דכאון קל?

אולי סיוע בעזרת אחר/ת - אם יש לביתך חברה או

או ידיד טוב שמשתתף בפעילות כל שהיא:יוגה,ספורט,רכיבה על סוסים,ספורט ים,אומנות,כתיבה אומנותית,ריקודים סלוניים לנוער / חובבני או תחרותי,ריקודי עם ועוד - אז תנסי ליצור אינטרקציה ביניהם,כך שבאמצעות דירבון מצידם (לא מימך)לביתך,שיזמינו אותה להתנסות,לחוות,להצטרף...,ואולי היא "תידלק" על התחום ועל החברותא החדשה,ותרצה מצידה להמשיך לקחת חלק באותו תחום.ד.א. - מה עם תנועת נוער ? טיולים,מפגשים מעניינים,ריקודי עם,הדרכה....
 
דווקא

היא עצמה משתתפת כבר שנים בחוג ספורט שהוא אבל בחודשים האחרונים מזייפת ולא מגיעה כמעט בכלל.
היא הרבההפעמים לא ממש מרגישה טוב. פסיכוסומטי כזה.
ויש לה חברות שאני יודעת שאחת מהן לפחות ניסתה לדבר איתה כמה פעמים על הנושא ולא ממש הגיעה לתובנות או הצליחה לעזור. תנועת נוער היא לא רצתה. הדרכה זה לא בשבילה. אפילו עבודה לחופש התעצלה לחפש !
היא עצמה לא ממש יכולה להסביר מה הבעיה ! ואני האחרונה שתנסה להסביר לה. מה גם שטענה לא פעם שלימודים לא מעניינים אותה. אבל בכל זאת היום היא טוענת שהיא רוצה להיות כמו כולם וללמוד אבל אין מוטיבציה בכלל.
 

reva7

New member
שלום :)

מה דעתך על טיפול פסיכולוגי קבוע? דווקא יש פסיכולוגים קליניים לילידים שאולי בהתחלה יעשו קצת את "הפעולה ההפוכה" באמצעות השיחות אבל אני מאמינה כי יכולה להיות שזו תהיה ירידה לצורך עלייה.

חשבתי גם על דיקור סיני. אני סבלתי עד גיל 18 בערך מבעיות פיזיות- אלרגיות כרוניות וצינון קבוע ולקראת סיום התיכון הצטרפו גם מועקות נפשיות ועומס רגשי שהיה לי קשה להתמודד איתן. אני ואמי פנינו לטיפול בדיקור דרך מכרה ומאז אני מאוד מאמינה בדרך הזו לשקם את הגוף ואת הנפש.
כמובן שזו רק רפואה משלימה!! אם תרצי עוד פרטים על דיקור וסגולותיו אני מאמינה שיש באינטרנט ואולי גם אני אוכל לענות.

המון הצלחה, נשמע שיש התקדמות קטנה ושמחתי לקרוא זאת
 
התחלנו פעם שניה

פעם ראשונה נמשכה כמה מםגשים בודדים עם פסיכוטרפיסטית ולא הצליח כי זו ניסתה לעשות לה סדר בחיים.
עכשיו אחרי תקופה התחלנו מפגשים אצל פסיכולוגית אחרת. מקווה שילך.
לגבי דיקור? לא יודעת
 

reva7

New member
גם אני מקווה שילך!

בקשר לדיקור, אולי באמת כדאי לך לחפש קצת באינטרנט ולחקור בעצמך.
אני עשיתי כמה טיפולים (ועוד עושה מדי פעם) שכוללים דיקור ואחריו מסאז'. הטיפול עצמו מתמקד בבעיות שהמטופל מגיע איתן ובסוף הטיפול יוצאים עם מטען חדש של אנרגיה, "בוסט" כזה.
אני סבלתי מבעיות יותר פיזיות אבל הרפואה הסינית נוגעת בכל הרבדים של החיים.
אני באמת ממש ממליצה לך לחפש את המטפל הקרוב לביתך ולהתעניין בנושא :)
 
עוד שאלה:

את אומרת שבתך נראית במצב רוח טוב חלק מהזמן, ורק כשזה מגיע לימודים, היא מתחילה להיראות מדוכאת.

האם זה היה כך תמיד?
האם תמיד היה לה קשה לה ללמוד?

--
בכל אופן, אני רק רוצה להזכיר לך שבימינו, "בגרויות" זה כבר לא חייב להיות כזאת היסטריה. היום לא חייבים לגמור את כל הבגרויות מייד בסוף התיכון. אפשר להשלים בגרויות אחרי צבא באופן אקסטרני, לעשות מכינות וכו'.
הבת שלך היא לא המתבגרת הראשונה ש"לא בא לה" ללמוד.
 
חלקי

היא תמיד היתה תלמידה טובה מאוד. הכל הלך בקלות. רק בכיתה ח התחיל להיות קשה כי היה פתאום צריך להשקיע יותר. ואז כבר עשיתי שמיניות כדי שהיא תוציא ממוצע מספיק טוב לתיכון טוב.
בשנתיים הראשונות בתיכון הלך בסדר יחסית למרות שהיא די התבאסה שהיא לא בין הטובים יותר. ורק השנה החליטה שזה לא מעניין אותה יותר ונהייתה דכאונית. המשבר הגדול עבר אבל היא ממש מקבלת חום רק מלדבר איתה על לימודים. אז הנחנו לזה ופחות לחצנו. אבל חבל יהיה לשרוף עוד שנה בלהשאר כיתה בגלל שכמעט כל התעודה שליליים ! אני חושבת שזה לא ישפר ולא יתרום למצב רוחה להשאר כיתה אלא רק יעשה נזק וזה מה שבית הספר רוצה !
מבאס מאוד כי היא ממש חכמה ויש לה יכולות ופוטנציאל. מורים מתפעלים מההערות שלה כשהיא משתתפת. לאחרונההאחרי איומים מהפבית הספר באמת התחילה שוב להקשיב בשיעורים אבל עדיין לא מסוגלת ליותר מזה.
למדה כמה שעות למבחנים יום לפני וכמובן שזה לא הספיק ונכשלה בהם.
 
עוד שאלה:

את אומרת שבתך נראית במצב רוח טוב חלק מהזמן, ורק כשזה מגיע לימודים, היא מתחילה להיראות מדוכאת.

האם זה היה כך תמיד?
האם תמיד היה לה קשה לה ללמוד?

--
בכל אופן, אני רק רוצה להזכיר לך שבימינו, "בגרויות" זה כבר לא חייב להיות כזאת היסטריה. היום לא חייבים לגמור את כל הבגרויות מייד בסוף התיכון. אפשר להשלים בגרויות אחרי צבא באופן אקסטרני, לעשות מכינות וכו'.
הבת שלך היא לא המתבגרת הראשונה ש"לא בא לה" ללמוד.
 
נתנו לך המון עצות טובות

אני רק רוצה לשאול כמה שיתוף פעולה יש לך מהתיכוניסטית?
כלומר, שאלת "איך להוציא אותה מדיכאון" וכו כאילו זו המשימה שלך והיא פאסיבית בתהליך.

כל עוד היא פאסיבית, זה לא יצלח.
היא צריכה להבין שמדובר על תכנית טיפול, על זה שהיא שזו תכנית שלה ובאחריותה, והמחוייבות היא שלה מול התכנית, לא שלך מול התכנית.

כלומר, אולי בתכנית יהיו דברים באחריותך, אבל כל הרעיון בטיפול בדיכאון שהוא לא תרופתי זה שהאדם מבין שהוא לוקח על עצמו לעשות את אותם דברים במקום התרופה.

העצות הטובות שנתנו לך באמת מתחילות בבדיקות הגופניות, חוסר ב-B12 לבד יכול לגרום לדיכאון. בדיקות המעבדה שמומלץ לבצע כשיש חשש למצבי דיכאון כוללות באופן כללי ספירת דם, כימיה רחבה של הדם, תפקודי כבד וכליות, תפקודי בלוטת התריס, מדידת רמות ויטמין 12 B וחומצה פולית בדם.
אח"כ באמת לראות איזה שינוי באורחות חיים הבת שלך מוכנה לעשות - שינוי שיתמוך בבריאותה הפיזית והנפשית ולא יעודד את הדיכאון.
למשל: להקפיד על הגיינת שינה. לישון בצורה מסודרת. ללכת לישון בשעה קבועה, לקום בשעה קבועה, להתקלח, להתלבש ולהיות מוכן לקבל את היום גם אם ממש לא בא לה לקבל את היום.
למשל: להוריד מהתפריט לעת עתה מוצרים מקמח לבן, סוכר, אלכוהול, קפאין, ניקוטין. (גם קולה, ושוקו ותה שחור).
למשל: לצאת להליכה של 30 דקות באוויר הפתוח. להניע את הגוף.
למשל: גם אם מחליטים לדחות את הבגרויות, יש לעשות משהו אחר במקום. בבחינת אם את לא לומדת, את עובדת.

חייבים סדר יום, מטרות ברורות, והתגייסות לקראתן. זה מה שעוזר לטיפול בדיכאון בלי תרופות. היא חייבת להיות מודעת ונוכחת בתהליך. זה לא משהו שאת עושה עבורה, אלא משהו שהיא צריכה לעשות ע"מ לא להתדרדר.
 
קלעת בול

האמת היא שבאופן כללי היא כזו שלא מסוגלת להתחייב על כלום
גם אין לה מילה, יכולה להבטיח משהו ולא לקיים. היא רוצה לנהל לעצמה את סדר היום ובטח לא שאתערב לה או אציב לה מטרות. ככה בעצם היא מקשה עלי לעזור לה. אני לא יודעת אם ככה הרבה בני נוער אבל היא נוטה לעשות דווקא או לא לעשות דברים שהיא צריכה רק בגלל שאמרתי לה לעשות !
למשל ניסיתי אתמול מהבוקר לשכנע אותה לצאת להליכה ואמרתי שאני לא מוותרת ושהיא היום תהיה חייבת לצאת ! מתי נזכרה? בעשר בלילה ! רצתה ללכת לבד לפארק וכמובן שלא הסכמתי. בסוף יצאתי איתה יחד להליכה במקום אחר רק בשביל שתוציא אנרגיה ותעלה אדרנלין.
היא רוצה שיניחו לה. קשה לה להתחייב על כל דבר כי קשה לה לעמוד בזה.
אני מחכה להזדמנות שהיא במצב רוח טוב לנסות לשכנע אותה לקחת שיעורים פרטיים במתמטיקה לפני הבגרות
העיקר שתעשה משהו ולא תשאר כיתה.
ניסינו לעשות איתה כל מיני הסכמים במהלך השנים והיא לא עומדת בהם. כמובן שבהסכמים היו דברים לטובתה ודברים שהיא צריכה לעשות. היא לא מסוגלת. הרופא נתן לה שעת שינה והיא לא עומדת בה.
התחילה את גיל ההתבגרות ממש מאוחר יחסית לאחרים וזו אחת הבעיות
היא עדיין מתפתחת פיזית, כנראה הורמונים משתוללים.
ובכלל נורא קשה לנהל איתה שיחות כי ברגע מסויים היא מרגישה לכודה או שהיא נלחצת ואז היא פשוט בורחת עצבנית.
 
נראה לי

שבדיוק בגל הפאסיביות הזאת, אנשי המקצוע נותנים לה אבחנה של דיכאון.
ובגלל חוסר שיתוף הפעולה שלה עם טיפול עצמי, רוצים לטפל בה בתרופות.
 
את צודקת

יש גם דכאון אין לי ספק אבל זה בא והולך בשעות או ימים מסויימים
שמתי לב שאצל אנשי המקצוע היא יותר נבולה פאסיבית ואיטית.
כל זה כמובן מקשה על הכל !
 
באמת קשה לראות הכל מהצד

לדעת שמשהו לא טוב קורה אולי גם לדעת מה צריך לעשות כדי לעצור את זה, אבל אין שיתוף פעולה
מה שאומר שאת נדונה לראות את הבת שלך עוד מחמירה לפני שהיא תשתפר.
מציעה לך, בכל הכנות שני דברים
1- להשיג קצת עזרה ותמיכה לעצמך
2- להרפות מאבני הדרך (בגרויות. שכמו שאמרו לך תמיד אפשר להשלימן בזמנים יותר טובים) ולהתמקד ב-well being של כולם. לא רק שלה. קצת שינוי גישה תוך תמיכה ממי שמלווה אותך.

תכלס אם מסתכלים על רצף החיים, יותר חשוב לעבור את גיל ההתבגרות מחוזקים ומוכנים לעתיד מאשר לעבור את בחינות הבגרות בתאריך הנקוב לשנתון שלה.
 
את צודקת אבל

בינתיים אני רואה מרגע לרגע שיפור
הפסיקה לשבת בחושך, יותר עליזה, יותר אנרגטית, מציירת פתאום שעות. משהו שהיא אוהבת....
פחות אנטי כלפינו ההורים, וכל זה בתוך הימים האחרונים. אני לא יודעתתאם הויטמינים ממשפחת ה b כבר התחילו לעזור
או שזה שהיא נפרדה מידיד טוב שהיה לה והיה די דכאוני ואולי גם הוריד אותה מטה?
בכל אופן מאז שנפרדו וזה יהיה סופי כי היא לא תסלח לו אז היא חיזקה קשר עם לפחות חברה אחת מקסימה שאמנם לא בבית ספר שלה אבל הן מדברות המון בטלפון ! שזה נפלא בעיני קצת להתנתק מהצאטים
אני לעצמי לא צריכה עזרה ותמיכה, יש לי את בעלי, עולם ומלואו ואני מאוד חזקה ונחרצת ויודעת להתנתק כשצריך.
דווקא אמרתי לה אתמול שאני מתכוונת לתאם לה שיעורים במתמטיקה עד הבגרות ושהיא תקבל צ׳ופר מייד אחרי הבחינה
לא התווכחה בכלל. גם ביקשתי שיתוף פעולה בזה שיש לנו מטרה אחת וזה לשפר לה את מצב הרוח וביקשתי שלא תילחם
שמעתי אותה נאנחת. קשה לה עם כל דבר שנשמע כמו מטלה אבל היא לא אמרה כלום.
אז נכון, באופן כללי אני לא דוחפת בלימודים אבל היא חייבת לראות בבית ספר לפחות שינוי כדי לא להישאר כיתה.
לטעמי הנזק בלהשאר כיתה יהיה חמור יותר בהרבה מבחינה נפשית.
שוב תודה על ההקשבה והתמיכה
 
* רק לעניין הויטמינים:

אם היו חסרים לנערה ויטמינים מקבוצת B ו- D, השלמה שלהם באמת יכולה להביא לשיפור די מהיר.
מה זה מהיר? בערך תוך 3 חודשים מהוספת הוויטמינים.

השאלה היא מה בקשר לכל שאר הפרטים בפאזל שלה.
 
האמת היא שיש

שיפור גדול בשבוע האחרון. לו היית רואה אותה היום לא היית מבינה על מה אני מדברת.
הלכנו לפארק עם חברה שלה והיו צחוקים והיא מאוד נהנתה.
לא היתה במצב רוח אפילו לשניה !
החוסר אם בכלל בויטמינים לא היה גדול. אני נותנת לה לחיזוק ושיפור ולכן יש לי הרגשה שזה כבר עוזר !!
אני מקווה שהיא תפתח דף חדש שנה הבאה ומקווה שנמצא את הדרך שלא יעיפו אותה או ידאירו כיתה בגלל השליליים
אני לא לוחצת בלימודים אבל היא תצטרך להראות טיפה השגים בשביל שידעו שהיא משתדלת.
לםסיכולוגית היא עדיין הולכת למרות שאומרת שאין לה על מה לדבר איתה.
והכי אני שמחה שזה ניתן לביצוע בלי פרוזאק או אחר.
בשביל כל מי שקרא את השרשור הזה חשוב לי להגיד שהמון עבודה השקעתי וכל מיני אסטרטגיות ומהלכים שעשיתי פסיכולוגים בין היתר כדי לשפר את המצב. המון תלוי בנו ההורים.
תודה רבה לכולם !!
חג שמח
 
למעלה