אגנוסטיקן אדוק
New member
די, נשבר לי!
יצאתי בסערה מבית הכנסת והחילותי להסתובב ברחובות העיר
שוב היום הגעתי לתפילה מאוחר כשאני מפוהק קשות. ומצאתי את כולם באמצע קריאת שמע.
התיישבתי במקומי תוך כדי מילמול מילים חסרי פשר, שולח מבטים סביבי.
כולם היו עסוקים בריכוז גבוה ביותר, כדי שהאל הזקן יצליח לשמוע בבירור את תפילתם. וגם יצליח להבינה כיאות.
שמעתי את שכני לספסל כשהוא בורר את מילותיו בקפידה "ו-נ-ת-ת-י מ-ט-ר א-ר-צ-כ-ם ב-ע-י-ת-ו- י-ו-ר-ה ו-מ-ל-ק-ו-ש..." הבטתי אליו, פניו היו אדומות כסלק
והמצח שלו היה כל כך מקומט עד שנראה היה כאילו הוא מנסה להדחיק נוד. כובש את צחוקי חזרתי לסידור,מחפש את העמוד הנכון בספר.
עוברות עוד כמה דקות יקרות והציבור כבר אוחז באמצע קריאת התורה.
עולה אחד שהיה מאותגר זיכרון הטביע את הגבאי
בכל מיני שמות שונים ומשונים "ורפואה שלמה ליוסף בן מישא ולדוד בן רוזה ולנעמית בת חווה פרומה וליוכבד בת רננה
ולעילוי נשמת אסתר בת מצליח ולאשר בן כוכבה,-לא בעצם הוא ל'רפואה שלמה',תחזור ל'רפואה שלמה' ותזכיר אותו.."
ואני יושב שם משועמם טילים ומתחיל להתעצבן על האנשים השוטים האלה, מה הם חושבים לעצמם, שאם הם לא יזכירו את השמות נכונה אלוהים יטעה בכתובת? מה הוא לא
אמור לקרוא מחשבות? שאם יגידו רפואה שלמה במקום לעילוי נשמת, אלוהים יתבלבל ולא יבין מה הם רוצים ממנו?
ביאושי כי רב הצטנפתי בכיסאי שמורות עיניי החלו להיסגר,נרדמתי.
ובחלומי אני רואה סולם גבוה ראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.
"מעניין לדעת סוף סוף מה יש למעלה" חשבתי לעצמי והחילותי מטפס בסולם הגבוה "היי אל תדחוף" קרא אליי מלאך השם צבאות אחד.
עניתי לו בקללה משלי והמשכתי מטפס.
כשהגעתי למעלה מצאתי עצמי בתוך אולם נורא ונשגב. רחב ידיים, מצופה זהב טהור ,וכולו אומר הוד והדר. מאחורי ניגנה להקת תזמורת מוצארט שקט כלשהו.
ומלפני ראיתי כיסא ענקי עשוי אבן ומלא אבנים טובות ומרגליות. "כביר" מילמלתי לעצמי ביראת השם ורממותו.
קול גבוה ומהדהד נשמע פתאום.והתזמורת עצרה את ניגונה לרגע בחלחלה.
"גבריאל!"
אל האולם נכנס מלאך נוסף עטור נוצות ציבעוניות והתעופף אל עבר הכיסא הרם
"כן אדוני"
"אולי כבר תקריא לי את השמות לתפילה,למי אתה מחכה, למשיח?
קול חירחור עמום יצא ממנו, זה היה נשמע כאילו הוא צוחק.
גבריאל השתחווה בהכנעה,שלף מגאפון וקרא לתוכו "הכניסו את השמות!"
משלחת שרפים וחיות קודש נכנסה פנימה, כל אחד מהם החל לצעוק את השמות באי סדר מוחלט.
"רגע, רגע, לסתום פיות!" קרא גבריאל "הסתדרו בשורה ותתחילו להקריא לפי התור!"
השורה הסתדרה ושרף אחד התקדם קדימה
"אני מגיע מהבית כנסת הפרסי מירושלים אדוני,והנה השמות:
"מוסלי בן חלילי ומוהבתי בן סייה וראנ... "חכה רגע" שיסע אותו המלאך גבריאל,"אלוהים, אתה רושם?
אלוהים נמנם בכיסאו, נחירות קלות וקצובות עלו ממנו.
"אה אדוני,אדוני, אלוהים!
"אוה כן מה,מה?" קפץ אלוהים, משפשף את עיניו הטרוטות. "אה כן השמות. ובכן, תתחיל להקריא!
"מוסלי בן חלילי מוהבתי בן סייה וראנ...
" רק רגע" קרא אלוהים, "איך מאייתים לעזאזל 'מוהבתי'?"
השרף החריש, הוא לא ידע.
"גבריאל אולי אתה יודע?
"לא"
"אלוהים התרגז "אין בחבורת הסתומים והגלומים שלכם אחד שיודע איך מאייתים 'מוהבתי'?? בשביל מה אני מחזיק אתכם? כאן מייד אחסל אתכם כרגע!
"חכה שנייה אדוני" התחנן גבריאל, אולי נקרא למרדכי היהודי, הוא פרסי!"
"לך תקרא לו, אבל מהר!!"
המלאך גבריאל התעופף החוצה במהירות,שם פעמיו לעבר גן עדן.
כשהגיע לשם פתח את הדלתות, שירבב את ראשו פנימה וצעק "מרדכי"
מרדכי היהודי צעד לעברו, "מה אתה רוצה ממני גבריאל, דבר מהר למה אני עייף, בגיהנום חגגו אתמול בלילה ולא הצלחתי לישון. מי
זה היה שם, שוב מייקל ג'קסון?
"כן מרדכי, תשמע אלוה...
"איך אתם נותנים להם ככה לחגוג, קיבנימט!הם אמורים לסבול בגיהנום,לא?"
" לא יודע, נו אתה מקשיב? זה אלוהים, הוא,,,
" ומתי תתקנו לי את שולחן הזהב המחורבן שלי, אה? כבר חודשים אני אומר לך שהוא מתנדנד!
"יתקנו יתקנו אל תדאג..."
"בולשיט"! קרא מרדכי "נו טוב, מה אתה רוצה?
" זה שוב הזקן והוא עצבני היום, הוא צריך מתורגמן לשמות פרסיים..."
מרדכי נאנח "ואני חשבתי שכיף בגן עדן" צועד בהשלמה עם גבריאל.
כשחזרו לאולם אלוהים נראה כעומד לחטוף פקעת עצבים " כמה זמן אני אמור לחכות לכם?!" אתם יודעים עוד כמה פתקים מהכותל עוד יש לי לקרוא?"
" סליחה אלוהים" הפטיר גבריאל כשהוא זורק מבט כעוס על מרדכי. "הבאתי אותו מהר ככל שיכולתי".
"יאללה מהר, תתרגם לי ת'שמות כבר!"
מרדכי פנה לשרף "תראה לי ת'שמות"
בזמן שמרדכי החל לתרגם, פנה גבריאל בלחש לאלוהים "יש לי שאלה מלכי. שבת היום, אמרת שאסור לכתוב בשבת, ואיך אתה כותב?"
"מה אמרת???"
" סליחה אלופי, לא התכוונתי..."
אבל לאלוהים זה כבר היה יותר מידי "אברה קדברה " שאג וכיוון את ידו על גבריאל, והמלאך המעוטר צנח על הקרקע כמו מריונטה.
"אוי לא!" מילמל מנחה הלהקה לתזמורת "כולם לברוח, נוסו על נפשותיכם, איש איש לעצמו!"
המלאכים השרפים וכל השאר אצו על הדלתות, בורחים כל עוד נפשם בם, כשאלוהים דולק בעקבותיהם ומפיל רבים מהם "אברה קדברה" אברה קדברה"
כפות ידיים סגרו על עיניי "עד כאן הורשית לראות!" הורדתי במהירות למטה.
ולפתע התעוררתי. מצאתי את כולם עדיין באמצע קריאת התורה. נשמתי עמוק, יצאתי החוצה, ובליבי ניבטה החלטה ומוסר השכל.
"טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא!!!"
יצאתי בסערה מבית הכנסת והחילותי להסתובב ברחובות העיר
שוב היום הגעתי לתפילה מאוחר כשאני מפוהק קשות. ומצאתי את כולם באמצע קריאת שמע.
התיישבתי במקומי תוך כדי מילמול מילים חסרי פשר, שולח מבטים סביבי.
כולם היו עסוקים בריכוז גבוה ביותר, כדי שהאל הזקן יצליח לשמוע בבירור את תפילתם. וגם יצליח להבינה כיאות.
שמעתי את שכני לספסל כשהוא בורר את מילותיו בקפידה "ו-נ-ת-ת-י מ-ט-ר א-ר-צ-כ-ם ב-ע-י-ת-ו- י-ו-ר-ה ו-מ-ל-ק-ו-ש..." הבטתי אליו, פניו היו אדומות כסלק
והמצח שלו היה כל כך מקומט עד שנראה היה כאילו הוא מנסה להדחיק נוד. כובש את צחוקי חזרתי לסידור,מחפש את העמוד הנכון בספר.
עוברות עוד כמה דקות יקרות והציבור כבר אוחז באמצע קריאת התורה.
עולה אחד שהיה מאותגר זיכרון הטביע את הגבאי
בכל מיני שמות שונים ומשונים "ורפואה שלמה ליוסף בן מישא ולדוד בן רוזה ולנעמית בת חווה פרומה וליוכבד בת רננה
ולעילוי נשמת אסתר בת מצליח ולאשר בן כוכבה,-לא בעצם הוא ל'רפואה שלמה',תחזור ל'רפואה שלמה' ותזכיר אותו.."
ואני יושב שם משועמם טילים ומתחיל להתעצבן על האנשים השוטים האלה, מה הם חושבים לעצמם, שאם הם לא יזכירו את השמות נכונה אלוהים יטעה בכתובת? מה הוא לא
אמור לקרוא מחשבות? שאם יגידו רפואה שלמה במקום לעילוי נשמת, אלוהים יתבלבל ולא יבין מה הם רוצים ממנו?
ביאושי כי רב הצטנפתי בכיסאי שמורות עיניי החלו להיסגר,נרדמתי.
ובחלומי אני רואה סולם גבוה ראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.
"מעניין לדעת סוף סוף מה יש למעלה" חשבתי לעצמי והחילותי מטפס בסולם הגבוה "היי אל תדחוף" קרא אליי מלאך השם צבאות אחד.
עניתי לו בקללה משלי והמשכתי מטפס.
כשהגעתי למעלה מצאתי עצמי בתוך אולם נורא ונשגב. רחב ידיים, מצופה זהב טהור ,וכולו אומר הוד והדר. מאחורי ניגנה להקת תזמורת מוצארט שקט כלשהו.
ומלפני ראיתי כיסא ענקי עשוי אבן ומלא אבנים טובות ומרגליות. "כביר" מילמלתי לעצמי ביראת השם ורממותו.
קול גבוה ומהדהד נשמע פתאום.והתזמורת עצרה את ניגונה לרגע בחלחלה.
"גבריאל!"
אל האולם נכנס מלאך נוסף עטור נוצות ציבעוניות והתעופף אל עבר הכיסא הרם
"כן אדוני"
"אולי כבר תקריא לי את השמות לתפילה,למי אתה מחכה, למשיח?
קול חירחור עמום יצא ממנו, זה היה נשמע כאילו הוא צוחק.
גבריאל השתחווה בהכנעה,שלף מגאפון וקרא לתוכו "הכניסו את השמות!"
משלחת שרפים וחיות קודש נכנסה פנימה, כל אחד מהם החל לצעוק את השמות באי סדר מוחלט.
"רגע, רגע, לסתום פיות!" קרא גבריאל "הסתדרו בשורה ותתחילו להקריא לפי התור!"
השורה הסתדרה ושרף אחד התקדם קדימה
"אני מגיע מהבית כנסת הפרסי מירושלים אדוני,והנה השמות:
"מוסלי בן חלילי ומוהבתי בן סייה וראנ... "חכה רגע" שיסע אותו המלאך גבריאל,"אלוהים, אתה רושם?
אלוהים נמנם בכיסאו, נחירות קלות וקצובות עלו ממנו.
"אה אדוני,אדוני, אלוהים!
"אוה כן מה,מה?" קפץ אלוהים, משפשף את עיניו הטרוטות. "אה כן השמות. ובכן, תתחיל להקריא!
"מוסלי בן חלילי מוהבתי בן סייה וראנ...
" רק רגע" קרא אלוהים, "איך מאייתים לעזאזל 'מוהבתי'?"
השרף החריש, הוא לא ידע.
"גבריאל אולי אתה יודע?
"לא"
"אלוהים התרגז "אין בחבורת הסתומים והגלומים שלכם אחד שיודע איך מאייתים 'מוהבתי'?? בשביל מה אני מחזיק אתכם? כאן מייד אחסל אתכם כרגע!
"חכה שנייה אדוני" התחנן גבריאל, אולי נקרא למרדכי היהודי, הוא פרסי!"
"לך תקרא לו, אבל מהר!!"
המלאך גבריאל התעופף החוצה במהירות,שם פעמיו לעבר גן עדן.
כשהגיע לשם פתח את הדלתות, שירבב את ראשו פנימה וצעק "מרדכי"
מרדכי היהודי צעד לעברו, "מה אתה רוצה ממני גבריאל, דבר מהר למה אני עייף, בגיהנום חגגו אתמול בלילה ולא הצלחתי לישון. מי
זה היה שם, שוב מייקל ג'קסון?
"כן מרדכי, תשמע אלוה...
"איך אתם נותנים להם ככה לחגוג, קיבנימט!הם אמורים לסבול בגיהנום,לא?"
" לא יודע, נו אתה מקשיב? זה אלוהים, הוא,,,
" ומתי תתקנו לי את שולחן הזהב המחורבן שלי, אה? כבר חודשים אני אומר לך שהוא מתנדנד!
"יתקנו יתקנו אל תדאג..."
"בולשיט"! קרא מרדכי "נו טוב, מה אתה רוצה?
" זה שוב הזקן והוא עצבני היום, הוא צריך מתורגמן לשמות פרסיים..."
מרדכי נאנח "ואני חשבתי שכיף בגן עדן" צועד בהשלמה עם גבריאל.
כשחזרו לאולם אלוהים נראה כעומד לחטוף פקעת עצבים " כמה זמן אני אמור לחכות לכם?!" אתם יודעים עוד כמה פתקים מהכותל עוד יש לי לקרוא?"
" סליחה אלוהים" הפטיר גבריאל כשהוא זורק מבט כעוס על מרדכי. "הבאתי אותו מהר ככל שיכולתי".
"יאללה מהר, תתרגם לי ת'שמות כבר!"
מרדכי פנה לשרף "תראה לי ת'שמות"
בזמן שמרדכי החל לתרגם, פנה גבריאל בלחש לאלוהים "יש לי שאלה מלכי. שבת היום, אמרת שאסור לכתוב בשבת, ואיך אתה כותב?"
"מה אמרת???"
" סליחה אלופי, לא התכוונתי..."
אבל לאלוהים זה כבר היה יותר מידי "אברה קדברה " שאג וכיוון את ידו על גבריאל, והמלאך המעוטר צנח על הקרקע כמו מריונטה.
"אוי לא!" מילמל מנחה הלהקה לתזמורת "כולם לברוח, נוסו על נפשותיכם, איש איש לעצמו!"
המלאכים השרפים וכל השאר אצו על הדלתות, בורחים כל עוד נפשם בם, כשאלוהים דולק בעקבותיהם ומפיל רבים מהם "אברה קדברה" אברה קדברה"
כפות ידיים סגרו על עיניי "עד כאן הורשית לראות!" הורדתי במהירות למטה.
ולפתע התעוררתי. מצאתי את כולם עדיין באמצע קריאת התורה. נשמתי עמוק, יצאתי החוצה, ובליבי ניבטה החלטה ומוסר השכל.
"טובה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא!!!"
