דימיון ארוטי

[Looking4CoolName]

and yet, you're welcome ../images/Emo13.gif

ברוך הבא.

 

[avitano]

תהיה מאושר

כל עוד אתה לא פוגע באף אחד אחר כמובן אם כל החיים שלך תסבול בשבת ותצטער על זה שאתה לא הולך לים, ושכל השבוע אתה עובד כל כך קשה ורק בשבת אתה באמת נח ודווקא ביום הזה אתה לא יכול ללכת לים ולהכנס למים וזה באמת מצער אותך אני באמת באמת חושב שעדיף שתיכנס לים ותהיה מאושר מאשר שתהיה אומלל בגלל זה קשה לי להאמין שבורא עולם יעדיף אותך אומלל אבל בבית מאשר מאושר אבל בים.

 

[yuni9]

לא פוגע באף, אחד ומה עם עצמי...

קודם כל חוסר עמוד שידרה לא יועיל לי ולא לאחרים זה ודאי. וחשוב גם מצד שני לא להעיק יותר מדי, שאז האדם עלול להישבר נפשית... באופן כללי, נדמה לי, שהעיקר הוא לא להפוך את הנטיה לתכלית ועיקר הכל. כמו שגם מיניות בין איש לאישה היא לא תכלית הכל. נכון אמנם שאדם נכנס לחופה ומתחתן במטרה ברורה (אולי לא בימינו) להביא ילדים, אבל הגמרא אומרת שמי שאומר זאת בקול יש לו בעיה קשה של צניעות. כלומר זה לא הכל אלא ישנו קשר נפשי. ומטרות נוספות עיקריות יותר מבחינת החברה ליצר המין. בנית בית וכדומה... דבר נוסף הוא כמובן לא לפגוע באחרים. אבל זה רק סור מרע, צריכים לראות גם מה אפשר לעשות טוב ולהועיל לחברה. באופן כללי יש שאלה מהו המוסר הבסיסי. האם אדם רוצה טוב לעצמו, ואז ממילא לחברה. או שהוא צריך להיות אידיאליסט, ומתוך כך לדאוג לעצמו. שאלה מאוד קשורה לענייננו ומאוד לא פשוטה. הפיתרון של הרב קוק בהקדמתו לשיר השירים מכריע שישנו פיתרון שעל ידו השאלה לא מתחילה בכלל. והוא שאדם אוהב את עצמו ודאי, אבל השאלה היא מה זה אני. גופי, גם נפשי משפחתי הסביבה הקרובה אלי וכך הלאה. הפיתרון הוא מבריק אבל כמובן קשה ומסובך ליישום. אבל המסקנות הפשוטת הן כאלו. אני חייב לאהוב את עצמי, על כל חלקי ומה שיש בי, וכמובן לא לשכוח את הנפש, שהיא הרבה פחות טובענית בבקשת צרכיה, בשונה מהגוף שאם לא תאכל או לא תישן הגוף פשוט יפתח ב"שביתה". לעומת זאת אם אדם לא יתפלל לדוגמא או לא יטרח עבור ערכים רוחניים יותר, הוא יכול לגרור שנים בלי להתייחס לכך. ועלול לקבל את זה קשה כשהוא יקלוט סוף סוף מה הוא הפסיד, וחבל. כמובן יש למצוא דרכים להתחבר לכך לתפילה (חז"ל מדריכים לשלב בין קביעות לספונטניות בתפילה, שאם לא התפילה היא בחלט דבר מעיק ומייבש, מניסיון.) ולמצוות. כל אחד בדרכו. אחד יותר בשכל ואחד באופן יותר חוויתי. בשנה הקודמת התחברתי הרבה יותר לחגים, לדוגמא, גם בבית שהאווירה לא תמיד מושלמת, מאחר ויש לי הורים חילונים-מסורתיים. כל זה בזכות הכנה ל\ולימוד לפני כן. ולסיכום, בהחלט ייתכן מצב שאדם צריך להגביל את עצמו, כדי להשיג דברים אחרים. קח לדוגמא את מה שאומר הרמב"ם בהקדמות בעניין הכבוד שאנשים מוכנים לוותר על תענוגות ודברים אחרים על מנת לזכות במעמד מכובד. (לא כדאי לקחת דוגמא מאלו שיושבים בממשלה ובכנסת, מאחר ונראה שהשלטון הוא מצב קצת יותר מסובך וכנראה שעל מנת להנות מכבוד צריך לדבוק באיזשהו מוסר בסיסי שנראה שחברי הכנסת באופן כללי מאבדים אותו, שזה כבר עניין של גאווה מהסוג הגרוע שאדם חושב רק על עצמו ושהוא יעשה וכו'...) וגם רואים שדברים לא בריאים מי שחושה על כך נמנע מהם כבר מגיל צעיר, עם כל הכיף שלהם. ולא כמו אותם זקנים שכבר נוטים למות שנזכרים שהם אף פעם לא עשו כושר כמו שצריך ומתחילים לעשות ריצות וכדומה, שבשלב זה כבר לא ברור אם זה יוצר מזיק מאשר מועיל... בקיצור יש לנו מטרה בעולם, כל אחד בעולמו הוא, וחשוב לא לשכוח להנות בדרך...

 

[in stigmata]

אני איתך

שאמרתי לידיד שלי שאני רוצה להתקרב לדת ולא סתם אלה ממש, הוא אמר לי שתזהר לא לנסות לעצור את הנטיה כי זה מוביל להתפרצות של חטא אמיתי.

 

[JordenRiver]

מה שאמרתם נכון ואמיתי כמו שחווה

הוסיפה החמרות וסייגים שלא היתה צריכה, כשאמרה שה' אמר שאסור אפילו לגעת בעץ הדעת אני ממש לא בקטע של החמרות אני בסך הכל רוצה לשמור את הברית אני לא מדחיק את ההומאיות שלי, עובדה שאני נמצא כאן וגם תיראו אותי בעז"ה במפגשים, אין סיכוי שאני אהיה מאושר בלי שאהיה נשוי לקב"ה, ואני לא מוכן לוותר על הקשר איתו, לכן, גם אם אהיה הרשע הכי גדול, אני לא אוותר לעצמי ואמשיך לנסות בכל זאת לחתור להיות טיפה פחות רשע. זה לא מפחיד אותי, אני יודע שהוא איתי, ואני יודע להכיל את הניגודיות הזו - לדרוש ולשאוף לשיא הצדיקות, ולהכיל את זה שאולי אני שיא הרישעות. אני מבקש מה' שידריך אותי איך לעשות את זה שהרי אסור בשום פנים ואופן להיות בעצבות ובכעס עצמי, הכל בשלווה ובשמחה

 

[yuni9]

עוד דבר

שאלה גדולה שאני מתמודד איתה,וראיתי התייחסות אליה בספר הכוזרי, היא איפה עיקר חיינו בעולם הזה, או בהבא אחרי המוות. והמסקנה היא שהעיקר זה החיים בעולם הזה. והסיבה היא פשוט משום שהעולם הבא הוא פשוט המשך של העולם הזה. מה שאני רוצה לומר, גם על עצמי, זה שצריך לנסות לחיות בעולם שלנו כמה שיותר טוב ונכון. יש לנו התמודדויות ושכר כבר, ובעיקר, בעולם הזה. וצריך לנסות להפיק את המיטב מהחיים שלנו ולא לנחיות בפנטזיות וכדומה. למרות שזה הרבה יותר קל, ולכן הרבה יותר קשה.