דימוי חברתי...אולי ט
שלום לכולן,
אני הולכת לכתוב פה משהו (אפילו שאני עייפה בטירוף) כי זה מטריד אותי, ואולי חלקכן דווקא תתחברו ללבטים שלי.
שבוע שעבר מישהי אמרה לי שעל מנת שאנשים לא יירתעו מהמראה החיצוני שלי (בגלל המוגבלות) אני צריכה ללכת ל'מכון לשינוי תדמית' שיתאימו לי בגדים ותסרוקת חדשה, על מנת שזה ייתן 'פיצוי' על המראה המרתיע.
הסתכלתי על איך שנשים ברחוב מתלבשות, וגם על ההמלצות שכותבת מישהי בטור של אופנה בעיתון של האוניברסיטה. הרעיון הזה של בגדים מומלצים על פי נורמה חברתית, ועל פי נורמה של מה מקובל ללבוש בגיל מסוים, אני מרגישה שזה לא אני.
הסתכלתי: נשים לובשות הרבה מאוד שחור/חום/ או צבעים בגוונים כהים ומדכאים אחרים. גם הרבה פעמים הצבעים החיוורים, זה בבגדים של זקנות. אני אוהבת צבעים חזקים כמו ורוד, סגול, אדום , צהוב שמש, ירוק או כחול, ולבן לחגים. אני אוהבת גם, לאירועים מיוחדים, בגדים מיוחדים, עם קצת ברק או משהו (או אפילו משהו נוצץ אם היה לי). יש לי אופי של צעירה בת 20 (ונשמה של הילדה שמעולם לא זכיתי להיות...) ולא בא לי על בגדי הדיכאון האלה שראיתי נשים לובשות...גם עם תסרוקת, אולי פתאום יגידו לי תעיפי את הבלונדיני כי רוב הנשים בחברה שצובעות את השיער צובעות לחום/ג'ינגי'...
וכאן השאלה שלי אליכן, כמה אנחנו אמורות להתאים את עצמינו למה שמסביב רק כי זו נורמה חברתית?, לדוגמה להיות רזה רק כי 'זה מה שמקובל'? עד כמה אנחנו צריכות לוותר על מי שאנחנו, רק בשביל 'להצליח' בקריירה/זוגיות וכד'? האם בעיניכן זה לגיטימי, הדוגמה שראיתי באיזה ראיון טלוויזיה של מישהי עם משקל תלת ספרתי שהלכה לעשות ניתוח קיצור קיבה רק בגלל הסטיגמה החברתית של היותה שמנה והקושי שהיה לה למצוא בן זוג?
התחושה שלי, שנגיד ויגידו לי תלבשי את זה, או תסתרקי כך, האם אני עדיין ארגיש שזה מבטא אותי, שהרי זו בחירה של מישהו אחר, לפי קונבנציות חברתיות כי 'כולם עושים ככה'...זה כמו שרוב הנשים הולכות בג'ינס (במיוחד כחול) ואילו אני אוהבת מכנסיים בוורוד , סגול, צהוב, כתום, או ירוק? אני גם כמהה לבגדים בצבעים זוהרים (למרות שאין לי כאלה) הייתי ביום ראשון בתל אביב, והיו שם המון בגדים בצבעים הזוהרים האלה: ורוד, ירוק או צהוב...ונורא רציתי, אבל בעלי היה עושה פרצוף כי 'זה לא מקובל' וכי 'יש לך מספיק בגדים'
(זה נכון שיש לי מספיק, כי אמא ז"ל דאגה לקנות לי, והיא דווקא ידעה מה אני אוהבת...אבל אחרי 20 או יותר שנים עם אותם בגדים בא לי גם לחדש לפעמים).
אז השאלה היא עד כמה צריך, אם בכלל, להיכנע לנורמות חברתיות: מה מצפים מאיתנו ללבוש, איזה מידת גוף 'אמורה להיות' לנו? וכ'...עוד מעט גם יגידו מה לחשוב ואיך להתנהג?, אחרי הכת זה נשמע לי מפחיד... מה המקום שצריך להיות ללחץ חברתי בחיים שלנו של 'לעשות כי כולם עושים?'
אשמח אם תשתפו בדעתכן.
לבשה.
שלום לכולן,
אני הולכת לכתוב פה משהו (אפילו שאני עייפה בטירוף) כי זה מטריד אותי, ואולי חלקכן דווקא תתחברו ללבטים שלי.
שבוע שעבר מישהי אמרה לי שעל מנת שאנשים לא יירתעו מהמראה החיצוני שלי (בגלל המוגבלות) אני צריכה ללכת ל'מכון לשינוי תדמית' שיתאימו לי בגדים ותסרוקת חדשה, על מנת שזה ייתן 'פיצוי' על המראה המרתיע.
הסתכלתי על איך שנשים ברחוב מתלבשות, וגם על ההמלצות שכותבת מישהי בטור של אופנה בעיתון של האוניברסיטה. הרעיון הזה של בגדים מומלצים על פי נורמה חברתית, ועל פי נורמה של מה מקובל ללבוש בגיל מסוים, אני מרגישה שזה לא אני.
הסתכלתי: נשים לובשות הרבה מאוד שחור/חום/ או צבעים בגוונים כהים ומדכאים אחרים. גם הרבה פעמים הצבעים החיוורים, זה בבגדים של זקנות. אני אוהבת צבעים חזקים כמו ורוד, סגול, אדום , צהוב שמש, ירוק או כחול, ולבן לחגים. אני אוהבת גם, לאירועים מיוחדים, בגדים מיוחדים, עם קצת ברק או משהו (או אפילו משהו נוצץ אם היה לי). יש לי אופי של צעירה בת 20 (ונשמה של הילדה שמעולם לא זכיתי להיות...) ולא בא לי על בגדי הדיכאון האלה שראיתי נשים לובשות...גם עם תסרוקת, אולי פתאום יגידו לי תעיפי את הבלונדיני כי רוב הנשים בחברה שצובעות את השיער צובעות לחום/ג'ינגי'...
וכאן השאלה שלי אליכן, כמה אנחנו אמורות להתאים את עצמינו למה שמסביב רק כי זו נורמה חברתית?, לדוגמה להיות רזה רק כי 'זה מה שמקובל'? עד כמה אנחנו צריכות לוותר על מי שאנחנו, רק בשביל 'להצליח' בקריירה/זוגיות וכד'? האם בעיניכן זה לגיטימי, הדוגמה שראיתי באיזה ראיון טלוויזיה של מישהי עם משקל תלת ספרתי שהלכה לעשות ניתוח קיצור קיבה רק בגלל הסטיגמה החברתית של היותה שמנה והקושי שהיה לה למצוא בן זוג?
התחושה שלי, שנגיד ויגידו לי תלבשי את זה, או תסתרקי כך, האם אני עדיין ארגיש שזה מבטא אותי, שהרי זו בחירה של מישהו אחר, לפי קונבנציות חברתיות כי 'כולם עושים ככה'...זה כמו שרוב הנשים הולכות בג'ינס (במיוחד כחול) ואילו אני אוהבת מכנסיים בוורוד , סגול, צהוב, כתום, או ירוק? אני גם כמהה לבגדים בצבעים זוהרים (למרות שאין לי כאלה) הייתי ביום ראשון בתל אביב, והיו שם המון בגדים בצבעים הזוהרים האלה: ורוד, ירוק או צהוב...ונורא רציתי, אבל בעלי היה עושה פרצוף כי 'זה לא מקובל' וכי 'יש לך מספיק בגדים'
(זה נכון שיש לי מספיק, כי אמא ז"ל דאגה לקנות לי, והיא דווקא ידעה מה אני אוהבת...אבל אחרי 20 או יותר שנים עם אותם בגדים בא לי גם לחדש לפעמים).
אז השאלה היא עד כמה צריך, אם בכלל, להיכנע לנורמות חברתיות: מה מצפים מאיתנו ללבוש, איזה מידת גוף 'אמורה להיות' לנו? וכ'...עוד מעט גם יגידו מה לחשוב ואיך להתנהג?, אחרי הכת זה נשמע לי מפחיד... מה המקום שצריך להיות ללחץ חברתי בחיים שלנו של 'לעשות כי כולם עושים?'
אשמח אם תשתפו בדעתכן.
לבשה.
) אז כנל לגבי ראיון עבודה. אודישן או ארוחה משפחתית אצל הבנזוג.
