הכל טוב ויפה אבל..
מדוע שאני לא אהיה ציני ואחשוב על קריירה וכסף וכדומה, כאשר צה"ל, כארגון מוסרי לאומי וכולי וכולי, בתמורה לסוויטצ פשוט בזמן, פשוט לומדים לפני גיוס ולא אחריו, ולעובדה שהוא מקבל חינם (סליחה, תמורת עוד 200 ש"ח לעומת חייל סדיר) אנשי מקצוע, חלקם ברמה גבוהה מאד, מכריח אותי לחתום שלוש שנים על הסכם עבודה בו אני מקבל קצת יותר משכר מינימום ולבוס שלי יש אפשרות לזרוק אותי לכלא אם אני מגיע באיחור לעבודה. ואני לא מדבר על שאר הבעיות, כמו השימוש הציני בהגדרה "עבודה במקצוע" והפער בין ההשקעה שצה"ל משקיע בלמשוך עתודאים אליו (קמפיינים, אנשי צבא בבתי"ס, עלונים צבעוניים) לעומת ההשקעה בתנאי השירות. ראה ערך הורדתו המסתורית של אתר "עתודה" שחשף קצת מידע בפני ילדים מפוחדים בני 17 שצריכים להחליט על עתידם, וכנראה הדבר נורא הפריע לצה"ל. אז הכל טוב ויפה, אבל אל לנו ליפול בסיסמאות שחוקות של "חיילים קרביים שווים יותר" כי הרי את אותו הסיפור שאומרים על עתודאים אפשר להגיד על התנאים של מפקדים בכירים פחות או יותר בצבא, שחותמים קבע ונשארים בשביל הדרגות, התנאים ובכגלל שאין להם מה לחפש באזרחות. שלא לדבר על זה שצה"ל מפטר קצינים שלוש שנים לפני הפנסיה ועוד כל מיני דברים נחמדים כאלו. אז שלא יספרו לנו סיפורי גבורה. זה שבחרתי ללמוד ולהשכיל, והאופציה היחידה היא כביכול להיות פראייר, זה לא אומר שאני רוצה להיות פראייר ומסכים שידפקו אותי. ולכן, הם מנסים כמה שיותר לדפוק אותי, ואני אנסה בעתיד כמה שיותר לדפוק את המערכת לנוחיותי. עוד דוגמה שצצה לי זה כל ההבטחות לגבי תואר שני כשפשוט "שוכחים" להזכיר לנו שזה בעצם תלוי במפקד, ושגם ככה יקרעו לך את הצורה כ"כ הרבה שלא יהיה זמן וכח ללימודים,אותו דבר לגבי "היתר עבודה מגיל 22" שהם כ"כ מפרסמים. אז למה שאנשים לא ינסו להגיע למקום נוח, או יפעלו בניגוד להוראות, כדי לממש את הבטחות השווא שהצבא הבטיח כשהיו בני 17? הרי באף חוברת לא כתוב ש "אין שעות בצבא, עובדים עד שמסיימים", ושבתמורה לזה שאתה עושה קורס קצינים ולא רוה להיות עוד קמ"א מגוחך אתה צריך בתור אקדמאי בן 27 לעשות תורנויות על בסיס יופ יומי...
