דיקור סיני

[פְלֶגְמָטִית]

דיקור סיני

בעברי יש לי ניסיון חיובי מאוד עם מטפלת בדיקור שהייתה מאוד קשובה ותמיד בדקה דופק ולשון והרגשתי שהיא מאוד מסונכרנת איתי ומרגישה את מצבי.

המטפלת החדשה שלי ניחנת באישיות מקסימה, אך משום מה היא כמעט ולא בודקת דופק, רק אם אני מדווחת על משהו חריג, ואף פעם לא לשון.
(התלונות שלי קשורות לקיבה, אקנה, נשירת שיער... אם זה רלוונטי.)

רציתי לדעת האם ישנן אסכולות של רפואה סינית בהם לא בודקים את הדופק והלשון? נראה לי מוזר...
אבל אולי אני סתם שופטת בחומרה? הרגיש לי הרבה יותר נכון כשמטפלת הקודמת שלי "הרגישה" את התקדמות הטיפול.

אשמח אם תוכלו להאיר את העניין עבורי, תודה

 

[ub8]

כל מטפל והסגנון שלו

המדד שלך צריך להיות האם יש התקדמות ושיפור בדברים שבהם את רוצה לטפל.
אם יש תוצאות טובות לטיפול ? אז מה זה משנה לך אם היא בודקת דופק או לא.

 

[ינוקא1]

כן.

בדיקור יפני למשל עיקר הבדיקה היא אבחנת בטן , וכן "איזורי רפלקס" בגוף.

גם אני , למרות שלמדתי רפואה סינית "קלאסית" ולא רפואה יפנית , כיום כשאני עושה דיקור \ אוקופרסורה אינני בודק דופק ולשון אלא בעיקר מתמקד בחוש המגע \ תחושה אנרגטית של נקודות מסוימות.

ואלו דברים שהתפתחו עם הזמן - למרות שבאבחנת לשון הייתי מעולה (ואפילו אבחנתי לשונות דרך האינטרנט וצדקתי) , וכן במהלך לימודי "לקחתי דפקים" בכמות אדירה , אני פחות סומך על החושים הללו , מאשר על החושים לפיהם אני עובד היום. מבחינתי מה שאני עושה היום יותר מדויק.

לכל מטפל יש חושים מסוימים שמתחדדים אצלו , העיקר זה שאותו מטפל או מטפלת מחוברים מה שהם עושים ומרגישים וחשים - בדרך שלהם. כמובן שיש מטפלים מצויינים שאצלם החוש הראשי הוא דופק או לשון ומגיעים דרך זה לאבחנות מדויקות ביותר.

ואת יכולה גם לשאול את המטפלת שלך , על ההבדלים בין הדרך שלה לדרכה של המטפלת הקודמת.
(וגם אותי זה מאוד יעניין לשמוע אם תרצי לשתף כאן

)

 

[izackv]

גם ברפואה סינית יש זרמים שונים

בלי קשר, חשוב להבין שאבחנה סינית מסורתית מורכבת ממספר מקורות מידע שונים.
דופק ולשון הם שניים מהם, אבל לא בלעדיים.

מעבר לזה, יש ביקורות מסויימות על נושא לקיחת הדופק.
הדופק נחשב כלי מדוייק מאוד כדי להראות את המצב הקיים (בשניה זאת)
ויש לו שני חסרונות קלים:
1. הוא מראה תמונת מצב רגעית ולא כללית.
כמובן שהתמונה הכללית והרגעית קשורות אחת לשניה וכמובן שיש השלמת נתונים עבור התמונה הכללית, אבל עדיין.
2. המומחיות של לקיחת דופק היא מומחיות שמחייבת לימוד ברמה מאוד עמוקה.
מתלמד צריך לקחת מאות עד אלפי דפקים תוך בקרה של מומחה ודיון ביניהם לגבי איכויות הדופק הספציפי כדי באמת להפוך למומחה בעצמו.
לא בהכרח תנאי שקל לעמוד בו.

--
מטפלים "מרגישים" את התקדמות הטיפול בהרבה דרכים.
ה"קסם" של לקיחת דופק (בצורה הסינית) היא ממש לא הדרך היחידה לבחון התקדמות טיפול.

ואגב, הדרך האמיתית לבחינת התקדמות טיפול היא דרך בחינת התוצאות.
אז כמובן שלדברים עשוי לקחת זמן עד שהם מגיעים למקום הנכון, אבל זה המבחן האמיתי.

המטפל מבצע אבחון (במגוון תחומים שעומדים לרשותו) ומחליט על דרך פעולה טיפולית.
הוא בונה תוכנית טיפול ועובד על פיה (תוך ווידוא כל פעם מחדש שהתוכנית עדיין רלוונטית)
התוכנית הזאת צריכה להוביל לתוצאות.
וזה המבחן האמיתי.

--
אגב, בתרבות הסינית העתיקה, כשרופא פגש מטופלת מהמעמד הגבוה, הרבה פעמים היא הייתה מאחורי פרגוד.
לכן השיטה של לקיחת דופק הייתה שיטה מעולה.

בספרות הקלסית, המטפל גם אמור להתבסס על "הרחה" של המטופל ולפעמים על "טעימה"
לא שמעתי על מטפלים ברפואה סינית שבאמת משתמשים ב"כלי האבחון" האלה.

 

[טאוֹ]