דילמת האפסיות

[חולה חדש]

האם אתה כל כך בוטח בחושים שלך

שאתה יכול להיות כל כך בטוח שאין כלום?

 

[t h e c a t]

ברור, במה עוד יש לי לבטוח

בחושים שלך? של מישהו אחר? וזה לא רק חושים, זה ניתוח הגיוני של המצב, זה הסתכלות כללית על העולם, מה שתרצה לקרוא לזה. המסקנה שאני (וכנראה רוב האנשים פה) הגעתי אליה היא שאין שום דבר מעבר למה שאנחנו רואים פה. זה הכל. לא מסכים? סבבה....

 

[uri80]

בדיוק.וזו טרגדיה נוראה שהזמן פה קצר

כל כך. בגלל זה רוב האנשים מעדיפים להאמין (אשליה כנראה) שישנו המשך לחיים האלו במקום אחר: בגילגול אחר, בעולם הבא, בתחיית המתים וכן הלאה. גם אני הייתי רוצה מאד להאמין שיש המשך אבל עוד לא ראיתי שמץ של ראיה שתחזק את הדעה הזאת. כן, עצוב לי עם זה אבל אין מה לעשות.בכל מקרה, עצתי לך - נצל את היום. הייתי שמח לחיות לפחות 500 שנים כדי להספיק לראות ולו חלקיק מהעולם הזה. בכל מקרה אני אנסה להספיק הרבה ככל האפשר. ברוך הבא לחיים האמיתיים.

 

[מלח השמים]

אבל [כמו אחרי מוות של אדם קרוב]

גם אני חוויתי תקופה כזו ובמקרה שלי זו היתה תקופה קשה מאד. המחשבה על כך עשויה לדכא את האדם. היום אני מסתכל על כך כעל תקופת אבל שבה יושבים שבעה על אדם קרוב שמת. בשבעה ימים אלו מוציאים את הצער מהלב החוצה ובכך מבריאים מהדכאון ומהעצב. אתה נמצא בימים בהם מתברר לך שחייך מוגבלים בזמן ושאין חיים אחר המוות. זהו מאין אבל, לא על אחרים אלא על עצמך. הדרך הנראית לי להתמודד עם עניין זה, היא, לתת מקום לצער ולמחשבות על כך זמן מוגדר. אך לנסות ולהימנע מלהגרר אחר מחשבות אלו יותר מכך. חבל על העצבים שלך. שמור על שלוות הנפש... המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

 

[goylem]

וואו איך הצלחת לכתוב את זה כ"כ פשוט

אני באמת חושב על זה המון. נראה לי ש'מבאס' זו הגדרה מידי עדינה לתחושות שעוברות לי בראש כשאני חושב על זה, אבל זה מה יש

 

[עובבי]

אני לא יודע מה אתכם,

אני ממש לא חושב שכדאי שיזכרו אותי. בואו נגיד את זה אחרת- אם עוד 200 שנה יזכרו אותי יוכח למפרע שאני חי בדור מטומטם. בכלל,אין לי שום רצון שמישהו יזכור אותי. האחרונה שרציתי שתזכור אותי הייתה מאיה מהמשטח חול בגינה, דבר שגרם לי לעשות תעלות ובנינים במשך יממה וחצי,טפו, אני בטוח שאם היו נותנים לי עוד חצי שעה התוכנית הגרנדיוזית שלי הייתה מצליחה, כ כ ה הייתי קרוב להצפה של עיר החול. אוי היו ימים, מי יזכור היום שעומר היה בין הבנאים הראשונים בגינה. מי יזכור את כל התעלות שעשיתי-אתה מרטיב את החול מכניס יד ימין מתחת וחופר לאט לאט עד שיוצא שער. אני מזה מתרגש עכשיו,אני עצוב נורא שישכחו, נורא חבל. (מה שטוב שגם את הבנזונה שהרס לי הכל -איציק המגודל- ישכחו מגיע לו המניאק) בברכה, עומר נ.ב. סרפתים אוכלי ספרדעים. אנחנו באים לנקום על יותר מאלף שנות סבל. שכנים-שכנים אבל מה נסגר עם הריח?

 

[מתבוללת]

נכון שזה מבאס כשמגלים.

זה תהליך שלוקח זמן, אבל ברגע שתשלים עם הרעיון תלמד אפילו להנות מהמציאות הזו, סה"כ זה אחלה, חיים 70-80 אולי 120 במקרה הטוב,ורק נהנים או לפחות שואפים לשם, אני נהנית מכל יום ומכל רגע,"אכול ושתה כי מחר נמות... אין יותר טוב מזה, כשאתה מבין שאין אח"כ כלום ולא יהיה אתה לומד להנות מהווה, כשאתה הולך להצגה, לסרט טוב, למסיבה אתה הולך בשביל להנות מהדבר עצמו לא מההשלכות שלו או ממה שיהיה אח"כ. בקיצור - אחרי שתפנים ותעכל עוד תהנה.

 

[AVIR81]

נהנתי

נהנתי מהאוירה האופטימית שלך זה לא בטוח שאני גם ירגיש כך זה תלוי הרבה באופי של הבן אדם בכל מקרה תודה לך

 

[גל נעים]

החולניות של בלוקבאסטר...../images/Emo29.gif

היי, מה המצב אח שלי?, צ'מע, המציאות היא מורכבת מאוד, רק מה שאני לא מבין למה אתה צריך להכנס לדילמות ולסרטים. (ראה ערך בלוקבאסטר, מייטריקס ושאר הזיות פטריתיות) כל אדם מגיע בסופו של דבר למצב של רקבון מתקדם. השאלה היא איך אתה מגיע לשם. מסופק או לא. כל החיים הרי אנחנו מסתובבים סביב ההנאות שלנו, אם גשמיות ואם רוחניות-נפשיות. אני מסכים איתך שלקום בוקר אחד ולהבין בלוגיקה שלך שאולי ההמשך המדובר שהבטיחו לך לא נראה כזה מבטיח מעורר דכאונות קליניים שדורשים טיפול בשוקים חשמליים אבל, וזה אבל חשוב: מתוך התובנה הזו אתה תלמד למצות טוב יותר את מה שכןיש לך, את מה שאתה סופג ביום יום שלך, פתאום המציאות תהפוך להיות חגיגית יותר, מלאה יותר, מספקת יותר ולא עוד יום רודף יום בדרך אל "האור הנצחי" אי שם בקבר חשוך מלא בחרקים שאוכלים אותך. יחי הגן עדן היידה הגהנום!. בהצלחה אח שלי. אם אתה צריך ניתוחים פילוסופיים גרידא תפנה אלי לפרטי אני אשמח לשוחח איתך.

 

[Le Fay]

לא הבנתי. אילו יכולת לבחור,

היית בוחר לחיות יותר משבעים או שמונים שנים? למה, מה תיכננת להספיק, וכמה שנים אתה צריך בשביל זה?

 

[uri80]

ברור! מה, לא? ../images/Emo12.gif

לא היית רוצה שיהיו לך כמה קריירות למשל? בני אדם היום מספיקים בדר"כ ללמוד תחום אחד או שניים בלבד. לא היית רוצה להיות רופאה/מהנדסת/ביולוגית/כימאית/כל דבר אחר שתרצי ללמוד? לא היית רוצה זמן, לא רק לבקר אלא גם לחיות, בהרבה מקומות אחרים? לא היית רוצה לראות מה יהיה כאן במאות הבאות? אני הייתי רוצה. נו טוב, אי אפשר לקבל הכל בחיים.

 

[Le Fay]

את כל זה מספיקים גם ככה.

את מה שלא הספקתי עד עכשיו - החמצתי בגלל נקודות התורפה שלי, בגלל עצלות, יוהרה, אי החלטיות או ביישנות, לא בגלל מגבלת זמן. מנסיוני זה עובד בדיוק להפך: כשיש את כל הזמן שבעולם, לא מספיקים כלום. זו הידיעה שהזמן קצוב שמריצה אנשים נגד השעון, אחרת היינו מורחים את כל החיים כמו שאנחנו מורחים את רובם.

 

[uri80]

אני לא חושב כך.

כמה אנשים את מכירה שלמדו יותר מתחום אחד או שניים? בודדים. לפרופ' לייבוביץ' למשל היו 9 תארים אקדמאיים. (לא מתלהב יותר מדי מתארים. רובם בזבוז זמן, אבל לפחות זה מראה על אדם ששאף להתעניין ביותר מתחום צר אחד). לנכדו הוא אמר שאין צורך לטייל בעולם, העולם האמיתי טמון בספרים. אני לא חושב כך, אבל הוא בחר את הבחירה שלו והיא לגיטימית. הנקודה היא שאנו נאלצים לבחור את הבחירה הזו וחבל. כל דבר מגיע על חשבון דבר אחר. גם עצלות (במידה כמובן) היא לא דבר נורא. לא נמאס לשמוע על יפנים שחטפו התקפי לב בגלל הלחץ והעומס? הנקודה היא שצריך לקחת החלטה לאיזה כיוון הולכים. אני מסכים שזמן הוא דבר שמייצרים אבל אם יש יותר- עדיף. ובקשר להערה שלך למטה- אני בטוח שהייתי מצליח לנצל כמו שצריך לפחות חלק מ-4930 השנים הללו.

 

[Le Fay]

לא מעטים, ורבים מהם לפני גיל 28 ../images/Emo6.gif

דרך אגב, לגמרי מסכימה עם ליבוביץ', כל עוד מדובר במידע עיוני; רק שהחיים מציעים לנו יותר ממידע עיוני. לא בטוחה שמספר תחומי התמחות הוא מדד למשהו, אבל זה כבר תלוי ב"תכלית" שאתה בוחר לך. מנקודת ראות אקזיסטנציאליסטית, לא כוכך חשוב כמה שנים אתה חי, אלא איך אתה חי אותן; וזה גם המבחן הקובע לגבי.

 

[uri80]

מסכים לגמרי ../images/Emo13.gif

זה נכון מאד גם לגבי. ובכל זאת אני מאמין שתמיד עדיף שיהיו עוד כמה שנים.

 

[AVIR81]

אם את אוהבת לחיות

אם את רוצה לחיות שבעים שנה זה אומר שאת אוהבת לחיות אז מדוע לא 5000 שנה עד שימאס לא?

 

[Le Fay]

אההה, אני מאד אוהבת לחיות.

השאלה היא כמה משבעים השנים אנחנו טורחים לחיות וכמה מהן אנחנו מבזבזים על שטויות, וגם כמה מהן היינו משכילים לחיות אילו היו לנו עוד ארבעת'אלפים-תשע-מאות-ושלושים שנים ספייר.

 

[Le Fay]

נ.ב. לאפסיות שלנו

חמשת'אלפים שנים לא יעלו ולא יורידו הרבה. עמדת פעם תחת הרקיע בלילה במדבר? חשבת אופו זה נגמר ומה המקום שלך בכל זה?

 

[סיטרא]

זו באמת הרגשה מבאסת

לדעת שעוד 50-60 שנים לא ישאר כמעט כלום ממה שהשקעתי בעצמי ובחיים שלי, אבל זהו צו המציאות ואין לי ברירה אלא להשלים איתו, כמו שמשלימים עם צו 8. הרגשה מבאסת עוד יותר תהיה אם יושקעו החיים בכמיהה אל אותו אל ניצחי ובעבודה אליו, כפי שנקבע בדתות רבות. חיי אלמוות בגן עדן וישיבה בסוכה מעור של לוייתן זה נפלא, אבל האם ברור לכל הולך בדרך הדת שאלו אכן יתממשו אחרי חיי פרישות וסגפנויות ? האם בסופו של דבר תוחזר ההשקעה? תמהני .. כששתי הברירות ניצבות לפני האדם, שומה עליו לבחור בראשונה. שהרי אמרו חז"ל, ומן הסתם גם צדקו: "ברי ושמא, ברי עדיף". ולכן, נעזוב נא את התהיות לגבי האינסופי ונתמקד בהווה, ההווה הנפלא הזה שמעניק לנו אינספור אפשרויות.

 

[AVIR81]

נחמד

נראה לי שאני מכיר אותך מאיזה מקום