דכאון שבועי

xanadu

New member
דכאון שבועי

הדאון השבועי הגיע לו. אולי זו נפילת סוכר, אולי זו השעה, אולי זה האלכוהול מהמסיבה של שלומקה (Damn, המוחיטו הזה היה חזק!), אולי זה סתם השגעונות הפרטיים שלי, אבל מצב רוח קודר אופף אותי בשעת לילה מאוחרת זו. הלכנו לאאוט. הסתכלתי סביב, ימינה שמאלה, למעלה למטה ואני לא יודע מה בדיוק או מה הטריגר, אבל חוש ההומור, שהוא מאוד חיוני למקום בסגנון הזה ושליווה אותי למשך מרבית הערב, נעלם לי פתאום ובמקומו הגיעו תחושות יותר מעיקות של בדידות מעצבנת, של דכדוך, של כל מיני מחשבות קדימה, שהן לא אופטימיות במיוחד. הג'וקים הרגילים, שאני לא מצליח להיפטר מהם. אז אני חושב לעצמי, כוס על העולם, עברו חודשיים כבר, אפילו יותר, מה יהיה הסוף איתי? מתי אני אצליח להשתחרר מזה? יש דרך לצאת מתוך המלכודת הזאת של להיות מאוהב בבן אדם שלא עושה לך טוב? שאתה לא יכול להיות איתו וחוץ ממנו אני לא רוצה אף אחד ולא מתעניין באף אחד מלבדו? בכלל, מה יעלה בגורלי שלי? בקיצור, עם הראש בקיר ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולא יוצא מהנתיב הזה. אני מנסה למצוא פתרונות, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא ככה, שהמצב שלי לא גרוע, שעוד תראה ויהיה טוב, וזה עוזר לקצת והנה פתאום, מתגלש אחורנית. שוב התחושות המרגיזות האלה תופסות אותי בקצה של הבטן ועולות למעלה ולמעלה עד שנתקעות בגרון. עכשיו שלוש בבוקר ודי מחורבן לי. בתקווה לבוקר טוב יותר. אני קורא עכשיו את מה שכתבתי ואני שם לב שזו פעם ראשונה, אני חושב, מאז שהתחלתי לכתוב בפורום כלשהו, שאין התחכמויות, אין התפלספויות, אין ציניות. אין לי כוח, זה אני בטבעי. סתם נקודה לציון. אני הולך לישון, לא בלי לומר דבר אחד. בלעדיכם, אני לא יודע לאיפה הייתי מתגלגל או מתדרדר או נופל. אם לא אמרתי את זה ואני לא זוכר שאמרתי, אז תודה. לילה טוב.
 

Liroy26

New member
אין על מה יקירי!

אני מאוד מבין על מה אתה מדבר, על אותה תחושה שמחזירה אותך אחורה דווקא כשאתה רוצה לרוץ קדימה. מבחינתי זה משהו שאני חווה על בסיס יומי. הדרך שבה אני בחרתי להתמודד היא פשוט לזרום עם זה, ברור לי שקשר ארוך זה לא משהו שמתגברים עליו מעכשיו להרגע וזה לוקח זמן. אז אני ממתין. בנתיים אני מוצא את ההנאה שבדברים הקטנים כמו מפגש עם חברים שבהחלט שומרים על השפיות שלי ומונעים ממני לקרוס. זה לא קל חמוד, אבל חפיף! אנחנו נשמור אחד על השני עד שנתחזק לגמרי. בשביל זה יש חברים!
 
אין תרופת פלא

כולנו עוברים את השלבים האלו. הם מחורבנים, הם לוקחים אותנו אחורה ב- 150 קמ"ש, מעיפים אותנו מהכיסא, מועכים אותנו על הריצפה. והם יעברו. בסוף זה יקרה. נשבעת לך. ובינתיים, שב פה איתנו, נענע את ישבנך לצידנו, שתה עוד מוחיטו בחברתנו. ולפעמים, כשיהיה רע, אז יהיה רע. תלך עם זה, תחווה את זה, דבר על זה איתנו, כתוב על זה אם בא לך... עד שייגמר. [יפה לך בלי הציניות! הורדת את המגננות ועכשיו אתה עובר את התהליך בצורה נקייה ואמיתית]
שיהיה לך יומקסים!
 

amet

New member
../images/Emo20.gifבוקר טוב קסאנדו../images/Emo20.gif

להפרד ממישהו זה דבר לא קל, בטח אחרי תקופה ארוכה ומורכבת. בהתחלה יש אתת ההלם, את ההיסטריה, את הקושי הראשוני של כן או לא, וכשזה קורה אז מבינים שזה נגמר, וא יש מין תחושה של רגיעה כאילו הלכ חוזר למקומו ואפשר להמשיך הלאה. ואז מופיעה לה המציאות שדופקת על חלוננו ולחלקנו על דלתנו, והנה מופיע לו שוב העצב, הכאב, החוסר חשק, הרצון להיות שוב באותו מקום אוהב ומחבק, שיחסית למקום שאנחנו פוגשים את עצמנו בכאן ובעכשיו נראה כמו גן-עדן, או סוג של חממה. בתהליך של "אבל" יש חמישה שלבים (לא זוכר את כולם) ואתה חווה אחד מהם כרגע. נכון, אין תרופה או שיקוי שיוכלו לרפא את אותו מקום לבד, אני אומר שטוב שאתה חווה את העצבות הזאת, זה מאפשר לך לראות היכן אתה עומד וזה מאפשר לך להתבונן קדימה, הרי אתה לא רוצה להיות באותו מקום נכון!?. תן לעצמך להתפרק, תן לעצמך להוציא את זה החוצה, מה שנקרא לרוקן, הפעולה של ההתרוקנות היא התרופת פלא, היא המבריאה, כמובן של באובססיביות אבל בלי מעצורים גדולים מדיי. אחד הדברים (מיני רבים מאוד) שהפורום תורם כאן לחברים הוא היכולת לפרוק את אשר על ליבנו דרך כתיבה, כתיבה היא כלי בעל משמעות ועצמה חזקה מאוד, וכממובן הכל תלוי בכנות שלנו עם עצמנו. למה אני רושם את זה??? כי פתאום לקרוא משהו שלך שהוא נקי לגמריי מכל בדיחה או פילפול נשמע כלכך אמיתי, כלכך נקי ועוצמתי שממש אפשר להתחבר אליך גם דרך הכתיבה עצמה. ה"תרופה" שאני יכול להמליץ לך עליה כרגע היא לנשום עמוק ולא רק פעם אחת, כל הזמן נשימות מלאות, מודעות אני יודע שהעצות שלי נשמעות מוזרות לפעמיים, מבטיח לך שאם תתמיד תרגיש אחרת, הגוף והנפש ירגישו אחרת, לא צריך לעצום את העיינים, לא צריך לשבת בצורה מיוחדת, גב זקוף רצוי, ופשוט לנשום אתה תראה שתרגיש אחרת. מאחל לך המשך יום מקסים
מלאה באור ובאהבה
עם חיוך גדול על הפנים.
 

עודד א

New member
תשובה הכי אמיתי שאפשר

(עודד קם היום במצב רוח לא משהו...אה,כן, הוא גם מדבר על עצמו בגוף שלישי) אתה יודע מה? חברים זה הכי בעולם. באמת. אבל הכאב, החרא והתסכול הם שלך ומכרסמים בך כל חלקה טובה. אני יודע. הייתי לידך אתמול (איך שאנחנו מסתירים טוב את הכאב, הא?) ולמרות שיירת האנשים שעברה, תחושת הבדידות הייתה עצומה. איך אמר לי מישהו? "הכל טוב ויפה, אבל אתה עדיין חוזר הביתה לישון לבד". צודק! צודק מאוד! פלירטוטים, נגיעות, זיונים, זה יופי. אבל למי שחווה משהו אמיתי ועמוק יותר זה פשוט...אה...לא מספק, בלשון המעטה. אז מה הלאה? שורדים. כמו תמיד. לאט לאט, עד יעבור זעם. עד מתי? אין תשובה. מקווה שלפני שייגמר האוויר. בנקודה הזו אפשר להתעודד. החברים הם אחלה בלוני חמצן.
 
הבדידות,

זה לא משהו שקשור להאם היתה לך מע' יחסים "אמיתית ועמוקה" קודם (לדעתי). כמו שאתם יודעים, אני לא חוויתי מערכות יחסים ארוכות (הכי ארוכה היתה חודש!
), ומה לעשות?- אני מרגיש לאחרונה לעיתים קצת בודד וקצת הרבה עצוב. אולי יש מעט אנשים שאוהבים להיות עם עצמם, אבל לדעתי רובנו זקוקים למישהו לאהוב, לחבק, להעניק לו ושיעניק לנו. אז סתם שתדעו, ש"פלירטוטים, נגיעות, זיונים" זה גם לא יופי לי. ונכון, אני לא יודע איך זה להיות עם מישהו בקשר עמוק וארוך. אבל אני פשוט יודע שאני מחפש אהבה. מישהו לחבק. ולהרגיש ביחד. כי עכשיו מאוד עצוב לי. אוףף.
 

amet

New member
גם להם מותר.....

להיות במקום שלהם ולא תמיד להיות בשבילנו כשאנחנו צריכים אותם. החברים שלנו הם גם בני אדם ולפעמיים אין להם את המצב רוח, את היכולת, את הרצון, להיות באותו מקום שלנו. מתוך הסיבות שלהם ואני חושב שגם את זה צריך לכבד. לכן צריך לשים לב האם אנחנו לא שופטים את אותם חברים ייתר על המידה, חבר שתמיד יימצא סיבה לא להיות שם בשבילך אז, אולי באמת כדאי לחשוב עד כמה הוא באמת חבר, או מוכן להיות חבר בשעת צרה. יש כל מיני סוגי חברים הייתי אומר, לא כל אחד שאני מכיר אני מספר לו את הדברים שעל ליבי, אלא רק לאנשים שאני מרגיש איתם מאוד נוח ופתוח, ואותם אנשים תמיד נמצאים שם- גם כשהם לא יכולים להיות הרבה זמן. תחושב על זה.
 

amet

New member
היי כוכבון

אתה צודק שבדידות זה לא קשור לאם הייתה לך מערכת יחסים ארוכה או לא, אבל הקושי גובר בהרגשת הבדידות כשאתה אוהב מישהו והוא לא ליידך, שאתה רוצה מישהו ויודע שכמה שאתה רוצה אותו הוא לא טוב בשבילך. כשאתה מתרגל למישהו לישון איתו ביחד, להיות איתו, לדעת שאחרי שאתה מסיים יש סיכוי שתראה אותו או לפחות תדברו תצחקו, זה עשה לך המון. כשאתה יודע שבסוף שבוע תתראו ותבלו את כולו ביחד. כשזה נגמר, פתאום יש חלל ריק וגדול מאוד מבפנים, וזה הרבה יותר קשה לחוות אותו, מאשר הבדידות שלא ידעה קודם אהבה במעכרת יחסים ושותפות ומלאה. נכון רובנו רוצים אהבה מישהו להתפנק עליו ולהיות איתו, לפנק אותו וכו'. אבל זה עדיין אחרת, ואני אומר את זה מתוך הניסיון שלי, אני זוכר איך הרגשתי כשהייתי רווק, ואני זוכר איך יצאתי מסטוץ פיצוץ, ואני איך אני מרגיש כשנגמר לך מערכת יחסים שמילאה לך הרבה מקומות שרק בן זוג יכול למלא. העצבות שלך היא חיובית הייתי אומר, מאחר ואנחנו גדלים מתוך המקומות האלו, יש את השלב בו אנח מתחילים לרחם על עצמנו, וכשנמאס לנו מכל הקטע, אנחנו תופים את עצמנו, אוזרים אומץ ומתחילים ל........לעשות משהו למען עצמנו. אני בטוח שבתור התחלה, אתה קצת חושש מאיך ומה, תן לעצמך קצת זמן בלי לחץ, ואני מאמין שתסדר. ואם יש לך שאלות איך ומי אתה מוזמן ואתה בטח יודע את זה. באהב גדולה
 

S h a m i

New member
מה יש עוד להגיד?

אני מניח שדי צפית את התשובות שכאן, כי הן התשובות שאתה יודע ומכיר כבר, מהסדקים הקודמים ששהית בתוכם בחייך בעבר, ומסדקים של אנשים אחרים שבהם אתה אמרת את אותם הדברים. זמן וחברים. יש לך את שניהם בשפע. תנצל את שניהם בחכמה. הזמן שלך כרגע עם עצמך זה שוב הזמן לגלות מי זה ניר בלי החבר הצמוד - אתה נטו. החברים שלך הם שישארו לידך כשתצטרך ויעודדו אותך ברגעים כאלו. מותק, בסוף יהיה טוב. הסוף עוד לא קרוב. אבל כבר הרבה פחות רחוק מלפני חודשיים... לא?
 

S h a m i

New member
הגיגי פרידה...

אז מה אם הוא זרק אותך רגע לפני שעברתם לגור ביחד? אז מה אם אתה חש פגוע? אז מה אם את מעט הכבוד שנותר לך הוא רמס מול חצי מהחברים שלך? תמיד יש את הקשר האמיתי והרציני שמחכה לך אי-שם. על מנת להגיע לאותו קשר יש לעבור תהליך החלמה, הבנוי ממספר שלבים (ייתכן כי תמצאו את עצמכם מוסיפים שלבים נוספים או מדלגים על כמה). להלן חמשת שלבי ההחלמה האופטימליים, לפי עניות דעתי: 1. נקמה - אני מודע לכך שזה נשמע מאוד ילדותי, אבל זה משהו שאין לוותר עליו. קודם כל זה מחזק את ההרגשה של "המילה האחרונה" - אני עשיתי את הפעולה האחרונה ואני הוא זה שגמר עם זה סופית. מה שחשוב בשלב זה, הוא למצוא רעיון שיהיה מקורי ולא פוגע יתר על המידה. ביצוע: לדוגמא, תרשמו אותו ל-"מועדון החברים של דוגלי". לאחר כשבועיים, הוא יקבל לביתו גלויה המברכת אותו על הצטרפותו למועדון מזון הכלבים. ייתכן שהוא ייעלב מזה וייתכן שלא, אבל לפחות אתם תדעו שצירפתם את ה"כלב" למועדון לו הוא שייך. אזהרות - א. קיים דבר הנקרא 'נקמת בומרנג '- פשוטו כמשמעו. הנקמה תחזור אליכם באופן כואב ובלתי צפוי. ב. בשום פנים ואופן, ולא משנה מה אותו אדם עשה לכם, אל תעשו אאוטינג. זה דבר מכוער, מגעיל ודוחה. (רעיונות נוספים לנקמה, חפשו כאן) 2. ניתוק - יש רבים שיעדיפו לדלג על שלב הנקמה ויתחילו ישירות מכאן. עליכם לחשוב טוב טוב עד כמה המשך היחסים שלכם עם האקס הוא הכרחי. נכון שקיימים מקרים בהם שני הצדדים יעדיפו לשמור על קשרי ידידות חמים, אבל, תחשבו האם אתם יכולים להמשיך הלאה בחייכם כאשר האקס נמצא לכם תמיד מעבר לכתף. לפעמים אין באפשרותנו להתקדם הלאה ולנסות דברים חדשים כאשר אנו שומרים על קשר חם או יומיומי עם האקס. ביצוע: יש להעביר את מס' הטלפון שלו מהזיכרון הסלולארי לתוך דף קטן שיקופל ויתחב לאחד החורים הנידחים בבית. בנוסף עליכם לשקול עד כמה כרטיס הברכה שהוא נתן לכם או המכתב שהוא כתב לכם, מועיל לכם כשהוא נמצא על שולחן הכתיבה בחדר. אזהרה - זה השלב הכי קשה מכל השלבים, במיוחד אם הקשר ביניכם היה אינטנסיבי - אל תישברו! 3. פורקן - רק אחרי שתוציאו מהלב את כל מה שקרה, תעברו על זה היטב בראש ובלב ותבינו את עצם הפרידה, תוכלו להמשיך הלאה. ביצוע: זה הזמן לנצל את יכולת הכתיבה שלכם ולנסות לפרוק למחברת את הכל. אם כתיבה היא לא אתם, תמיד יש את החבר הטוב שיהיה מוכן להקשיב. ואם לא הוא, אז הרשמקול או מצלמת הוידיאו הביתית. אזהרה - אל תאשימו את עצמכם בשלב זה - חשוב לזכור שלא משנה מה, אתם האדם הטוב והוא האדם הרע. הערה - ייתכן כי תעדיפו ותמצאו את עצמכם קוראים סיפורי פרידה של אחרים. אם אתם מעדיפים להזדהות עם אחרים, מומלץ לקרוא את "ספרי לי סיפור אהבה סגול" מאת ניר ברעם. 4. שינוי - אין הכוונה לשינוי באופי. מטרת שלב זה היא לגרום לכם לא רק לחשוב במונחי עבר ועתיד אלא גם להרגיש במונחי עבר מול עתיד. השינוי יכול להתבטא בשינוי התספורת, בהחלפת מסגרת המשקפיים ואפילו בקניית מכנס וחולצה חדשים. ביצוע: ייתכן שזה ישמע צפוני, ייתכן שזה ישמע מוגזם - גשו לקניון הקרוב לביתכם ואם לא אז תעלו על הרכבת הראשונה וסעו למרכז עזריאלי. אזהרות - א. אל תשנו את עצמכם, תשנו את המראה שלכם. ב. אל תאמינו לכל מוצר שמבטיח שינוי פיזי. ג. תמיד תזכרו את מנהל הבנק שלכם שעלול לחסום את האשראי בבנק. 5. הקשר שאחרי - לאחר שעשיתם כל זאת עליכם למצוא את הקשר שאחרי. יש כאלו שיקראו לקשר הזה - "נצל וזרוק". אין בכוונותי להתיימר ולהיות פסיכולוג ולנסות להסביר את מטרתו של שלב זה. אך מתוך מחקר קצר שערכתי בין חבריי מסתבר שזהו שלב חובה בתהליך ההחלמה. ביצוע: חפש אותו או באינטרנט או ביציאה הקרובה. תהיה אתו לא יותר מאשר שבועיים-שלושה, ותמשיך הלאה. אולי אף תמצא מישהו שמחפש גם קשר של "נצל וזרוק". אזהרות - א. אל תבטיח לקשר החדש שום הבטחות מרחיקות לכת, כדי שהוא לא יצפה לקשר ממושך משום שהבטחת לו. ב. שמור על צלם אנוש ואל תהיה מניאק יתר על המידה. ג. תזכור שזה בסך הכל הקשר שאחרי. זהו, אם עברתם את השלבים אתם מוכנים ומזומנים להתחיל קשר חדש. הייתי מוסיף ומבקש - ייתכן שאיבדתם את התמימות שלכם, את האמון שיש לכם בבני זוג, אך אל תחיו על בסיס התחושה והמחשבה של אי-אמון וחשד. הכי חשוב על תבנו את מערכת היחסים החדשה שלכם על בסיס מערכת היחסים הישנה ואף על תשוו ביניהם, לכל מערכת יחסים יש את הדברים שלה. גם אם כל השלבים האלה לא עזרו לכם להחלים מהקשר, כל מה שאתם צריכים זה רק עוד זמן. הכי חשוב זה לא לשקוע במרה שחורה - תזכרו תמיד את משפט הסיום של הסרט "חלף עם הרוח"- "מחר הוא יום חדש". יש לציין שטקסט זה אינו פרי עטי - אבל יש בו הרבה מן הנכון... לכל מי שזקוק... שמי
 

S h a m i

New member
וסיפור על חברים...

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים... חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו מכאן..." אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...". "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..." בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד... מוסר השכל: 1. בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג. 2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה. 3. עידוד זהו כוח. חברים... לפעמים אומרים שטויות ועדיף לא להקשיב. לפעמים אומרים דברי חכמה - וחשוב להקשיב... עכשיו - תלמדו להכיר את החברים שלכם!
 

amet

New member
יש משהו שאני לא מצליח להבין

באמירה הזאת שחוזרת על עצמה כל הזמן : תמיד יש את הקשר האמיתי והרציני שמחכה לך אי-שם ומה זה היה עד עכשיו? סתם עוד משהו ככה על הדרך, בשביל שנרגיש טוב, או אולי היינו בסרט ועכשיו שה נגמר אז זהו עוברים אל הדבר האמיתי?. ישנו מאמר שכתבתי כאן לפני כמעט חודש בדיוק זוג או פרד-מהות היחסים + זוג או םרד חלק ב'. ואני ממליץ לקרוא אותו שוב, וממליץ למי שלא קרא אותו בכלל. שם גם מזכירים את זה שכביכול חונכנו על המחשבה ש"יום יבוא ואיתו הנסיך הלבן" אני חושב שבכל זוגיות אנחנו מוצאים את הקסם של אותה זוגיות, ובכל זוגיות כזו או אחרת תמיד יהיה משהו חדש, אחר, שונה. ותמיד יהיה את מה שיזכיר לנו את..... מה שבטוח זה לא הנסיך, מה שבטוח זה שזה לא קל. מחזיק לך אצבעות קסאנדו.
 

s h l o m k e

New member
משהו אחר

חמוד, אני לא אחזור על כל מה שאמרו אני רק אוסיף משהו מחלקת האלוהים הפרטית שלי: הפרידה היא אחת התקופות הקשות ביותר שעברתי בחיי אם לא הקשה ביותר, כמובן שהיו גם נסיבות נוספות שרק היקשו על כל שלב ההחלמה, שאגב כמו ששמעתי אותי אומר גם ביום הולדתי עדיין לא החלמתי אך אני בשלהי התקופה ללא ספק. מה אני רוצה לומר? מה אני רוצה לחדש? אני רוצה לומר שבמבט לאחור אני יכול להגיד כי התקופה הזו עם כל הכאב העצום שבה היא אחת התקופות המשמעותיות ביותר שעברתי בחיי, העוצמות שחשתי בתוכי, רמות ההרס העצמי שהגעתי אליהן היו רמות שלא האמנתי שאני מסוגל להגיע בכל ימי חיי. האהבה והגעגוע היו ברמות שיכלו להספיק לדעתי לעם שלם לחיים שלמים. קושי, קושי רב מאוד. ואם לומר את האמת ובהמון זהירות........ אני חושב שטוב שעברתי אותה. טוב שהייתי בה. קסנאדו, התקופה הזו ביגרה אותי כמו ששום דבר אחר לא ביגר אותי מעולם, הפכתי לאדם חזק יותר, יציב יותר ואפילו טוב יותר. תם עידן התמימות, לא הכל ורוד, והכל יכול לקרות. ואתה יודע מה ? התקופה הזו סגרה אותי סופית על ההומוסקסואליות שלי. כי אי אפשר להגיע לעוצמות של כאב כל כך גדול בעקבות גבר ואחר כך לומר... "אולי אני לא הומו, אולי אני רק נמשך זמנית".... אני הומו, זה ברור לי עכשיו יותר מכל דבר אחר. אז קסנאדו חמוד, תחווה את הקושי, תתרסק, תקום, תתרסק שוב, תבכה, תצרח, תתגעגע, תבכה, תכאב, ותכאב עוד, ויותר חזק....... שמע זה כואב, אבל זה משתלם. הרווח מהעוצמות האלה לא יסולע בפז. הכאב הזה יכול לעשות המון דברים טובים לנפש, ולא רק בגלל שזה כאב. בהצלחה חמוד. המון אהבה.
 
למעלה