דילמת חיי

Golden Puma

New member
דילמת חיי

שלום,
אגולל בפניכם כעת את סיפורי בצורה הכי תמציתית וענייתית שאוכל, מקווה שלמישהו יהיה כוח לקרוא ולהגיב.
שמי אילן בן 24 ממרכז הארץ, יש לי חברה (בת 22 למען הסדר הטוב) ונחגוג חצי שנה בסוף החודש.

הקשר שלנו הוא מאוד בעייתי, מכמה סיבות בעיניי.
ראשית הקשר עצמו התחיל וצמח ממקום מאוד לא בריא, קדמה לחצי שנה המופלאה הזו שאנו ביחד תקופה גם-כן של חצי שנה שניתן לתאר רק כגיהנום עלי-אדמות.
באותה תקופה היה לחברתי אקס עוד מתקופת התיכון, הם היו ביחד 5 שנים.. נוצר מצב שנכנסתי בינהם, לא ממקום זדוני אלא ממקום של ידידות שהתפתחה לאהבה ושנינו לא יכולנו לה.
למה גיהנום עלי-אדמות אתם שואלים? ובכן זו הייתה תקופה של המון אי-ודאות וכאב שממש שרף את הגוף, היא הייתה מאוד לא החלטית ולא ידעה מה לעשות עם הרגשות שלה באותה תקופה.
ההורים שלה, או בייחוד אמא שלי, השפיעו עליה לאין שיעור.. ממש שטפו לה את המוח על בסיס יומי והרעילו אותה כנגדי, אמא שלה אפילו איימה לגרש אותה מהבית אם תחליט להיות איתי.
כל זה הוביל לתקופה נוראה של חצי שנה שבכל שני וחמישי היא משנה את דעתה, אנחנו מבלים ערב קסום שבו היא מחליטה שהיא בוחרת בי ובבוקר היא מנפצת לי את כל החלומות בעקבות שיחות שניהלה עם אימה ועם האקס שלה במהלך הלילה. בסופו של דבר רק מעבר שלי לעיר אחרת בסוף הוביל אותה להבין שאותי היא רוצה, גם במחיר שתאבד את משפחתה וזה בעצם נתן את הסיפתח רישמית לקשר שלנו שכאמור יחגוג בקרוב חצי שנה.
כמובן שאם תשמעו את הסיפור מפיה אני לא איזה שה תמים, יצא לי להיות בכמה קטעים בחצי שנה ההיא עם כמה בחורות שהיא מכירה (אחת אפילו חברה די טובה שלה), דברים שפגעו בה מאוד.
בקיצור ולעניין תקופה ורגעים שעד היום מכאיב פיזית להיזכר בהם, הדבר היפה פה הוא שאנחנו פותחים הכל ומדברים על הכל, לא נותנים לשום דבר לשקוע.. כל רגש או זיכרון רע מפעם אנחנו משתפים בינינו ומנתחים ואפשר באמת לומר שבאיזשהו מקום הפצעים מחלימים ומגלידים.
אבל איך אומרים? סלחתי לה אבל לעולם לא אשכח לה את התקופה ההיא.. מצב שלעולם לא אוכל לסמוך עליה ב100%, היא באמת השאירה לי כמה שריטות עמוקות מדי על הלב.

עד כאן העבר, נעבור כעת להווה.. היא בחורה די קשה, דורשת המון תשומת לב. הקשר תובעני בלשון המעטה. אין לי הרבה מקום במחשבות לשום דבר אחר, הקשר תופס באמת נפח עצום מההתנהלות היומיומית שלי.
אלו דברים שאנשים אומרים בדיעבד אבל אני מודע להם בתוך הקשר עצמו, לא "עיוור מאהבה".. אין הרבה מקום לאני עצמי שלי, אני מרגיש שמבחינה אישית הקשר הזה מאוד מגביל אותי מלהתפתח ולצמוח.
אנחנו רבים לא מעט וכל ריב איתה מפיל אותי,רבים בעיקר עקב הקושי הרב מול ההורים שלה.. הם עדיין לא קיבלו אותי וזה אפילו לא באופק.. למה? לנו בעצמנו אין מושג, כנראה שאמא שלה אהבה את האקס שלה כמו בן.. אני חושב שעל הנייר אני הרבה יותר מוצלח ממנו, מעניק לה הרבה יותר תשומת לב, דואג לה, בדרך להיות מהנדס כשהאקס עדיין ממלצר. ולמה אני אומר על הנייר? כי אמא שלה מעולם לא טרחה להיפגש איתי ככה שעל הנייר זה כל מה שהיא יודעת ומכירה.

עד כאן הדברים השליליים, עכשיו לקצת דברים חיוביים על הקשר ועל הבחורה.. אני אוהב אותה, אוהב אותה יותר מאת החיים עצמם, יש רגעים כ"כ קסומים ועוצמתיים איתה שמעולם לא חוויתי.
אני רוצה להיות איתה כל שנייה מכל יממה עד סוף החיים, רוצה לבלות איתה, רוצה לטייל איתה בעולם.. רוצה לעשות איתה באמת הכל, באמת שחבל להכביר במילים כי **זהירות: וואחד קלישאה בדרך** את האהבה שיש לנו אי אפשר לתאר במילים.
אנחנו כבר מדברים על נישואין וילדים וזה דבר שאני באמת ובתמים רוצה, רוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלי. דבר שבחיים לא חשבתי שאגיד בגיל 24.

וכאן מגיעה בעצם הדילמה האמיתית והסיבה לכתיבת ההודעה הזו.. למי שעקב רשמתי מקודם מעבר לעיר אחרת, מהנדס.. אז ככה עברתי לפני חצי שנה לעיר אחרת על-מנת להתחיל לימודי הנדסה במוסד הכי יוקרתי בארץ (והמבין יבין..), כאמור המעבר שלי הרחק ממנה הוא מה שגרם לה להתעורר ולהבין שהיא לא יכולה בלעדיי ומשם בעצם התחיל הקשר.
המרחק ממנה במיוחד בתחילת הקשר עם אהבה כזו עזה לא ממש השאיר לי הרבה ברירות, לא יכולתי להתרכז בלימודים ונאלצתי לבקש חופשה עד אוקטובר הקרוב.
אוקטובר מתקרב בצעדי ענק ואני באמת לא יודע מה לעשות, מתפלל כל יום שהזמן ייעצר.. אמנם זה כבר לא תחילת הקשר אבל עדיין אני לא חושב שאצליח להתרכז בלימודים כשהיא כ"כ רחוקה ממני. מדובר בלימודי ההנדסה התובעניים ביותר במוסד הנוקשה ביותר, ובכלל אני אדם פרפקציוניסט שאוהב לעשות דברים על הצד הטוב ביותר ואיתה אני לא חושב שאצליח, הקשר איתה לא יאפשר לי להיות המהנדס הטוב ביותר שאוכל להיות, או לא יאפשר לי להצליח בלימודים כמו שהייתי רוצה.
כמובן שישנה האפשרות ללמוד פה במרכז, קרוב אליה, אבל חלום חיי תמיד היה ללמוד במקום הספיציפי ההוא שנחשב לטוב בארץ. וגם אם אלמד כאן הדברים הנ"ל תקפים, לא אוכל כל כולי להתרכז בלימודים וזו הדרך היחידה שאני מכיר.
מה עושים?? במשפט אחד- קונפליקט חזיתי בין הלב והראש.. הראש אומר לעזוב אותה, הקשר תובעני מדי, בגלל העבר או בגלל אלף ואחת סיבות אחרות.. קשר שלא יאפשר לי להתפתח ולהגשים את עצמי.
הלב רוצה אותה לידי לכל החיים ושום דבר אחר לא רלוונטי, לא רואה מצב שזה אפשרי בכלל להיפרד ממנה.

מה דעתכם על כל הסיפור שלנו? ומה הייתם עושים אילו הייתם במקומי?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
דעתי (ואני מודה שאני בגיל של אבא שלך)

היא שיש פה עודף דרמה.
לא שיש משהו פסול בדרמה - אדרבא, אני מבין שזה מאוד כיף.
אבל צריך לקרוא ילד בשמו. ושמו הוא המלא הוא: דרמה מלודרמה סרטים וצילצולים. בלי לזלזל חלילה.

אמה מה? לכל דרמה יש אפטר-דרמה. זה די בלתי נמנע.

העצה המעשית שלי היא כפולה:
1. במידה שאתה יכול, נסה להתייחס לקשר הזה יותר כאל קשר מציאותי ובוגר, ופחות כמו איזו דרמה ענקית. זה רק יועיל לשניכם.

2. במקביל הייתי מנסה לתפקד בשני המישורים - גם לימודים במוסד המפואר וגם זוגיות שפויה.

(גם בעניין המוסד הלימודי יש קצת עודף דרמה. לא יודע איפה אתה לומד, אבל אני למדתי בזמנו, כשלאבא שלך עוד היה שיער שופע, בטכניון בפקולטה הכי נחשבת - אווירונאוטיקה - והאוויר שיצא מישבני המורים אחרי ארוחת הצהריים במנזה היה ריחני בדיוק כמו של כל פרופסור אחר בעולם)
 

שילה1

New member
אם היית בני והיית מבקש עצה-לך על קריירה.עבור

לעיר האחרת לצורך לימודים,והרי ידוע כי עיר זו-היפות והחכמות בבנות!
הקשר הזה חסר קשר.
 

1Shir

New member
לדעתי קשה לבנאדם פשוט "לצאת מהדרמה"

אני צעירה יחסית לרוב המגיבים כאן ואולי בגלל זה אני יותר מבינה אותו ואת הדרמה... (הזיכרונות טריים יותר)
הנה העצה שאני הייתי מציעה לך: אני מבינה שכרגע אתה מאוהב ואין סיכוי שזה ישתנה, וזה בסדר, ככה אתה מרגיש וזה נורא כיף להרגיש ככה.
לדעתי תסכם איתה שאתם סוג של "מקפיאים" את הקשר, כדי שתוכל לעשות את התואר שלך ולהצליח בו (אחרת איך תפרנסו את הילדים המשותפים?..
). היא תתמוך בך מרחוק ואתה תרכז את כל מאמציך בלימודים (אגב, לדעתי מאוד קשה להיות גם סטודנט וגם בקשר זוגי, לפחות לחלק מהאנשים, להרבה אנשים שאני מכירה כולל אני היו "תקופות יובש" די ארוכות בזמן התואר הראשון), אתה תעשה זאת בשבילה, בשביל שלשניכם, במידה ותישארו ביחד, יהיה עתיד מוצלח וטוב יותר. בכל אופן, אותך זה יביא לעתיד טוב יותר, וזה מה שחשוב. אולי התואר הזה בכלל לא מתאים לך בלי קשר אליה (עד שלא מנסים לא יודעים), אבל אתה צריך למצוא דרך לנטרל את ההשפעה של הקשר הזה על הלימודים שלך. אתה חייב להכריח את עצמך לקפוץ למים ואחרי שתתחיל ותעבור את הקושי הראשוני, כבר יהיה לך הרבה יותר קל. להתחיל תואר זה תמיד קשה בכל מקרה, אבל אם אתה באמת רוצה את זה, אתה צריך לשנס מותניים, לחרוק שיניים ולעבור את ההתחלה שהיא תמיד נורא מלחיצה ומעיקה.
 

שילה1

New member
אין להעמיד זכרונות טריים מול נסיון חיים,

שלא לדבר על מקצועיות.
על כן-קצת צניעות.אהה?
 

1Shir

New member
מה הקשר לצניעות?

ניסיתי למצוא עצה שהוא אולי יוכל להזדהות איתה ולהתחבר אליה.
 
תלך עם הראש,לא תצטער

חבל לבזבז זמן ואנרגיות על קשר כ"כ מוזר ולא יציב.
אין לי ספק שבטכניון (
) תמצא בנות מוצלחות בהרבה ושלא מערבות את אמא שלהן בכל דבר
 

Golden Puma

New member
ואם כן?


ואם אגיע לגיל מסוים אחרי שהגשמתי את כל שאיפותיי בתחום זה אבל לעולם לא אמצא או אצליח לשחזר את האהבה הזו?
האם ניתן להמר על כזו אהבה בכלל? זה חוקי? בחיי שידעתי המון אהבות בחיים, אך אף אחת לא קרובה, ולו במאומה לזו...
 
מתנצלת מראש על הפולניות

במקרה הטוב תסיים את התואר בגיל 28...
למה לחכות?
בשביל משהו שאתה בכלל לא ודע מה יצא ממנו?
אתה רק בן 24 וכבר החלטת שהיא אהבת חייך ...
אם זה הדדי גם מצידה,היא תצטרף אלייך ו"תחכה" לך 4 שנים בשביל העתיד שלכם.
כשתתחיל ללמוד דעתך תשתנה,מקווה שתהיה פחות דרמטי.
 
מזמן לא טיפלתי

בגינה, וכבר שכחתי איפה הנחתי את העת חפירה שלי, ובמקרה שלך נדרש אפילו שופל כדי לפנות את הבולשיט מהדרך.
אבל בוא, פרה פרה. אולי בכל זאת אצליח לפנות משהו.

אז מה היה לנו כאן?
1 בחורה בת 22 בקשר זוגי של חמש שנים רצופות מאז תיכון, יעני מגיל 17 הרך, שגדלה וגידלה את האקס שלה במטבח של האמא, ומולה בחור לא שא תמים <בלשון המועטה> שכובש את היעד המבוצר והקשה תקופה ארוכה מבלי להתעכב, אם בכלל, על האופי הפולשני והדורסני של הכיבוש שלו, אלא דווקא בסבל הרומנטי שלו בתקופה זו <להלן "תקופת הגיהנום">. מה שיפה בסיפור הוא שהתחלת בכיבוש המוצב 'חבר זה לא קיר אפשר להזיז' בקטע ידידותי עלק תמים
, המשכת לג'בלעות 'אני כבר כמעט מהנדס
הוא כולה מלצר' <להלן טיקט המיקוח המרכזי>, העמקת אחיזה ב'אם לא תבואי יש עוד אלף כמוך' <חברות שלה - ביג נואו נואו, זהו מעשה של בן של אלף פיייייפ
>, וקינחת בכיבוש העיר דרך הסחיטה הרגשית ב'יאללה, אם את לא באה אז אני הולך'. ואחרי כל המסע הזה אתה עוד לא סולח לה/ לא שוכח לה את התקופה שבעצם לא הייתה שלך אלא של מישהו אחר מלכתחילה, וגם "לעולם לא תוכל לסמוך עליה" <בוודאי, אם אתה הצלחת להפריד אותה מגבר שכנראה אהב ושהיא אהבה, אז למה שמישהו אחר לא יצליח 'לבלבל' אותה מהחצר שלך
? נכון קטעים?

אממה, כל זה לא באמת שווה כי את היעד המבוצר והמרכזי ביותר - את ארמון המלכה האם, עוד טרם פיצחת, והפתרון לא נראה באופק. כי כאן המניפולציות על הבת לא עובדות על האם. בעיה
. האמא לא רואה את טיקט המיקוח שלך ממטר
, כי להתקבל לטכניון זה נחמד ואפילו מכובד, אבל עדיין לא הופך אותך ל'מהנדס בעתיד' <קודם תתחיל באמת ללמוד, ותשרוד סמסטר א', ואחריו ב' והלאה... בשנה ג' עם ממוצע נורמלי תוכל לפצוח את פיך ולהגיד בזהירות 'מהנדס לעתיד'
>. באותה מידה המלצר עוד יכול להתקבל במפתיע לסימסטר חורף לבצלאל ולהפוך לאדריכל בעתיד
. מה שהיא כן רואה זה בחור לא יציב
, שהכניס את הבת שלה לבלבלות ולחצים ועורר חרדות לאבד "אהבה שאי אפשר לתאר במילים" מתוך רצון מטורף <בנגיעות אובססית "אוהב אותה יותר מאשר את החיים עצמם"> לגרד אותה מידי מתחרה מוצהר, חיי וקיים שהיה לה לחבר קבוע ויציב משך חמש שנים. מה שהיא רואה זה בדיוק מה שאתה לא יכול לסלוח לה עמוק בלב
- שדרך הבלבלות והסרטים של מכבש החיזור האימתני שלך הדחת את הבת הצעירה והכן תמימה לבגוד בחבר, כדי בסופו של דבר לעזוב לטובתך.

והחלק הזה, עם האמא, הוא הדילמה האמיתית שלך, חבר. ולא מה שאתה מספר לנו ו/או לעצמך. האמא שלא מקבלת אותך בשום פנים ואופן היא היעד המבוצר שמאיים על מגדל הקלפים שאתה בנית, מה גם שכדי להוכיח לה שאתה באמת 'מאנטש' אתה צריך אשכרה ללמוד, וכנראה טוב, ולא רק להיות רשום למוסד כלשהו, ואותה אי אפשר 'להזיז' כמו את החבר, ונגדה אתה מרגיש שיש לך מעט מאוד כוח או יכולת. ולכן גם הרהורי כפירה. שהרי אותה אי אפשר לסבן או לנצח בכלים של הפרד ומשול <למרות שאתה מנסה, ואוכל לחברה שלך את הראש ימים שלמים בניסיון לסכסך גם עם ההורים
>, וברור לך שעד שלא תביא 'קבלות' לזה שאתה באמת טוב יותר לבת שלה <בינתיים אתה כנראה לא
>, ולא רק קבלות של 'סמי הכי טוב', היא לא תקנה את הסיפורים שלך. ממה שאתה מספר כאן מציצה חרדה שמא בסופו של יום באמת לא תצליח להביא את הסחורה. כי מצד אחד אחרי כל המאמצים של להשיג אותה אתה עכשיו חרד להשאיר אותה לרגע לבד
, שמא יקחו לך את השלל אם לא תהיה בסביבה להשפיע. ומן הצד השני בשביל כבוד צריך להחלט לעבוד, ולפי הסיפורים שלך אתה עוד לא שם. וסיפור הכיסוי ש"היא קשה, ודורשת המון תשומת לב, ותובענית בלשון המועטה", לא באמת עושה עלי רושם, כי עשית את כל הדרך להפוך אותה לשמרטוט מאוהב ותלותי עם כל המניפולציות שהפעלת שם, ולפי מה שאתה מעיד אתה הוא זה "שרוצה לבלות איתה כל שניה מכל יממה", עד כדי ביטול תחילת הלימודים מיוזמתך כי לא הצלחת להתמודד רגשית. אז אם אתה רומז לבעיית גבולות מהכיוון שלה, אולי כדאי שתתחיל קודם בכיוון שלך. משהו שם עם המצפן הפנימי שלך משובש לאללה. מיוס קרה לזה אובר דרמה, אני ממליצה <בחום, ולגמרי מתוך מה שאתה מביא כאן> לפנות לגורם מקצועי קליני כדי להתארגן על עצמך טוב יותר. הצלילים הטוטאליים שלך יחד עם עיוורון מוסרי מסוים לא מצלצלים לי כמו משהו בריא לקשר. כלשהו.
 

1Shir

New member
את חפירה או העת לחפירה?


בזכות ההתראות של תפוז אני
באמצע הלילה
מפלצת, יש טעם בדבריך...
 

shirael

New member
רק רוצה להגיד ש...

"סמי הכי טוב" נראה לי השם המושלם לכל שיפוצניק\שרברב\איש מקצוע אבר.

חוץ מזה - מה שאמרת.
 
אמנם אנחנו בפורום ולא בשיחה אישית אבל

אשמח באם תבאר לי מספר עניינים:

1. אני לא מבינה מדוע בגילכם אתם מחכים ומצפים לאישורי הורים ביחוד כשלא עומדים בפניכם שיקולי פערים מנטאליים, גילאיים ותרבותיים-כשאובייקטיבית אפשר להבין את כולם אך, כל אחד וראייתו האישית ככל שזה נוגע לאהבה.
משהו בתפיסת ההורים כפונקציה מאוד מרכזית באם להשאר או לא יחד מאוד מתמיהה מכיוון שזה מביא אותי לחשוב על בחורה מאוד לא מגובשת, מאוד ילדותית ואחת כזו שאמה
תלווה אותה כצלע שלישית במערכת שלכם לאורך הרבה מאוד שנים. (עניין שאינך שם דעתך עליו כרגע אבל כשהיא תהפוך לחמות ותרצה להתקרב לאישתך, זה יהיה הנושא הבא עליו תדבר).

2. עניין ריבוי הנשים בחייך לא בהכרח מעיד על בעיה כלשהי בך כמו המודעות שלך לקיום נוספות אליה.
גם אם לא היית איתה באופן רשמי, ידעת שהיא ברקע ושלהיות עם החברה הכי טובה שלה בקשר רומנטי זה דבר שיכאיב לה מאוד.
הרי לא ציינת שקיימת קשר כלשהו במקביל עם סתם מישהי שנדבקה אליך, ושהחברה שלך התעצבנה על כך אלא על קיום קשר סודי ממנה עם מישהי שהיא מדברת ומשתפת אותה בעניינים אישיים שלה.
זאת אומרת היא קיבלה סוג של בגידה כפולה, כשגם אם לא ממך, אז מהחברה שלה. והרי איזו חברה זו אם היא משתמשת ופועלת מאחורי גבה של חברתה?
האם הרגשת נוח בלצאת עם אחת כזו? והרי אם הערך החברי שלה כלפי חברה טובה שלה הוא כזה, איך אתה רואה את עצמך יוצא עם אישה (נשים) שהערכים שלהן כאלה, שקרוב לוודאי יעשו לך את מה שהן עושות לחברות שלהן?! לא יודעת, השיקולים שלך קצת לא מובנים.

3. אתה מתאר מערכת יחסים בה אתם רבים כל שני וחמישי בגלל האמא וגם כי לא מקבלים אותך.
שוב, נקודה לא מובנת לי. הרי אתה "המהנדס". ואתה אוהב את הבת שלה ותעשה הרבה דברים עבורה, למה שהאמא אובייקטיבית לא תבחר מה שבתה רוצה ומה שיכול להבטיח לבתה חיים טובים יותר לכאורה על הנייר? התירוץ של חיבור לאיזה מלצר חמוד לא קונה אותי. יש משהו שם מעבר.

4. אם היא דורשת כל כך הרבה תשומת לב והקשר תובעני לך מדי והיא אדם מאוד קשה להסתדר איתו כי אתה מרגיש שבוי לגחמות שלה, מה אתה עושה שם? מה אתה אוהב בה?
כי אם אתה רוצה להצליח, איך תוכל להצליח אם היא כל היום מתקשרת אליך ומבקשת ממך כמות של תשומת לב שלא יכולה לפנות אותך לשאר הדברים שאתה צריך לעשות?!
אולי היום זה מתוק אבל מחרתיים זה יהיה קטסטרופה.

5. אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אני רק אומרת שמאוד היה לי קשה אם מישהו היה לוחץ עלי נון סטופ לכמויות של תשומת לב שאני אומרת לו שאיני יכולה לתת אותן כשמעבר לזה ההורים שלו פונקציית החלטות מאוד קריטית שלו ויהיו צלעות נוספות בקשר שלי איתו. זה יהיה להכניס אותם ממשית למיטה שלי עם בן הזוג שלי ומתוך ניסיון- אני מוותרת.
החיים לצד הורים שמאפשרים להם להכנס, להחליט ולחוות את הקשר, הם קטסטרופאליים וכמו שאבא שלי תמיד אומר "מתכון מצויין לגירושים".
כך שאם זה לא יהיה המרחק, ואם זה לא יהיה פער אובייקטיבי כזה או אחר ביניכם ואם זה לא יהיה הלימודים וההשקעה בלימודים או היכולת להענקת תשומת לב -
זה יהיה ההורים.

ההורים האלה בתוך הקשר הזה כי הבחורה הזו רוצה ותמשיך לרצות גם אם היא אומרת לך שכרגע היא נלחמת מולם לעצמאות.
למה? כי זה חינוך כזה, זו מנטאליות כזו, זה אופי כזה.
ובינינו, לא מובן לי מדוע אתה הוא זה שמסתכל בדיעבד עליה כ"לא סומך". לא תיארת לנו משבר אמון מצדך אלא רק מצדה.
 

סטנגה Joe

New member
כבר אמרת

שאתם מדברים על הכל והכל על השולחן.
דבר איתה על הקשיים שלך.
דבר איתה על החוסר שלך בזמן ובשקט ללמוד.
תראה איך היא מגיבה, מה היא אומרת.
אתה לא תהיה הראשון שלמד עם אהובה ברקע.
זה לא בלתי אפשרי ואל תצייר לך תמונה קיצונית שכזאת של או לימודים או היא.
אם אתם אוהבים באמת כנראה שתתגברו על הקשיים. קלישאה אבל נכון.
 

גארוטה

New member
אם היתה לי אפשרות

הייתי מייעצת לאמא שתקבל אותך בחיבוק גדול, כי ברגע שתכבוש את היעד הזה (האמא)
תצא כל הרוח מהמפרשים ואולי, רק אולי, תצליח להשתחרר מכל הדרמה למרות שאני בספק.

אני מציעה לך לכתוב את כל הפוסט מחדש רק בלי כל המשפטים שיכלו לפרנס כמה טלנובלות מהטובות שיש.

גיהנום עלי אדמות... אהבה ששנינו לא יכולנו לה...כאב שממש שרף את הגוף...שטפו לה את המוח על בסיס יומי והרעילו אותה כנגדי...
תקופה ורגעים שעד היום מכאיב פיזית להיזכר בהם...הקשר תופס באמת נפח עצום מההתנהלות היומיומית שלי...כל ריב איתה מפיל אותי..
אני אוהב אותה, אוהב אותה יותר מאת החיים עצמם...אני רוצה להיות איתה כל שנייה מכל יממה עד סוף החיים...


וזה רק חלק קטן אבל זה מצביע על בעיה ולא בקשר בין שני אנשים צעירים כמו שאתה טועה לחשוב, אלא על בעיה בהסתכלות על החיים,
בגישה של מי שחושב שהוא מרכז העולם.

וכן, זה יגמר בבכי אבל עדיף עכשיו.
 
מצחיקה את

בלי כל הדרמה הוא יוצא סתם מניאק שהפר את קוד הכבוד הגברי, וגנב חברה ממישהו אחר. וככה יש לזה נופך הירואי של 'מכתוב', כי כשאוהבים כל כך כל כך חזק, אז הכל מותר וכאילו 'מצדיק' את הדרך. ואם לא הבנת, הבחור חשוב לו 'להיראות טוב', הוא הולך ללמוד במוסד הכי נחשב, והוא כבר רואה עצמו כמהנדס
... הוא חייב להצטייר כמיסטר רייט.
והאמא לא מחבקת, כי כנראה מה שאני ואת רואות רק מלקרוא פוסט בודד ועלום באינטרנט, האמא רואה מקרוב, עם כל הריקושטים, ונעמדת על אחוריה, כי זה מריח כמו לגמרי מיסטר ורונג
.
 

גארוטה

New member
חבל

אם היתה מחבקת הוא מזמן כבר לא היה שם כי היה נרדם על זרי הדפנה מכח שיכרון כיבוש היעד.
וכן, בלי הדרמה הוא היה יוצא מה שאמרת אבל זה לא מספיק שאנחנו נבין את זה.
 
יו...

כמה יהירות ודעות קדומות מושפרצות מהפוסט שלך...

אתה כולה בן 24 ומתייחס לחיים שלך כמו מלודרמה בוליוודית סוחפת...

אם יש משהו שלא עובד במוסד הנחשב ההוא שהמבין יבין, זאת דרמטיות יתר. וכן, גם יהירות ותפיסת ה'אני ובלתי עוד'. תשאל את כל החמורים שקשורים מחוץ לאולמן.

ובכלל בכללי, הכי לא כדאי להעביר את האחריות לג'יפה של חיי, שיצרתי לי בראש, למישהו אחר (אימא, היא, האקס, המרצה לחדו'א וכד')
 
למעלה