דכאון קל?

דכאון קל?

איך להוציא תיכוניסטית מדכאון קל עד בינוני ללא טיפול תרופתי?
יש לכם רעײַנות?
ספורט לא ממש אוהבת לעשות...
 

miromiro

New member
שלום. מי קבע את דרגת החומרה?

אי אפשר לייעץ מבלי להכיר את המקרה ואת הנערה.
יועצת ביתהספר בעניין?
 
אכן

אכן כן
היועצת, פסיכולוגית בית הספר גם
פסיכיאטר וכולם דוחפים כל הזמן לטיפול תרופתי וזה מזעזע בעיני
מצב הרוח מתנדנד ויש המון שעות מצויינות של שמחה והתנהגות רגילה
אבל הדכאון הוביל לתשישות מבחינה לימודית ולתעודה עם שליליים
כרגע אני עובדת על העלאת הסרוטונין באופן טבעי ומחפשת עוד עצות
אשמח לשמוע
אגב, יש שיפור אבל זה לא מספיק כדי להניע אותה קדימה
 

miromiro

New member
לא איש בשורה אנוכי

אם יש שלושה אנשי מקצוע שמכירים אותה ואחידים בדעתם-מה נגיד ומה נומר?
אני רוצה לשאול-מה מדאיג אותך בקשר לטיפול התרופתי? למה את לא חושבת שהוא יעזור?
וכמובן-לא מסתמכים רק עליו. השיחות,האהבה של הקרובים,העידוד,השעות הטובות....כל אלו יתגברו בעזרת התרופות ויהיו הרבה יותר אפקטיביים, מאשר ללא.
 
כן

נערה בגיל כזה לא מעוניינת בעידוד ושיחות. כל שיחה נוספת עושה את הפעולה ההפוכה.
העניין הוא התרופות פותרות את הבעיה נקודתית ולא לתמיד ואני חוששת שברגע שמפסיקים אותן הדכאון יחזור
לכן מחפשת דרכים אחרות. מעבר לזה שיש לו תופעות לוואי שלא לעניין שיהיה לנערה במצב כזה.
 
פתרון ביניים:

אם כל אנשי המקצוע חושבים שיש צורך בתרופות, ואת לא מעוניינת לתת לבתך תרופות, אני מבינה אותך.
יש, אם כן, שני חומרים טבעיים שמשמשים לטיפול בחרדה:
1. צמח שנקרא היפריקום (St. John's wort). זה צמח מרפא שנמצא יעיל כטיפול לדיכאון קל. ניתן להשיג ברשתות הפארם ללא מרשם.
2. תרופה על בסיס הצמח הנ"ל, שנקראת רמוטיב. גם היא מיועדת לטיפול רק בדיכאון קל עד בינוני. ניתן לקבל אותה במרשם מרופא המשפחה.
מה דעתך על הכיוון הזה?
 
תודה לך ,אקרא על זה יותר לעומק ו...

זה נכון ש4-5 אנשי מקצוע חושבים שהיא צריכה טיפול תרופתי אבל אין מנוס מבחינתי להתווכח כי אני רואה את מה שאף אחד מהם לא יכל לראות. אני רואה שעות שלמות שהיא בבית במצב רוח רגיל, או טוב, רואה איתנו תכניות טלויזיה וצוחקת, יוצאת עם חברים פעם בשבוע, ולא רק נבולה על כסא המקצוען ומספרת לו כמה היא תשושה וכמה אין לה כוחות נפשיים להתחיל ללמוד. זה מבחינתי הפרדוקס... כי עובדתית שאין לה כוחות אבל זה בעיקר סלקטיבי ללימודים, לעזרה בבית, לסידור וניקוי החדר שלה ! מכאן היא גם הוגדרה כדכאון קל עד בינוני. ואני כל הזמן רואה שזה משתפר. רק שהצעדים הם ממש קטנים ! עכשיו נפרדה מידיד די דכאוני שהיו צמודים מאוד ואני מקווה שזה גם יעשה טוב.
 

לילית462

New member
ממליצה לקרוא את הספר "ללא פרוזק, ללא פרויד"

ספר שכל פרק בו מוקדש לשיטה אחרת לטיפול בדיכאון וחרדה.
 
שלום מוציאלה9

מתוך ההבנה שטיפול תרופתי / ורבלי הם לא על השולחן, והעצות שאת מחפשת הם מהסוג של טיפים להעלאת המורל (כגון ספורט - על אף ששלת זאת), הרעיון היחידי שיש לי זה לעסוק בפעילות התנדבותית של סיוע לנזקקים. פעמים רבות דיכאון כרוך בהיצרות של ספקטרום הראיה שלנו, של צמצום, של נסיגה מהעולם, של התכנסות אל תוך העצמי. פעילות התנדבותית של סיוע לאחר עשויה לתרום ליצירת סדקים בחומות שהדיכאון בונה, של חווית הכח הפנימי שבנתינה ספונטנית, של היחלצות מתוך העולם הצר שבו המדוכדך מצוי והושטת יד לנזקק.

לפעילות שכזו עשויה להיות ערך תרפויטי מוסף.
 
הי אלון

אתה צודק בהחלט. אבל בני נוער בגיל הזה יכולים להיות עקשנים ואטומים לסביבה. במקרה שלה אפילו מחוייבות אישית בתיכון הלכה צולע ולא בוצעה עד הסוף. אני עושה שמיניות באוויר בשבילה והרבה ללא ידיעתה. המון מהלכים פסיכולוגים כדי לשפר את מצב רוחה. אפילו הברקתי לה את החדר כדי שיהיה לה אור בעיניים כי הבנתי שהיא פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה או להתחיל לבד. וזה עזר ! סוף סוף היא מדליקה אור בחדר אחרי כמה שבועות של חושך. סופסוף חזרה לצייר.
התהליכים מאוד איטיים. נפגשת עם פסיכוטרפיסטית וזה עדיין בחיתולים. פגישות ראשונות.
אני חוששת שישאירו אותה כיתה כי רוב התעודה שליליים!
לא מצאתי את המשהו הזה שמנער !
 

miromiro

New member
אם היא אוהבת כלבים צעב"ח משוועים למתנדבים

שיוציאו כלבים לטיולים כדי שלא ישארו כלואים ימים שלמים. אולי הדאגה לחסרי הישע תאיר אצלה פינה עם מוטיבציה.
 
מעניין

בדיוק שאלתי אותה אתמול על כלבים ! היא לא מתה עליהם....
אין לה כח לעצמה אז אני לא רואה איך היא משקיעה במישהו אחר. רק כשהיא יוצאת היא שעה מתארגנת.
היא גם די עצלנית. מחלה נוספת של גיל ההתבגרות. לא פשוטה הסיטואציה. אני יודעת.
 
עוד רעיון:

עוד סוג של טיפול שיכול להעלות את רמת הסרוטונין ולשפר את ההרגשה, פיזית ונפשית, גם ללא תרופות הוא:
טיפול מגע. עיסוי (מסאז') כלשהו, שיאצו, טווינא, רפלקסולוגיה...
בקיצור: כל טיפול מגע -- אם בתך אוהבת מגע.
 
הי

היא אוהבת לצייר, עכשיו התחילה לחזור לזה אחרי תקופה ארוכה
אני לא יודעת אם היא אוהבת מגע או לא. לא ניסינו שום דבר בסגנון אף פעם !
אני מנסה לדרבן אותה לצאת להליכה וזה די קשה. גם מצבי הרוח ההפכפכים של הגיל לא תורמים.
 
היי

אם בתך אוהבת לצייר, אולי היא תרצה לנסות "טיפול באמנות"? זה טיפול שבו משתמשים בציור, או בכל אמנות אחרת, כדי להביע רגשות.

טיפולי מגע -- אפשר לנסות אם היא לא מתנגדת. יש בכל קופת חולים.

פעילות גופנית באמת מאוד מועילה נגד דיכאון, אבל זה בדיוק הקטש-- שלמי שמדוכא קשה להתחיל וגם להתמיד בה.
 
ואם כבר מדברים על הגיל:

האם אתם בטוחים שמה שבתך סובלת ממנו זה "סתם" דיכאון, או שביררתם גם סיבות רפואיות אפשריות, כמו:
שינויים הורמונליים,
חסרים תזונתיים (אנמיה? חוסר ויטמין D?)
את כל אלה יכול לבדוק רופא המשפחה בבדיקת דם.
 
אז לשאלתך... ותודה רבה לכולם על הרצון לעזור

דווקא בדקנו בבדיקות דם מקיפות לפני חודשיים והיא מטופלת בחסר של חומצה פולית וברזל ובי 12
גם ויטמין די הוספתי לתפריט !
והוספתי לפני כמה ימים בי 6 שידוע שמשפר רמות סרוטונין. ואין ספק שיש הבדל גדול בין היום לחודשיים קודם מבחינתת האנרגיות והכוחות הפיזיים. אבל נפשית אין לה כח להתחיל ללמוד ! ותכף בגרויות.
לגבי אמנותז, היא מאוד רציונלית ואנינבספק אם תהיה מעוניינת לנסות טיפול כזה אבל אני לא שוללת כלום אז אבדוק.
 
למעלה