דמויות מדומיינות

[קא זו או]

דמויות מדומיינות

הכנס שהיה במכללת אורנים. הנה ההרצאה של אלי אשד כפי שפרסם אותה בבלוג שלו.

 

[e-magine]

הדמויות הבדויות יוצאות נגד האקדמיה

ככה מדווחת שרית פרקול. האמת, לא הבנתי על מה ולמה.

 

[xslf]

קישור?

 

[e-magine]

../images/Emo9.gif

צודקת, הנה הקישור, בכל מקרה, הוא מופיע גם בתוך הפוסט של אשד.

 

[וונוס ממילו]

איזה עולם קטן האינטרנט

אני קוראת את אלי אשד שכותב קבוע בפורום שנקרא קולמוסנט שזה פורום רציני של מאמרים ותגובות עליהם

 

[e-magine]

יש אנשים שטוענים

שמספר ה"עושים אינטרנט" בישראל קטן מאד.

 

[e-magine]

המאמר לימד אותי

כמה דברים שלא ידעתי והזכיר לי את הסיפור של קרל מאי, אותו כמעט שכחתי, אך אני חייב להגיד שהדוגמאות שהובאו בהרצאה, לא שכנעו אותי בדבר הקשר ההכרחי למסקנה.

 

[קא זו או]

לדעתי מה שאשד מנסה להוכיח

שבטרם האינטרנט, התכונה האנושית של ייצור מציאות מדומיינת כאמתית היתה ממוסדת אפילו, וחוץ מהפסבדונים/ניק [אמיל אזאר = רומן גארי] אנשים שונים השקיעו מאמצים רבים בשכנוע קיום מציאות נוספת של ביוגרפיה מסויימת/ ניק+ביוגרפיה. [קארל מאי] כך, שבעצם אין כל חדש תחת השמש. ברור שהחלק האחרון של הבלוג הוא קידום הפרוייקט האישי שלו, אבל מותר לו. המסקנה הראשונה היא: האינטרנט הוא פלטפורמה מעולה לייצור דמויות מדומיינות שיש להן ביאוגרפיה שלא כתובה בשום מקום, הם חיים בעולם שלא קיים בשום מקום. אני טוען, שוב, שהאינטרנט החדיר לחיים של אנשים רבים את השיח האסתטי כהתנהגות יומיומית רגילה. אני טוען מעבר לזה, שמושג ה"על אדם" הנטשיאני, המדבר על יצירה עצמית, מתוך עצמי ללא הרף מתקיימת בסייברספייס. לדעתי, יש וחובה לקרוא את האינטרנט ואת הדמויות המופיעות בו קריאה ספרותית, לפני כל קריאה אחרת.

 

[וונוס ממילו]

איזה סיפור אי? את קארל מאי קראתי

בילדותי המון אבל לא זוכרת כלום אתה רוצה להגיד שאתה זוכר סיפור שלו שקראת בילדות?

 

[e-magine]

אני חושב שאלה ספרים "של בנים"

גם קארל מאי וגם אלכסנדרה דומה האב, הם ספרים שהיו פופולריים מאד אצל בנים, באותה מידה היו "ספרים של בנות".

 

[וונוס ממילו]

נכון היו ספרים של בנות כמו נשים קטנ

קטנות או האסופית וכדומה אבל אני קראתי ביסודי אני חושבת גם ספרים של קארל מאי מיין ריד קורנל מקושינסקי וז'ול וורן

 

[סרפד]

קורנל מקושינסקי וקרל מאי

גם אני קראתי. למרות שבזמני אלה כבר לא היו "ספרי בנים" אלא "ספרי אבות"

בכלל, עוד בנות בסביבה שלי התלהבו (יותר ממני) מ"ספרי בנים", קאובואים, קראטיסטים וכיו"ב. אולי הגבולות המגדריים מטשטשים עם הזמן. לא ידעתי שקורנל מקושינסקי נחשב לסופר של "ספרי בנים", בהתחשב בזה שהוא גרם לי לבכות.

 

[קא זו או]

אכן ואכן

כתולעת ספרים ידועה לא טרחתי לברור מה הגיע אליי לקריאה. בכלל כשאני הייתי צעיר מאוד לא זכור לי שספרים הוגדרו מגדרית. אבל אהבתי מאוד לפנטז עצמי כוינטו, כן... ובהחלט הייתי יותר מפעם בפיטוזיי אהובה של אן שירלי, מה יש?? חחח

 

[צלליתה]

עוד על אותו כנס

הפעם באנארגי