים), ובגיל מאוחר יותר, קיבל לאישה את ביתו של קיסר ג'וואן, ובכך גם דאג לשלום עם היריבה הגדולה יותר של ממלכת ארילן, ממנה הגיע. מזלו של דאריוס ויכולותיו תמיד היו גבוהים, ורק בערוב ימיו גילה שהוא נצר למשפחה שדם אלים זרם בה. בזיקנתו, נאלץ להילחם בהתגשמות אנרגטית של אויבו משכבר הימים - חשבז נצראל, חצי אורק שלא אהב את רעיון השלום, ושירת כוחות אפלים. כוחות הקסם שהשתחררו בקרב הזה, הביאו לעולם חורף של שש שנים, שלאחריו הקסם לא היה קיים יותר בעולם. כשחקן (ולאחר מכן כמנחה מזדמן), הייתה לי את אלכסנדרה, שרוב הפורום מכיר. מכשפה חביבה, תמימה וטובת לב, שבשלב מסויים של חייה ננשכה על ידי ערפד והפכה למין תערובת בין ערפד לאדם. היא מעבירה מאז את חייה בחיפוש אחר תרופה, בלי לדעת שהתשובה נמצאת ממש מתחת לאף שלה, ואני נוטה לשלב אותה גם במערכות עתידניות (דמות כמוה משתלבת יפה בכל מקום, במיוחד במערכה מודרנית, כמו משחק המכללה שהרצתי כאן, או במשחק מרוצללים או סופר גיבורים) וכמובן, הייתה לי את דומיניק, הדמות שהכריחה אותי ללמוד לחשוב כמו אישה, ולטענת הסובבים די בהצלחה. קשתית, בלונדינית, אמיצה ונועזת, שיצר הנקמה הוציא אותה מהבית, ואחד הדברים שמפחידים אותה יותר מכל הוא חרדת הנטישה.
