דימוי עצמי נמוך
לא חשבתי שאגיע למצב הזה, אבל אני ממש מתוסכל. לכאורה הכל אמור היה להסתדר כמו שצריך. חברים טובים, תואר נחשב, מקום עבודה מעולה עם משכורת מצויינת. מחשיב את עצמי כחכם, עם חוש הומור מפותח מאוד, מאוד סקרן, מאוד חברותי, איש שיחה, נראה טוב. למרות כל זאת יש לי בעיה שעוצרת אותי מהרבה בחינות, שגורמת לחיים שלי להיות סבל מתמשך, שמורידה לי את הביטחון העצמי לקרשים. יש לי פזילה (לא קבועה) מילדות שבגיל מבוגר נהפכה להיות ממש מטרד. באמת שניסיתי לעשות הכל בשביל לפתור אותה. כולל 3 ניתוחים בששת השנים האחרונות (האחרון לפני חודשיים). אף אחד מהם לא פתר את הבעיה במלואה ועכשיו מגיע השלב שבו מפנים שכנראה אצטרך לחיות איתה כל החיים. אין דקה בשנים האחרונות (כבר יותר מ-8 שנים) שזה לא עובר במוחי. הדבר הראשון שחושב עליו בבוקר זה זה. הדבר הראשון שחושב עליו שמנסה ליצור קשר עין עם מישהו אחר זה זה. לא מצליח להתרכז בשום דבר אחר. כל החיים שלי סובבים סביב זה. לא רוצה לחפש אשמים, תקופה מאוד ארוכה זעמתי על ההורים שיכלו לעשות משהו שגילו את זה בילדותי אבל העדיפו להתעלם. הבנתי שהאנרגיות מנותבות למקום הלא נכון. עכשיו פשוט נמצא איתם בקשר רע. זה פשוט בלתי נמנע מבחינתי. בניתוח לאחור זה עצר אותי מכל כך הרבה בחינות. ברגע שהדימוי העצמי שלך נמוך אתה צריך להתפשר על הרבה דברים בחיים שלא היית מתפשר עליהם אחרת. אני ממש מתוסכל ואני באמת כבר לא יודע מה לעשות. מבחינה רפואית אין הרבה, מבחינה נפשית והשלמה עם המצב כנראה שיש הרבה מקום לשיפור.
לא חשבתי שאגיע למצב הזה, אבל אני ממש מתוסכל. לכאורה הכל אמור היה להסתדר כמו שצריך. חברים טובים, תואר נחשב, מקום עבודה מעולה עם משכורת מצויינת. מחשיב את עצמי כחכם, עם חוש הומור מפותח מאוד, מאוד סקרן, מאוד חברותי, איש שיחה, נראה טוב. למרות כל זאת יש לי בעיה שעוצרת אותי מהרבה בחינות, שגורמת לחיים שלי להיות סבל מתמשך, שמורידה לי את הביטחון העצמי לקרשים. יש לי פזילה (לא קבועה) מילדות שבגיל מבוגר נהפכה להיות ממש מטרד. באמת שניסיתי לעשות הכל בשביל לפתור אותה. כולל 3 ניתוחים בששת השנים האחרונות (האחרון לפני חודשיים). אף אחד מהם לא פתר את הבעיה במלואה ועכשיו מגיע השלב שבו מפנים שכנראה אצטרך לחיות איתה כל החיים. אין דקה בשנים האחרונות (כבר יותר מ-8 שנים) שזה לא עובר במוחי. הדבר הראשון שחושב עליו בבוקר זה זה. הדבר הראשון שחושב עליו שמנסה ליצור קשר עין עם מישהו אחר זה זה. לא מצליח להתרכז בשום דבר אחר. כל החיים שלי סובבים סביב זה. לא רוצה לחפש אשמים, תקופה מאוד ארוכה זעמתי על ההורים שיכלו לעשות משהו שגילו את זה בילדותי אבל העדיפו להתעלם. הבנתי שהאנרגיות מנותבות למקום הלא נכון. עכשיו פשוט נמצא איתם בקשר רע. זה פשוט בלתי נמנע מבחינתי. בניתוח לאחור זה עצר אותי מכל כך הרבה בחינות. ברגע שהדימוי העצמי שלך נמוך אתה צריך להתפשר על הרבה דברים בחיים שלא היית מתפשר עליהם אחרת. אני ממש מתוסכל ואני באמת כבר לא יודע מה לעשות. מבחינה רפואית אין הרבה, מבחינה נפשית והשלמה עם המצב כנראה שיש הרבה מקום לשיפור.
