הייתי מציעה לה, למנהלת, לשקול את מילותיה..
להבא.
זה - מה שאני חושבת. עם המילים הבאות - אני מזדהה.. ואין צורך להסיק מסקנות חסרות כל בסיס, מנהלת.
הפעם - גלשת... לגמרי...
את המילים כתב אלדד יניב.
הארץ בוערת, העם מבולבל, איש את רעהו חיים בלעו, אין מנהיגים בירושלים.
לו אני יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הייתי מכנס מחר את הכנסת למושב מיוחד, שבו ינאמו נשיא המדינה, הרבנים הראשיים, ראשי דת האיסלם והנצרות שבישראל, לזכרם של חמשת נפגעי הטרור:
נפתלי פרנקל, גיל-עד שער, אייל יפרח, מוחמד אבו-חדיר ושלי דדון.
זכרם לברכה.
לו אני יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הייתי מעמיד את כל 120 חברי הכנסת לדקת דומייה של שלוש דקות.
לו אני יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הייתי מוריד כבר היום את דגל ישראל שעל ראש הכנסת, לחצי התורן.
למען הדמוקרטיה, נגד הטרור, לזכרם של חמשת הנרצחים.
לו אני יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הייתי מעלה להצבעה שמית את ההחלטה הבאה (בנוסחה של הודעתה מעוררת ההשראה של משפחת נפתלי פרנקל ז"ל) בסיום הישיבה המיוחדת:
"אין הבדל בין דם לדם. רצח הוא רצח, יהיו הלאום והגיל אשר יהיו. אין הצדקה, אין סליחה ואין כפרה על רצח כלשהו".