די, נו...

גרי רשף

New member
../images/Emo4.gif

אני מנחש שכוונתך כדלקמן: במקום שישראל תשב ברצועת עזה, תחזיק שם מוצבים והתנחלויות, תפריע לפלסטינאים לנהל את חייהם ותגרום לכך שהם ירו קסאמים על שדרות (כולם מפסידים); היה עדיף שהיא תפנה משם את ההתנחלויות, תסיג את צבאה עד לגבול הבינלאומי, ואז כולם ירוויחו כי להם יהיה שקט מאיתנו ולנו יהיה שקט מהם (כי הרי איזו סיבה תהיה להם להמשיך ולירות קסאמים כשאנחנו לא שם?..). לחילופין אנחנו שומעים על בעל שהיכה את אישתו: היא עכשיו בחדר מיון והוא בתא המעצר. אנחנו ניגשים אליה ובטון חינוכי נוזף מסבירים לה: לא חבל? שניכם הפסדתם.. היה עדיף שכל זה לא היה קורה!
 

diday

Member
אתה מתיחס לנקודה אחת בסכסוך

לא לכולו. הדוגמה השניה (של הבעל) מראה שאתה עדיין שבוי בידיעה שיש את הצד הרע (ההם) לעומת הצד הטוב (אנחנו). אנסה לתת דוגמה אחרת: הייתה פעם מדינה רעה שהחליטה לאיים על מדינה אחרת - מדינה טובה. המדינה הטובה החליטה שעליה לא מאיימים, וגם חששה שהאיומים ימוששו ותצא בשן ועין, לכן פתחה בפעולה מונעת והכתה את המדינה הרעה מכה אנושה. המדינה הרעה התאוששה והחליטה להשיב מלחמה. כיוון שחששה מעט עשתה פעולות מקומיות בלבד אבל כאלה שכאבו מאד למדינה הטובה. גם הרעה סבלה באותו הזמן, היה זה (כמו בהתנצחות המשפטית) המחיר שהייתה חייבת לקחת בחשבון. תוך כדי המלחמה המקומית נסתה הרעה להגיע לפשרה עם המדינה הטובה. פשרה שנכשלה כיוון שהטובה שהרגישה שהיא בעמדת כח סרבה להתפשר. הרעה פתחה לבסוף במלמחה כוללת. אחרי המלחמה הסכימה הטובה לפשרה. אז מה היה לנו כאן: 3 מלחמות (ששת הימים, התשה, כיפור) עשרות אלפי הרוגים. והכל בשביל מה? בשביל כלום! יום אחד נביט (או ילדינו או נכדינו) לאחור ונראה שכל הסבל הנוכחי (בשני הצדדים) גם הוא היה בשביל כלום.
 

גרי רשף

New member
מיותר להיכנס לדיון פוליטי..

בהנחה שעל ידי פשרה או הבלגה ניתן לפתור את הבעייה- עדיף כמובן לפתור בדרך זו, אבל בהנחה שלא- קצת מגוחך לבוא ולומר שמלחמה זה-מה-זה-בעסה (כאילו שמישהו חשב שזה כיף).
 

diday

Member
אכן מיותר

דיון פוליטי פורה ומפרה הוא פיקציה, כמו הפיקציה שניתן לנצח במלחמה, באיזה שהיא מלחמה. במלחמה יש רק מפסידים. יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. חולק עליך שאין מי שחושב שמלחמה זה כיף. אם לא היה , לא היינו (כבני אדם ) זקוקים לאפוסי גבורה בסגנון 'שר הטבעות'.
 

masorti

New member
במלחמה יש רק מפסידים?

תזכיר לי מה בדיוק הפסידה ארה"ב במלחמת העולם השנייה (חוץ מהקורבנות כמובן)? למיטב זכרוני היא הפכה מגורם פוליטי בינוני בדרג הבינ"ל למעצמת-על המנהלת חצי מהעולם, ובתור בונוס גם נכנסה ל"בום" תעשייתי וטכנולוגי.
 

masorti

New member
אם התכוונת לקורבנות...

הרי שמנקודת מבט של החברה האמריקנית כקולקטיב, הקרבת כמה מליוני חיילים תמורת שגשוג כלכלי והגמוניה פוליטית של 50 שנה הינה מחיר כדאי. השיקול שלך כפרט בעל דעה מסוימת אינו בהכרח השיקול של הקולקטיב. אם מניעת קורבנות היא השיקול העליון, שום עם לא היה מורד נגד שום כיבוש. הרי אין גם לך שום ספק שהפלשתינים יכלו לחיות יפה מאוד תחת השלטון הישראלי עד סוף כל הדורות. האם תטען שמאבקם הלאומי שגוי מעיקרו בגלל המחיר שהם משלמים?
 

diday

Member
שוב אציע לך לקרוא את שאתה כותב

לקרוא, להבין ולהפנים. אהיה לך לעזר על ידי סימון: "הקרבת כמה מליוני חיילים", "מחיר כדאי".
 

masorti

New member
תקרא אתה ותפנים...

רמזים: "האינטרס של החברה", "הקולקטיב". וכל כמה שהתאמצתי, לא שמעתי ממך תשובה: האם לדעתך מאבקו של העם הפלשתיני הוא שגוי מעיקרו בגלל המחיר?
 

diday

Member
עדיין הקולקטיב מפסיד

כיוון שהוא אינו ישות עצמאית אלא בנוי מפרטים. גם אם היה ישות עצמאית (שנוצרה מאליה) עדיין ברגע שאתה מדבר על מחיר והקרבה, ברור לך שמדובר בהפסד. אולי פחות מזה של היריב אבל עדיין הפסד. לשאלתך האחרת על מאבק הפלשתינים, ראה תשובתי כאן. ליתר דיוק תחילת המשפט.
 

masorti

New member
תשובתך בענין השני...

מתאימה כתשובה לטענתך לגבי ההפסד במלחמה. כלומר: דיון פורה בנושא הוא פיקציה. הקולקטיב אינו מפסיד, ורק לך ברור שמדובר בהפסד. יש לעתים דברים שעומדים מעל לטובתו האישית של פרט זה או אחר. (ונא לא לצעוק "פשיסט", כי רשמתי "לעתים") מעבר לכך, דיון פורה לגבי הפסד במלחמה הוא בזבוז זמן כאמור בתשובתך לענין הפלשתיני. שהרי גם לך ברור שמנקודת מבטו של הפרט הפלשתיני היה עדיף לו לחיות טוב תחת ממשל צבאי ישראלי ולא לחיות בזבל (תוך סיכון ממשי שלא לחיות בכלל) תחת הנהגת כנופיות שלוחמות נגד ישראל. אבל לעולם לא תודה בכך משום שזה מנוגד להשקפתך הפוליטית.
 

diday

Member
נו, אם אתה יודע מהי השקפתי

הפוליטית אשמח אם תספר לי מעט עליה. - צודק, גם דיון על הפסד במלחמה יגלוש מהר לדיון פוליטי שאינו פורה ומפרה. - דיון פוליטי אינו שונה (ואת זה אתה צריך בעצם לדעת) מדיון על אמונה, או מהפעולה הפשוטה של טחינת מים ואינו מביא לדבר. - מסכים שחברות (ובמיוחד מי שמנהיג אותן) אוהבות, להעמיד שיקולים שיהיו מעל לטובתו האישית של פרט מסויים כדי שיהיו בדרך כלל לטובתו של פרט אחר. - תודה על הבקשה לא לצעוק פשיסט, שכן אני משתדל להמנע מכך ומודה לכל מי שעוזר לי. - הצהרתך האחרונה (שני המשפטים האחרונים בתגובתך המתחילים ב"שהרי") גורמת לי לקשיים מסויימים. איני יכול לענות עליה כיוון שיוצאת מהנחה (הצורה שבה המשפט נוסח אינה מאפשרת הבנה אחרת) שמצבם של הפלשתינים היה טוב תחת ממשל צבאי ישראלי. דבר שאיני יכול לאשר או לשלול בודאות וגם אתה לא. על פניו נראה שמצבם היום הרבה יותר גרוע מזה שהיה בעבר, אבל ראיה זו שלנו מבחוץ, אין בינה לבין נקודת המבט הפלשתינית ולו כלום, ואינה אומרת דבר על מצבם האוביקטיבי תחת השלטון הישראלי.
 

masorti

New member
השקפתך הפוליטית די ברורה...

בוא ונגיד שה"כתומים" אינם כוס התה שלך. אכן לעתים מנהיגים מציגים אינטרסים של אליטות מסוימות כאינטרסים של הכלל. (עיין ערך "פירות השלום" ומי בדיוק צפוי ליהנות מהם) אלא שבמשטר דמוקרטי לעם יש יכולת חלקית לפחות לרסן את האליטות ולדאוג שיהיה מדובר באינטרס של הכלל. חושבני שיש דברים שדווקא ניתן להגדיר אובייקטיבית כאינטרס של הכלל. גם אם נניח שהעשירונים העליונים בארה"ב הרויחו יחסית יותר מאחרים מההגמוניה הכלכלית והפוליטית של ארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-20, עדיין ניתן להוכיח בפרמטרים כלכליים וחברתיים אובייקטיבים (למשל מדדים של רמת החיים) שכל הציבור האמריקני נהנה במידה משמעותית משגשוג זה. לגבי הפלשתינים... כמו במקרה האמריקני הנ"ל, אין שום בעייה לבדוק את כל המדדים הכלכליים והחברתיים לגבי ערביי יש"ע בין 1967 ל- 1987. אין שום ספק שלפי כל מדד מקובל שתעלה על הדעת - שנות השלטון הישראלי שציינתי היו שיא השגשוג האישי שלהם וכמו כן באותם שנים הם נהנו מבטחון אישי רב בהרבה מאשר כיום. אני יוצא מהנחה שגורמים כמו "כבוד לאומי" או "הגדרה עצמית" הם מבחינתך לא-רלוונטיים לדיון, משום שעיקרם הוא עניין "קולקטיבי" ובינם לבין המיצוי האישי של הפרט אין ולא כלום.
 

diday

Member
נו, ברור

אינך יכול לצפות ממי שחי בגרמניה שיתלהב מה'כתומים'. אופס, אתה בעצם לא מתכוון להולנדים, נכון? מקריאת הודעותיך עולה בי הרושם שאתה רגיל בקיטלוג. רגיל לקטלג ורגיל להיות מקוטלג. קיטלגת אותי בקטגוריה מסויימת? תהנה מכך. מקווה שלא יבלבל אותך אם תחפש בארכיון את הדיון על התנהלות המשטרה בעמונה ותמצא ביקורת חריפה שלי. לא על הכתומים, על המשטרה. האם אומר הדבר שאני בעד או נגד הכתומים. אתה ודאי תחליט עבורי, אשמח לדעת. אתה מדבר על קולקטיב ומתיחס לפרט. מדבר על הפרט ומתיחס לקולקטיב. בהודעה קודמת דיברת על רווחתו של הפרט הפלשתיני, בהודעה זו אתה מתיחס למדדים כלכלים וחברתים של הקולקטיב הפלשתיני, גם אם אתה משתמש במלה 'אישי'. אתה מדבר על כבוד לאומי ושוכח שזה לא רק מושג קולקטיבי. מוכן הייתי להסכים ששנות השלטון הישראלי היו שנות השגשוג הקולקטיבי. השנים שבהם קבוצות אוכלוסיה שונות ממקומות שונים ללא קשר של ממש ביניהם הפכו לעם, יש מאין. על האישי איני יכול להסכים כיוון שחסר לי המידע שאותו יכול לתרום רק פרט פלשתיני סוביקטיבי.
 

masorti

New member
מדדים חברתיים וכלכליים הם אישיים...

אם אני מודד רמת השכלה ממוצעת (כולל סטיית התקן), ורמת הכנסה ממוצעת (כולל התפלגות ההכנסה באוכ'), והימצאות מוצרי צריכה שונים באוכ', וכיו"ב.... אני מקבל תמונה על רווחתו האישית של הפלשתיני. כבוד לאומי הוא מושג קולקטיבי משום שבהגדרה הוא ענין "לאומי". אם רווחת הפרט היא חזות הכול (כפי שהתרשמתי שכך הוא להשקפתך), הרי שלכבוד לאומי אין שום משמעות. ובכלל, בניגוד לרווחה פיזית - רגשות לא ניתנים למדידה אובייקטיבית. אחד יחוש מאושר אם רק ירשו לו לעבוד את אלוהיו בחופשיות, ושני יהיה אומלל אם מיעוט ההכנסות ועול המיסים לא יאפשר לו לצבור רכוש רב, ושלישי ישמח לחיות מחצץ רק כדי שדגל בצבע מסוים יתנופף מעל גג בנין שאותו לעולם לא יראה במו עיניו אלא רק בטלויזיה.
 

diday

Member
חזות הכל אולי מעט מוגזם

אבל בהחלט בדעה (ללא קשר לדיון זה) שהגישה צריכה להיות מה החברה יכולה לעשות למען הפרט ולא מה הפרט יכול לעשות למען החברה.
 
העלת את ההתממות דרגה

מלחמות ישראל לא פרצו בגלל אי הבנות או קצרים בתקשורת אלא עקב אידאולוגית הרצח והדמים הערבית. הנחישות הערבית להשמיד את מדינת ישראל, המניע היה שינאה איומה וחולנית ואמונה שהאדמה היא רק שלהם והיהודים פלשו וגזלו. חלק מהערבים החלימו ממחלת הרשע והשינאה הפנאטית ועשו איתנו שלום וחלק עדיין מפנטזים על הניצחון הסופי על אויבי אללה וגוזלי פלסתין שהיא רק שלהם.
 

diday

Member
כשהיינו ילדים למדו אותנו את האגדות

האלה. "אם רק יבוא המנהיג הערבי שיושיט לנו את ידו לשלום...". גדלנו, הבנו שמדובר היה באגדות. דווקא המלחמות היחידות שנכפו עלינו אחרי שהפכנו לעובדה כמדינה (התשה, כיפור), יכלו להימנע על ידי פשרה דיפלומטית. מסכים, חלקם (כנראה שכלל לא מועט) מפנטז כפי שכתבת. אצלנו לא חסרים אלה המפנטזים על ישראל השלמה. מעניין לכמה סבל זקוקים שני הצדדים עד שיבינו.
 

יוסי ר1

Active member
שושן, בא נפרוט את טענותיך אחת אחת.

באמרי מלחמה מיותרת - כוונתי שלמלחמה זו יצאו בגלל הטריגר הלא נכון. אם רצה מישהו למגר את עוצמתו של חיזבאלה, יכול היה לעשות זאת ביזמה שתקבע את הזמן , היקף ואופי הפעילות. לא ייתכן שיצאו למלחמה באמתלה שצריך להשיב שני חטופים, וימשיכו אותה בשלומיאליות שכזו - אפילו להגדיר את המצב כמלחמה לא ההינו, גם כששליש מהמדינה ישב במקלטים. ואם תוצאות המלחמה לא השיגו אפילו מאית מיעדיה (שלא ברורים לי עד היום) אזי זו מלחמה מיותרת. "באנשים שמוכנים לעשות למען הציבור" אתה אומר? אנשים מסוגו של חלוץ, פרץ ואולמרט (שלשתם אשמים לטעמי בערך באותה מידה) לא רק מוכנים לעשות למען הציבור. הם משקיעים את כל מאודם , וגם את כוחם של כל סביבתם הקרובה והרחוקה, כדי לשבת בעמדה אליה הגיעו. אין כאן אלטרואיזם - יש כאן אנשים שסימנו לעצמם את היעד הפוליטי או התפקיד הצבאי הנחשק, ועשו הכל כדי להחזיק בו. זה בהחלט נחשב בעיני "לעשות למען עצמם". לא שיש לי בעייה שראש ממשלה או שר ביטחון או רמטכ"ל ירויחו ביושר את כספם, כבודם, תהילת עולם, מקום בדפי ספרי ההסטוריה - אבל שירוויחו ביושר. במקום שהצליחו - שיתפארו בהישג, ובמקום שפישלו - שיתנו את הדין. "לעמוד מהצד ולחלק ציונים" - נו, מה אתה רוצה שאענה על זה? שלא אביע את דעתי שפישלו? זו אחת הפריוולגיות הבודדות שעוד נותרו לאזרח החש שהמערכת הפוליטית דורסנית, כוחנית, ולא מייצגת כלל את רצון הציבור. אתה יודע מה? לא את רצון הציבור. המערכת לא מייצגת אותי, ועל כך יש לי זכות מלאה להתמרמר.
 
למעלה