די כבר!!!!!! (ט)
נמאס לי!! נמאס לי מהמחלה הבלתי נגמרת הזו! סליחה שאני ככה מתפרצת ומבליחה פעם ב.. ולא מביעה תמיכה ואמפתיה לאחרות אבל אני כל כך מלאה בעצמי ובזבל שבו אני שקועה, שאין לי כח ואנרגיה לאפאחד. לא לחיי חברה ישנים ובטח לא לחדשים..לא למשפחה ובקיצור..לאף אחד מלבדי! בעצם אפילו לעצמי אין לי כח! רוצה לחזור לתקופה הלא כל כך רחוקה שבה הייתי נורמאלית. פשוט רגילה, עם חיים משעממים לעיתים, עם דכאונות קטנטנים וחולפים ועם גוף רזה בלי שום מאמץ או מחשבה. עם אופציה לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי מבלי לחשוב כמה קלוריות זה ובלי שום נקיפות מצפון על שומדבר! לאן זה נעלם? מה נדפק אצלי פתאום, אלוהים? ועכשיו דפקתי תגוף שלי לכל החיים? פתאום מכל פיפס אני עולה במשקל (כנראה מהטראומה של ההרעבה, הגוף אוגר יותר מהרגיל) ואני פוחדת. אני פוחדת לעלות עוד ועוד ועוד... למה כל היום, כל הימים, (וגם בלילות), אני רק חושבת על אוכל?? לא יכולה להתפנות לשום דבר משמעותי אחר בחיי וזה מטריף אותי. די כבר.. שאתעורר מחלום הבלהות הזה..בבקשה..
נמאס לי!! נמאס לי מהמחלה הבלתי נגמרת הזו! סליחה שאני ככה מתפרצת ומבליחה פעם ב.. ולא מביעה תמיכה ואמפתיה לאחרות אבל אני כל כך מלאה בעצמי ובזבל שבו אני שקועה, שאין לי כח ואנרגיה לאפאחד. לא לחיי חברה ישנים ובטח לא לחדשים..לא למשפחה ובקיצור..לאף אחד מלבדי! בעצם אפילו לעצמי אין לי כח! רוצה לחזור לתקופה הלא כל כך רחוקה שבה הייתי נורמאלית. פשוט רגילה, עם חיים משעממים לעיתים, עם דכאונות קטנטנים וחולפים ועם גוף רזה בלי שום מאמץ או מחשבה. עם אופציה לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי מבלי לחשוב כמה קלוריות זה ובלי שום נקיפות מצפון על שומדבר! לאן זה נעלם? מה נדפק אצלי פתאום, אלוהים? ועכשיו דפקתי תגוף שלי לכל החיים? פתאום מכל פיפס אני עולה במשקל (כנראה מהטראומה של ההרעבה, הגוף אוגר יותר מהרגיל) ואני פוחדת. אני פוחדת לעלות עוד ועוד ועוד... למה כל היום, כל הימים, (וגם בלילות), אני רק חושבת על אוכל?? לא יכולה להתפנות לשום דבר משמעותי אחר בחיי וזה מטריף אותי. די כבר.. שאתעורר מחלום הבלהות הזה..בבקשה..