דירהת הסבתא
סבתא אלמנה גרה בדירתה, ויש לה הרבה ילדים מבוגרים עם ילדים (נכדים). בין השאר יש לה גם בן, שלא גר בדירה, אבל הוא ואשתו באים אליה כל יום ויש להם מפתח לדירה. האלמנה עשתה צוואה לפני 20 שנה (והיא עדיין חיה) בה היא מורישה את דירתה לבנה (יש לו אחים ואחיות מאותם הורים). הצוואה הופקדה. מעבר לכך, הבן ואימו האלמנה החתימו את כל האחים והאחיות שהם מוותרות על הדירה הזאת. האם יש משמעות משפטית לזה ? האלמנה חיה, ובין הבן לאשתו נעשתה עיסקה שבה ההורים של אשתו מביאים מיליון שקל שקיבלו ממכירת דירתם, ובכסף הזה משפצים את הדירה שעתיד הבן (בעלה של האישה) לרשת מאימו האלמנה. והדירה הזאת, תגדל בגודלה ותתפצל בעקבות השיפוץ הגדול, ותירשם גם על השם אשתו של הבן. איך קוראים לעיסקה כזאת בפרקטיקה והאם היא מקובלת בפרקטיקה? האם יש סיכונים ? או שלהיפך והמסמך שבו האחים והאחיות שויתרו היה בעצם מסמך מיותר ? בשביל היה צריך את המסמך אם אין לו משמעות משפטית ? האם בחיי הזוגיות עיסקה כזאת יכולה להביא למתחים בזוגיות ואיזה ? האם למשל, הילדים של הבן היורש ואשתו יכולים להתפלל שהסבתא כבר תמות (הן בנות בגיל 10 וגיל 13) בעקבות סדרות טלוויזיה שבהן מזלזלים בזקנים ומראים איך ילדים מחכים שהסבא/סבתא כבר תמות רק בשביל הירושה ? האם העובדה שהסבתא נותנת מפתח לנכדות שלה מהבן היורש, וכשבאים יתר הנכדים שלה הן מתייחסות אליהם כאילו הן בעלות הבית, אז זה יכול להביא לתחושה לא טובה והאם רצוי לתת לבן היורש ולבנותיו תחושה של "מארחים" את יתר בני המשפחה רק שהאלמנה המורישה תמות או שזה לא נורא מעכשיו (מעכשיו- כשהיא עדיין בחיים וגרה בדירה) ? אשמח לקבל תשובות גם לגבי השאלות המשפטיות וגם לגבי השאלות המוסריות וההשלכות של מה רצוי להתנהג ולנהוג כדי למנוע רושם לא טוב כלפי בני המשפחה האחרים (ממה הם צריכים/עלולים להיפגע וממה לא).
סבתא אלמנה גרה בדירתה, ויש לה הרבה ילדים מבוגרים עם ילדים (נכדים). בין השאר יש לה גם בן, שלא גר בדירה, אבל הוא ואשתו באים אליה כל יום ויש להם מפתח לדירה. האלמנה עשתה צוואה לפני 20 שנה (והיא עדיין חיה) בה היא מורישה את דירתה לבנה (יש לו אחים ואחיות מאותם הורים). הצוואה הופקדה. מעבר לכך, הבן ואימו האלמנה החתימו את כל האחים והאחיות שהם מוותרות על הדירה הזאת. האם יש משמעות משפטית לזה ? האלמנה חיה, ובין הבן לאשתו נעשתה עיסקה שבה ההורים של אשתו מביאים מיליון שקל שקיבלו ממכירת דירתם, ובכסף הזה משפצים את הדירה שעתיד הבן (בעלה של האישה) לרשת מאימו האלמנה. והדירה הזאת, תגדל בגודלה ותתפצל בעקבות השיפוץ הגדול, ותירשם גם על השם אשתו של הבן. איך קוראים לעיסקה כזאת בפרקטיקה והאם היא מקובלת בפרקטיקה? האם יש סיכונים ? או שלהיפך והמסמך שבו האחים והאחיות שויתרו היה בעצם מסמך מיותר ? בשביל היה צריך את המסמך אם אין לו משמעות משפטית ? האם בחיי הזוגיות עיסקה כזאת יכולה להביא למתחים בזוגיות ואיזה ? האם למשל, הילדים של הבן היורש ואשתו יכולים להתפלל שהסבתא כבר תמות (הן בנות בגיל 10 וגיל 13) בעקבות סדרות טלוויזיה שבהן מזלזלים בזקנים ומראים איך ילדים מחכים שהסבא/סבתא כבר תמות רק בשביל הירושה ? האם העובדה שהסבתא נותנת מפתח לנכדות שלה מהבן היורש, וכשבאים יתר הנכדים שלה הן מתייחסות אליהם כאילו הן בעלות הבית, אז זה יכול להביא לתחושה לא טובה והאם רצוי לתת לבן היורש ולבנותיו תחושה של "מארחים" את יתר בני המשפחה רק שהאלמנה המורישה תמות או שזה לא נורא מעכשיו (מעכשיו- כשהיא עדיין בחיים וגרה בדירה) ? אשמח לקבל תשובות גם לגבי השאלות המשפטיות וגם לגבי השאלות המוסריות וההשלכות של מה רצוי להתנהג ולנהוג כדי למנוע רושם לא טוב כלפי בני המשפחה האחרים (ממה הם צריכים/עלולים להיפגע וממה לא).
