דימוי הגוף

HollyGolightly

New member
קראתי

ולא השתכנעתי. את קולטת על אילו נשים וגברים בוצע ה"מחקר"? אני לא שוללת שבזמן ביוץ נשים קורים דברים. אני כן שוללת את המסקנה האופרטיבית שלך מתוך ה"מחקר" הזה. מה גם שבינו ובין פמיניזם לא רק שאין כלום אלא קיים יחס הפוך. lap dancers היתה הקבוצה העיקרית. תעברי על שרשורים בפורום בהן נכתב על נשים בזנות ועל הלקוחות שלהן.

קראתי מחקרים מדעיים בחיי. זה הכי נמוך שאי פעם נתקלתי בו.

באמת מציעה לך לקרוא את תקנון הפורום ובאמצעותו לנסות להבין איך בין הודעותייך לבין מהות (כן מהות, תראי בתקנון, עזרתי לנסח אותו) הפורום אין כלום מלבד יחס הפוך.
 

רינתי77

Well-known member
את לא מבינה מה זה פמיניזם.

פמיניזם אינו גיבוב סיסמאות וקלישאות. פמיניזם הוא אידאולוגיה
שיש לחיות לאורה ולא רק להתפלסף עליה.
אם את מסוגלת לומר שמחקרים ומאמרים שעוסקים במתרחש בגופן ובנפשן
של נשים אינם קשורים לפמיניזם, אז את באמת לא מבינה שום דבר בנושא
ובטח לא במהותו.
 

HH husa

New member
רינתי , אם היא עזרה לנסח את התקנון של פורום

פמיניזם והוא התקבל , זה לא מראה על כך שהיא כן מבינה בנושא ?

חוץ מזה , יש נקודות מבט שונות שרואות את המהות , גם שלך וגם שלה.
 

אורלנדה

Active member
עד כמה דימוי הגוף משפיע עלי? פחות מאשר בעבר

הרבה פחות. להיות בת 40 פלוס זה הדבר הכי טוב שקרה לי...נו טוב, לא לגמרי, כי מדובר בהרבה עבודה של מודעות עצמית.

שנים חייתי עם דימוי גוף שלילי. הבטן שלי היתה נקודת התורפה אבל יש עוד (למשל שיעור שחשבתי שהוא מוגזם והוא אכן נוכח יותר מאשר אצל נשים אחרות, גם כי אני לא טורחת "לטפל" בו באובססיוויות).

תזונה? לא מתוך רצון להיות רזה אלא מתוך חקירה של מה עושה לי טוב וקריאה מרובה על תזונה נכונה והכרה בקשר גוף/נפש ואכילה למען הנפש או נגד הנפש או כפיצוי, לפחות כמו אכילה שנועדה להשביע רעב. למדתי לזהות רעב פיזי מול רעב נפשי, לדעת מתי אני זקוקה לפיצוי על כעס או כדרך לפרוק התרגשות גדולה, דרך האוכל. הגעתי למצב שבו אני אוכלת היטב לדעתי, וזה רק משתפר.

לגבי פעילות גופנית, שמעתי על זה (
) שנים לפני שהתחלתי לעסוק בה, ידעתי ש"צריך". אבל באיזשהו שלב היא הפכה לצורך, אני צריכה לזוז כל יום, לא הרבה, לפעמים יותר ולפעמים פחות. אין לי מכונית לכן לכל מקום כמעט אני הולכת או רוכבת, אוהבת להפעיל שרירים שונים בגוף ולכן מתעמלת וזה מחזק את הגוף ועושה אותו יפה יותר בעיני.

חשוב לי מאוד לאהוב את הגוף שלי כפי שהוא ולכן הפסקתי להילחם בו. אני מקבלת את זה שיש מבני גוף שונים והרבה מאפיינים אחרים שהם שונים בין נשים, ומתנגדת לכל תעמולה שמכוונת לסטנדרטיזציה של הגוף הנשי. ברור לי שתעשיית היופי מעודדת נשים שלא לאהוב את גופן ולחיות בתחושה מתמדת כאילו הוא פגום ודורש שיפור תמידי. את האינטרסים הכלכליים האלה אני מנתקת מהיחס שלי אל הגוף שלי והתשובה שלי אל מול הלחץ הזה היא לאהוב את הגוף שלי עוד יותר ולא להיכנע לכל אלה שמנסים לגרום לי לשנוא אותו. מהשנאה הזו היה לי די בחיים. אני בעד גישה חיובית ובעד המגוון.
 

אורלנדה

Active member
ועוד: הגוף שלי הוא חלק ממני, הוא לא אני

המראה שלי אינו הגורם החשוב ביותר לי והוא לא הנושא בו אני משקיעה יותר מכל. נפש בריאה מקרינה גם על גוף ופנים בריאים. את זה כדאי לזכור, בים התעמולה השלילית שאנו מוצפות בו. ומי שרואה בי גוף או אוסף איברים בלבד ולא נראה לו אלמנט מסויים בהם, זו הבעיה שלו, לא שלי.
 

kagome10

New member
אמממ, תגידירי דימוי גוף

אני חושבת שאני יפה, אבל לא ממש אכפת לי מזה. אין לי שום צורך להילחם בדימוי גוף שלי, אם מישהו חושב שאני לא יפה - בעיה שלו.
 

נושיfay

New member
הגעתי מהראשי.

אני חושבת שאני במיעוט, במיוחד בין בנות גילי [אני בת 23]
אני בעיקרון בחורה מלאה, ואפילו מלאה מאוד.
ויש לי דימוי גוף גבוהה, ולמדתי לאהוב את עצמי, כמו שאני, ולהרגיש יפה וסקסית ומטופחת.
זה תהליך שעברתי בגיל ההתבגרות כשהחלטתי שזה לא נכון בשבילי לנסות לשאוף להיות הבחורה בפרסומות.,כשהבנתי שאני לעולם לא אהיה כזו רזה, וכשהבנתי שהרזון הזה נובע מהטענה של החברה ש"רזה=יפה".

עדיין יש ימים שבהם יש ירידות, אבל לכולנו יש כאלה...

כרגע אני מנהלת "דיאטה" והתחלתי כי הבנתי שהמשקל יכביד עליי אך ורק מבחינה בריאותית, ולא משום סיבה אחרת.
יש לי חבר שאוהב אותי כמו שאני, מעולם לא שמתי את עצמי לפני אחרים, ואני באמת חושבת שהבטחון העצמי והדימוי העצמי שלי גורמים לסביבה שלי לראות אותי כמו שאני רוצה שייראו אותי, ולא כמו שהתקשורת רוצה להראות אותי.
 

נושיfay

New member
מצטערת..


בכל הוגעה יש כפתור של "לא לראשי" חבל שלא השתמשת בו.
אבל בכל מקרה העלית נושא מאוד מאוד חשוב ורגיש שנוגע בהרבה מאוד נשים בהרבה גילאים.
 

FineSilverMan

New member
המממ

נכתבו דברי חוכמה רבים עד כה אבל עדיין מעוניין להוסיף את שני הסנט שלי.

אתחיל בקטע הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=aTY52flChKs

לפי מה שכתבת, היו לך התנסויות שליליות עם בחורים ועם הסביבה.

אין מודל אחד של יופי. יש טעמים רבים. הטעם של כל אחד מורכב ממאפיינים ומשקלים שונים.

אני ממליץ לך כן ללמוד לאהוב את גופך. זה לא אומר להזניח, אבל גם לא לשנותו בצורה מוגזמת.

בהצלחה!
 
עמדות פמיניסטיות מגנות מפני

דימוי גוף שלילי. הוכח מחקרית


זה לא אומר שאין לנשים עם עמדות פמיניסטיות גוף אישיוז אבל עצם המודעות והתובנות החברתיות בעניין עוזרות להן להשתחרר קצת.
 
לא בהכרח...

מצטערת לזנק אל הדיון ככה באמצע, אני לא ממש מצליחה להיות נוכחת כאן בגלל הצבא.

אני חושבת שהייתי פמיניסטית עוד לפני שהכרתי את המילה בכלל (אני זוכרת את עצמי בכיתה ב' מתקנת את כל הדפים שהגישו לנו בבית הספר ללשון נקבה), ומודעות פמיניסטית פיתחתי ברגע שהבנתי שיש דבר כזה. בעיות של בטחון עצמי ודימוי גוף תמיד היו לי, ובזמן האחרון אני מתמודדת עם הפרעות אכילה. עדיין לא הצלחתי ליישב את הסתירה בין זה שאני מרצה לאנשים על כמה שאידיאל היופי הוא שקרי (ומאמינה בזה) ובו בזמן חיה על 500 קלוריות ליום ומקיאה את השאר, אבל עובדה.
 
נתונים מחקריים אף פעם לא מכלילים

באופן מוחלט ופרטי תמיד.
זה כמו שעישון הוא אחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות של סרטן הריאות אבל יש מעשנים כבדים שמתים בגיל 92 ולא מסרטן ריאות.
 
למעלה