דיעה אישית >.>
ראיתי ויכוח לא קטן על רגש או הגיון... מה יותר חשוב. מכיוון שלא ראיתי ממש מקום לדחוף את עצמי שם החלטתי שנפתח על כך דיון חדש.
בכל אופן, לדעתי הרגש הוא לא עליון וההגיון הוא לא נחות כלל. ההבדל היחיד הוא שהחושים ה"מאגיים" שלנו מתפקדים אחרת מאשר החושים הפיזיים שלנו. כן, לפעמים הם מתערבבים זה בזה אבל זה רק בשביל שתיהיה לנו איכשהו דוגמא פיזית לדבר האנרגטי שאותו אנו חשים. כאשר משהו אנרגטי קורה זה לא הגוף שלנו שקולט אותו אלא המאגר האנרגטי שלנו שמרגיש את השינוי ואת הרטט ומגיב ברטט משל עצמו שאותו אנחנו מפרשים בשלל "הרגשות" או שינויי דעת פיתאומיים. ההגיון יגיד לנו שזו סתם הרוח, או שאנחנו פשוט עייפים או שדעתנו עסוקה ביותר מידי דברים... אבל זו אותה תחושה שדווקא עדיף שלא להתעלם ממנה. בין אם זה רושם שלנו מאנשים סביבנו או משהו "אחר". ההגיון דווקא הופך לכלי מאוד חשוב פה, מכיוון שרגש זו רק מן סוג של אזהרה או משהו שמושך אותנו לשים לב לשינוי כלשהו סביבנו או בתוכנו.. זה ההגיון שמפענח את התופעה. לכן השניים עובדים יחד. בקשר להגיון כדבר נפרד מהרגש, אז גם כאן הוא מאוד חשוב... אבל אנחנו פשוט יותר מידי רגילים להשתמש בו כשזה מגיע לדברים פיזיים ולחיי היום יום. ברגע שנותנים לרגש חשיבות באותה מידה ומנסים לפענח אותו עם ההגיון במקום לדחוק אותו הצידה אנחנו מקבלים חושים מאגיים מחודדים במיוחד. לדעתי הכל, הפיזי והאנרגטי שם בשביל לפעול זה עם זה. אין אחד חשוב יותר מהשני. כי אחד אינו יכול להתקיים כמו שצריך ללא השני. לפחות כשזה מגיע לאנשים. ^_^ אז מה דעתכם על הנושא? (ומצטער מראש על שגיאות כתיב או הגאה לא נכונה, במשך החצי שנה אחרונה לא היה לי דבר מלבד אנגלית במחשב)
ראיתי ויכוח לא קטן על רגש או הגיון... מה יותר חשוב. מכיוון שלא ראיתי ממש מקום לדחוף את עצמי שם החלטתי שנפתח על כך דיון חדש.
בכל אופן, לדעתי הרגש הוא לא עליון וההגיון הוא לא נחות כלל. ההבדל היחיד הוא שהחושים ה"מאגיים" שלנו מתפקדים אחרת מאשר החושים הפיזיים שלנו. כן, לפעמים הם מתערבבים זה בזה אבל זה רק בשביל שתיהיה לנו איכשהו דוגמא פיזית לדבר האנרגטי שאותו אנו חשים. כאשר משהו אנרגטי קורה זה לא הגוף שלנו שקולט אותו אלא המאגר האנרגטי שלנו שמרגיש את השינוי ואת הרטט ומגיב ברטט משל עצמו שאותו אנחנו מפרשים בשלל "הרגשות" או שינויי דעת פיתאומיים. ההגיון יגיד לנו שזו סתם הרוח, או שאנחנו פשוט עייפים או שדעתנו עסוקה ביותר מידי דברים... אבל זו אותה תחושה שדווקא עדיף שלא להתעלם ממנה. בין אם זה רושם שלנו מאנשים סביבנו או משהו "אחר". ההגיון דווקא הופך לכלי מאוד חשוב פה, מכיוון שרגש זו רק מן סוג של אזהרה או משהו שמושך אותנו לשים לב לשינוי כלשהו סביבנו או בתוכנו.. זה ההגיון שמפענח את התופעה. לכן השניים עובדים יחד. בקשר להגיון כדבר נפרד מהרגש, אז גם כאן הוא מאוד חשוב... אבל אנחנו פשוט יותר מידי רגילים להשתמש בו כשזה מגיע לדברים פיזיים ולחיי היום יום. ברגע שנותנים לרגש חשיבות באותה מידה ומנסים לפענח אותו עם ההגיון במקום לדחוק אותו הצידה אנחנו מקבלים חושים מאגיים מחודדים במיוחד. לדעתי הכל, הפיזי והאנרגטי שם בשביל לפעול זה עם זה. אין אחד חשוב יותר מהשני. כי אחד אינו יכול להתקיים כמו שצריך ללא השני. לפחות כשזה מגיע לאנשים. ^_^ אז מה דעתכם על הנושא? (ומצטער מראש על שגיאות כתיב או הגאה לא נכונה, במשך החצי שנה אחרונה לא היה לי דבר מלבד אנגלית במחשב)