דמוקרטיה חסרת רגליים
אין לי כל ספק בשלב זה שהדמוקרטיה בצורתה הנוכחית אינה מתפקדת עוד. אין לי כל ספק שהיא תקרוס בעתיד הקרוב, ועלינו להתחיל ולתכנן כעת מה יעלה במקומה כדי שלא יעלו צורות שלטון אלטרנטיביות שאינן רצויות. אבל בואו קודם נביט בחוסר תפקודה של הדמוקרטיה בימנו: כולנו כל הזמן מטיחים האשמות ונאצות בראש הממשלה, וזה כלל לא משנה איזה ראש ממשלה זה ומאיזו מפלגה. הטענה בסופו של דבר היא תמיד זהה: ראש הממשלה אינו פועל. אך בואו נחשוב לרגע אחד, מה היה קורה אילו ראש הממשלה היה באמת ובתמים רוצה לפעול, ולפעול בגדול? בואו נגיד שראש הממשלה מחליט להילחם במצב הכלכלי באופן שוטף, ונותן הוראה לעלות מיסים לעשירים, להוריד לעניים, להוציא מההתנחליות ומהישיבות את הממון, ולהעבירו לשירותי הרווחה. בואו נגיד שהוא נותן הוראה ליעל את מערכת החינוך, בואו נגיד שהוא נותן הוראה לבנות בתי ספר חדשים, בואו נגיד שהוא נותן הוראה חד משמעית לסגת מהשטחים, או מצד שני, לכבוש אותם ולבצע גירוש בפלסטינאים. בואו נגיד שהוא עושה משהו. האם אתם חושבים שמשהו יקרה? התשובה היא, כמובן, לא. זאת כיוון שישנם כוחות אחרים השולטים היום במדינה, כוחות אותם העלתה הדמוקרטיה הנוכחית. בעלי הממון הם בעלי השררה, הבירוקרטים, השרים המקושרים ובעלי האינטרסים, המונופולים הגדולים בצורת חשמל, תקשורת ותחבורה, והרשימה עוד ארוכה. רבים הם הגופים השולטים במדינה, וראש הממשלה, יהיה אשר יהיה, ויהיה מכל מפלגה ומכל קצוות הקשת הפוליטית, איננו אלא נציג חסר כוח אמיתי, המסוגל רק לתמרן בין הדרישות של העומדים מעליו. אהוד ברק גילה זאת בתקופת כהונתו הקצרה. בזמנו היתה כתבה בטלוויזיה על הילדים הרעבים שהולכים לבית הספר ללא אוכל. ברק עלה על המרקעים ואמר שהמצב הזה נפסק פה, ו"זו אינה הודעה, זו הוראה" והיא תתבצע במידי. אני מאמין בכל ליבי שהוא באמת התכוון לכך. אני מאמין שהוא נתן את ההוראה, אך אז באו אליו בעלי השררה האמיתיים והציבו את המחסומים. להאכיל ילדים רעבים לא תואם את האינטרסים שלהם. אין בכך ספק, צורת השלטון הנוכחית אינה תקפה עוד. שוב, לא מדובר באיש זה או אחר, או במפלגה פוליטית זו או אחרת, מדובר בשיטה כולה, והיא תקרוס בסופו של דבר, ואולי עדיף שנחליפה בעוד מועד. האופציות העומדות בפנינו נראות למראית עין גרועות בהרבה: משטר פשיסטי, משטר קומוניסטי וכו'. אך החיים הם לא שחור ולבן, והגיע הזמן שנפנים זאת. עלינו להפריד בין ההון למדינה, בדיוק כפי שקוראים הקולות להפריד בין דת למדינה. לשם כך עלינו ליצור מערכת שלטון חזקה ויציבה, ולהעניק לעומד בראשה סמכויות גדולות וטוטאליטריות מכפי הנהוג היום. עלינו ליצור הפרדה חוצצת בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כנהוג בארצות הברית. אדם אינו יכול להיות גם שר וגם חבר כנסת, שני התפקידים תובעניים ביותר, ואין אפשרות לבצע את שניהם בו זמנית. חבר כנסת הוא חבר כנסת, ושר הוא שר. עלינו להטיל סנקציות וקנסות על חברי כנסת ושרים שלא עומדים בתפקידם. כלומר, אם לדוגמא חבר כנסת יחוייב להשתתף בשמונים אחוז מהדיונים המתקיימים בכנסת בשנה, אזי זה שלא יעמוד בכך, תקוצץ משכורתו באופן משמעותי, ויהיה עליו לתת את הזמן הנוסף בעבודות שירות למדינה בשנה שלאחר מכן. חבר כנסת שלא יעמוד בזמנים ובעבודה למשך תקופה של למעלה משלוש שנים, ישוחרר מתפקידו ויפלט מהמערכת ללא כל זכויות מיוחדות. כנ"ל הדין לשרים. עלינו ליצור מערכת עבודה מדינית מקצועית, העובדת על שיטת מכרזים, הטבות וקנסות. כלומר, אם ראש הממשלה מחליט שברצונו לגרום לצמיחה במשק של שלושה אחוזים בתוך ארבע שנים, הוא יכריז על מכרז למשרה. אנשים יגישו מועמדות, ביודעם את הסיכונים: והיה והנבחר מצליח לעמוד במשימה, הוא יקבל שכר הולם ביותר ובונוס נוסף וגדול בסיום תפקידו. והיה והאדם לא יצליח לעמוד במשימה, משכורותו תקוצץ, הוא יחוייב בקנס כספי ושוב לא יוכל לעבוד עבור המדינה. שיטה זו תגרום רק למובחרים שבמובחרים להגיש מועמדות לתפקיד, שכן רק אלו המסוגלים למשימה יקחו אותה, ואילו המחפפים יעדיפו שלא להיכנס לעניין מפאת חומרת הקנס. זוהי רק דוגמא קטנה שבקטנות להתייעלות לה זקוקה המערכת, ואוכל עוד להרחיב רבות על כך. בסופו של דבר תישאר הדמוקרטיה ובחירת העם, כיוון שהעם עדיין יבחר את ראש הממשלה, ויבחר את חברי הכנסת והשרים. אך השליטה והחוק יהיו חזקים ויציבים יותר, ורק כך ניתן להתקדם קדימה בקצב משביע רצון. -------- מתוך האתר "אמנות להמונים" - המדור "דוח פוליטי" www.art4all.up.co.il
אין לי כל ספק בשלב זה שהדמוקרטיה בצורתה הנוכחית אינה מתפקדת עוד. אין לי כל ספק שהיא תקרוס בעתיד הקרוב, ועלינו להתחיל ולתכנן כעת מה יעלה במקומה כדי שלא יעלו צורות שלטון אלטרנטיביות שאינן רצויות. אבל בואו קודם נביט בחוסר תפקודה של הדמוקרטיה בימנו: כולנו כל הזמן מטיחים האשמות ונאצות בראש הממשלה, וזה כלל לא משנה איזה ראש ממשלה זה ומאיזו מפלגה. הטענה בסופו של דבר היא תמיד זהה: ראש הממשלה אינו פועל. אך בואו נחשוב לרגע אחד, מה היה קורה אילו ראש הממשלה היה באמת ובתמים רוצה לפעול, ולפעול בגדול? בואו נגיד שראש הממשלה מחליט להילחם במצב הכלכלי באופן שוטף, ונותן הוראה לעלות מיסים לעשירים, להוריד לעניים, להוציא מההתנחליות ומהישיבות את הממון, ולהעבירו לשירותי הרווחה. בואו נגיד שהוא נותן הוראה ליעל את מערכת החינוך, בואו נגיד שהוא נותן הוראה לבנות בתי ספר חדשים, בואו נגיד שהוא נותן הוראה חד משמעית לסגת מהשטחים, או מצד שני, לכבוש אותם ולבצע גירוש בפלסטינאים. בואו נגיד שהוא עושה משהו. האם אתם חושבים שמשהו יקרה? התשובה היא, כמובן, לא. זאת כיוון שישנם כוחות אחרים השולטים היום במדינה, כוחות אותם העלתה הדמוקרטיה הנוכחית. בעלי הממון הם בעלי השררה, הבירוקרטים, השרים המקושרים ובעלי האינטרסים, המונופולים הגדולים בצורת חשמל, תקשורת ותחבורה, והרשימה עוד ארוכה. רבים הם הגופים השולטים במדינה, וראש הממשלה, יהיה אשר יהיה, ויהיה מכל מפלגה ומכל קצוות הקשת הפוליטית, איננו אלא נציג חסר כוח אמיתי, המסוגל רק לתמרן בין הדרישות של העומדים מעליו. אהוד ברק גילה זאת בתקופת כהונתו הקצרה. בזמנו היתה כתבה בטלוויזיה על הילדים הרעבים שהולכים לבית הספר ללא אוכל. ברק עלה על המרקעים ואמר שהמצב הזה נפסק פה, ו"זו אינה הודעה, זו הוראה" והיא תתבצע במידי. אני מאמין בכל ליבי שהוא באמת התכוון לכך. אני מאמין שהוא נתן את ההוראה, אך אז באו אליו בעלי השררה האמיתיים והציבו את המחסומים. להאכיל ילדים רעבים לא תואם את האינטרסים שלהם. אין בכך ספק, צורת השלטון הנוכחית אינה תקפה עוד. שוב, לא מדובר באיש זה או אחר, או במפלגה פוליטית זו או אחרת, מדובר בשיטה כולה, והיא תקרוס בסופו של דבר, ואולי עדיף שנחליפה בעוד מועד. האופציות העומדות בפנינו נראות למראית עין גרועות בהרבה: משטר פשיסטי, משטר קומוניסטי וכו'. אך החיים הם לא שחור ולבן, והגיע הזמן שנפנים זאת. עלינו להפריד בין ההון למדינה, בדיוק כפי שקוראים הקולות להפריד בין דת למדינה. לשם כך עלינו ליצור מערכת שלטון חזקה ויציבה, ולהעניק לעומד בראשה סמכויות גדולות וטוטאליטריות מכפי הנהוג היום. עלינו ליצור הפרדה חוצצת בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כנהוג בארצות הברית. אדם אינו יכול להיות גם שר וגם חבר כנסת, שני התפקידים תובעניים ביותר, ואין אפשרות לבצע את שניהם בו זמנית. חבר כנסת הוא חבר כנסת, ושר הוא שר. עלינו להטיל סנקציות וקנסות על חברי כנסת ושרים שלא עומדים בתפקידם. כלומר, אם לדוגמא חבר כנסת יחוייב להשתתף בשמונים אחוז מהדיונים המתקיימים בכנסת בשנה, אזי זה שלא יעמוד בכך, תקוצץ משכורתו באופן משמעותי, ויהיה עליו לתת את הזמן הנוסף בעבודות שירות למדינה בשנה שלאחר מכן. חבר כנסת שלא יעמוד בזמנים ובעבודה למשך תקופה של למעלה משלוש שנים, ישוחרר מתפקידו ויפלט מהמערכת ללא כל זכויות מיוחדות. כנ"ל הדין לשרים. עלינו ליצור מערכת עבודה מדינית מקצועית, העובדת על שיטת מכרזים, הטבות וקנסות. כלומר, אם ראש הממשלה מחליט שברצונו לגרום לצמיחה במשק של שלושה אחוזים בתוך ארבע שנים, הוא יכריז על מכרז למשרה. אנשים יגישו מועמדות, ביודעם את הסיכונים: והיה והנבחר מצליח לעמוד במשימה, הוא יקבל שכר הולם ביותר ובונוס נוסף וגדול בסיום תפקידו. והיה והאדם לא יצליח לעמוד במשימה, משכורותו תקוצץ, הוא יחוייב בקנס כספי ושוב לא יוכל לעבוד עבור המדינה. שיטה זו תגרום רק למובחרים שבמובחרים להגיש מועמדות לתפקיד, שכן רק אלו המסוגלים למשימה יקחו אותה, ואילו המחפפים יעדיפו שלא להיכנס לעניין מפאת חומרת הקנס. זוהי רק דוגמא קטנה שבקטנות להתייעלות לה זקוקה המערכת, ואוכל עוד להרחיב רבות על כך. בסופו של דבר תישאר הדמוקרטיה ובחירת העם, כיוון שהעם עדיין יבחר את ראש הממשלה, ויבחר את חברי הכנסת והשרים. אך השליטה והחוק יהיו חזקים ויציבים יותר, ורק כך ניתן להתקדם קדימה בקצב משביע רצון. -------- מתוך האתר "אמנות להמונים" - המדור "דוח פוליטי" www.art4all.up.co.il