דיעה בנושא הייעוץ...........

[IBP1]

דיעה בנושא הייעוץ...........

לרוב כשאדם שואל אותי : " האם אני אתקבל לעבודה?" "האם אני אתחתן מחר?" אני בפריסה בוחן לא האם זה יקרה או לא יקרה, אלא מה ישפר את סיכוייו להצליח ,תמיד עם הפנים לאופק החיובי ככל שאפשר לפי נטיית ליבו של השואל. מה דעתכם על אופן התנעלות זו,האם אני שוגה בכך שאני משנה את אופן הניסוח ומתקן אותו לפי מה שאני חושב שצריך לשאול.... זה מצחיק שהם מצפים שנדע בדיוק מה צופן העתיד כאילו אנו מגישים להם זאת על מגש זהב מבלי שהם התאמצו ,האם אני עושה נכון ואו שמא זה לא הגישה הנכונה?

 

[אוהב לבשל]

מצטער מראש!

ושוב מצטער! לדעתי אין אף אחד שיודע את העתיד. בכל רגע ורגע אנו פוגשים "צמתים" בחיים, ובכל צומת אנו! המחליטים לאן לפנות. לכן די בפניה אחת שונה - שונה העתיד! הקלפים בהחלט יכולים לתת את הכוח (הפונטציאל) לאותה בקשה אך בשום אופן לא את העתיד.

 

[מאיה113]

אני חושבת שמה שאנחנו יודעים

ניתן לשנות. זה מזכיר לי את ה"אלכימאי" היה שם קטע בספר שנהג הגמלים רצה לדעת את עתידו ופנה לחוזה, החוזה שאל אותו למה תרצה לדעת את עתידך? "כדי שאוכל לעשות כל מיני דברים, ענה נהג הגמלים, וכדי שאוכל לשנות את הדברים שאני לא רוצה שיקרו". אז ענה החוזה ,אבל הם לא יהיו חלק מהעתיד שלך. ענה נהג הגמילים"אולי אני רוצה רק רוצה לדעת את העתיד כדי שאוכל להתכונן למה שיבוא". אמר החוזה "אם יבואו דברים טובים, תהיה לך הפתעה נעימה, ואם יבואו דברים רעים, אתה תסבול קשות עוד לפני ששיקרו". חומר למחשבה....

 

[גילי פרי]

על ראיית עתיד מבחינתי../images/Emo4.gif

מצטרפת לדעתו של "אוהב לבשל" ומוסיפה: בהרצאות המבוא שלי לקראת קורסים לקריאה בקלפים, אני משתדלת להדגיש כי לדעתי אין אף אדם שיוכל באמת לראות מה הולך להיות ואני מצטטת מהתנ"ך, ספר שמות פרק ל"ג את הפסוקים הבאים:

כ וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי. .... וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ.

ושכתי, - מלשון סכך, כלומר היד הסוככת על הפנים דומה לסכך, אפשר לראות "משהו" מהעתיד אבל לא אירוע ספציפי. עד עברי – רק אחרי שהדבר יעבור תוכל להבין מה בעצם קרה שם. וראית את אחורי – שוב, רק לאחר מעשה. פני לא ייראו – לא תראה את העתיד. "לא ייראני אדם וחי" - ראיית עתיד לא נועדה לבני אדם. אני מעדיפה לומר שניתן לבדוק הלך רוח עתידי ולהתכונן לקראתו, ולבדוק עם הקלפים מה באמת עשוי לקרות כשהדגש הוא על פוטנציאל ולא על וודאות. כאשר אני קוראת קלפים, אני משתדלת לעסוק בהווה, משום שכאשר ההווה ורוד הרי מן הסתם גם העתיד ייראה כך, וכאשר ההווה "רקוב" הרי שהעתיד ייבנה על הבסיס הזה. בכלל אני חושבת שקלפים נועדו לייעץ לנו כאן ועכשיו. (כאשר עוסקים במודעות עצמית ולא בעתיד – לא אוהבת לעסוק בעתיד) כאשר בכל זאת יש אירוע ספיציפי שהשואל מדווח עליו והוא מעוניין לקבל עיצה מהקלפים אני מבקשת לנסח את השאלה בהתאם – "מה רצוי לי לעשות בדי להשיג מטרה כזו או אחרת." לא חושבת שראוי להטיל על הקלפים אחריות שכזו, מה גם שלא מאמינה שאפשר לעשות את זה. כאשר אישה שואלת "מתי אתחתן?" אני מייד שואלת : "מה את עושה בשביל זה?". הרי אם היא תשב בבית ותמתין לאביר על סוס לבן הרי היא יכולה להמתין כך לנצח... למרות שהקלפים חזו פוטנציאל של חתונה באופק. אני חושבת שראוי שכל אחד מאיתנו ייקח באמת אחריות על המציאות שלו, על חייו ועל האופן שבו הוא יוצר אותם. הקלפים הם רק כלי עזר, כמו חבר טוב שאפשר להתייעץ עימו. כך לדעתי.

 

[IBP1]

פשוט ונכון ../images/Emo24.gif