דכאון שבועי
הדאון השבועי הגיע לו. אולי זו נפילת סוכר, אולי זו השעה, אולי זה האלכוהול מהמסיבה של שלומקה (Damn, המוחיטו הזה היה חזק!), אולי זה סתם השגעונות הפרטיים שלי, אבל מצב רוח קודר אופף אותי בשעת לילה מאוחרת זו. הלכנו לאאוט. הסתכלתי סביב, ימינה שמאלה, למעלה למטה ואני לא יודע מה בדיוק או מה הטריגר, אבל חוש ההומור, שהוא מאוד חיוני למקום בסגנון הזה ושליווה אותי למשך מרבית הערב, נעלם לי פתאום ובמקומו הגיעו תחושות יותר מעיקות של בדידות מעצבנת, של דכדוך, של כל מיני מחשבות קדימה, שהן לא אופטימיות במיוחד. הג'וקים הרגילים, שאני לא מצליח להיפטר מהם. אז אני חושב לעצמי, כוס על העולם, עברו חודשיים כבר, אפילו יותר, מה יהיה הסוף איתי? מתי אני אצליח להשתחרר מזה? יש דרך לצאת מתוך המלכודת הזאת של להיות מאוהב בבן אדם שלא עושה לך טוב? שאתה לא יכול להיות איתו וחוץ ממנו אני לא רוצה אף אחד ולא מתעניין באף אחד מלבדו? בכלל, מה יעלה בגורלי שלי? בקיצור, עם הראש בקיר ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולא יוצא מהנתיב הזה. אני מנסה למצוא פתרונות, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא ככה, שהמצב שלי לא גרוע, שעוד תראה ויהיה טוב, וזה עוזר לקצת והנה פתאום, מתגלש אחורנית. שוב התחושות המרגיזות האלה תופסות אותי בקצה של הבטן ועולות למעלה ולמעלה עד שנתקעות בגרון. עכשיו שלוש בבוקר ודי מחורבן לי. בתקווה לבוקר טוב יותר. אני קורא עכשיו את מה שכתבתי ואני שם לב שזו פעם ראשונה, אני חושב, מאז שהתחלתי לכתוב בפורום כלשהו, שאין התחכמויות, אין התפלספויות, אין ציניות. אין לי כוח, זה אני בטבעי. סתם נקודה לציון. אני הולך לישון, לא בלי לומר דבר אחד. בלעדיכם, אני לא יודע לאיפה הייתי מתגלגל או מתדרדר או נופל. אם לא אמרתי את זה ואני לא זוכר שאמרתי, אז תודה. לילה טוב.
הדאון השבועי הגיע לו. אולי זו נפילת סוכר, אולי זו השעה, אולי זה האלכוהול מהמסיבה של שלומקה (Damn, המוחיטו הזה היה חזק!), אולי זה סתם השגעונות הפרטיים שלי, אבל מצב רוח קודר אופף אותי בשעת לילה מאוחרת זו. הלכנו לאאוט. הסתכלתי סביב, ימינה שמאלה, למעלה למטה ואני לא יודע מה בדיוק או מה הטריגר, אבל חוש ההומור, שהוא מאוד חיוני למקום בסגנון הזה ושליווה אותי למשך מרבית הערב, נעלם לי פתאום ובמקומו הגיעו תחושות יותר מעיקות של בדידות מעצבנת, של דכדוך, של כל מיני מחשבות קדימה, שהן לא אופטימיות במיוחד. הג'וקים הרגילים, שאני לא מצליח להיפטר מהם. אז אני חושב לעצמי, כוס על העולם, עברו חודשיים כבר, אפילו יותר, מה יהיה הסוף איתי? מתי אני אצליח להשתחרר מזה? יש דרך לצאת מתוך המלכודת הזאת של להיות מאוהב בבן אדם שלא עושה לך טוב? שאתה לא יכול להיות איתו וחוץ ממנו אני לא רוצה אף אחד ולא מתעניין באף אחד מלבדו? בכלל, מה יעלה בגורלי שלי? בקיצור, עם הראש בקיר ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולא יוצא מהנתיב הזה. אני מנסה למצוא פתרונות, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא ככה, שהמצב שלי לא גרוע, שעוד תראה ויהיה טוב, וזה עוזר לקצת והנה פתאום, מתגלש אחורנית. שוב התחושות המרגיזות האלה תופסות אותי בקצה של הבטן ועולות למעלה ולמעלה עד שנתקעות בגרון. עכשיו שלוש בבוקר ודי מחורבן לי. בתקווה לבוקר טוב יותר. אני קורא עכשיו את מה שכתבתי ואני שם לב שזו פעם ראשונה, אני חושב, מאז שהתחלתי לכתוב בפורום כלשהו, שאין התחכמויות, אין התפלספויות, אין ציניות. אין לי כוח, זה אני בטבעי. סתם נקודה לציון. אני הולך לישון, לא בלי לומר דבר אחד. בלעדיכם, אני לא יודע לאיפה הייתי מתגלגל או מתדרדר או נופל. אם לא אמרתי את זה ואני לא זוכר שאמרתי, אז תודה. לילה טוב.
