דילמות קשות
איבדתי את בעלי לפני קרוב ל-5 חודשים בתאונת דרכים. הוא נהרג 4 ימים לפני יום הולדתו הראשון של בנו בכורו, יחידו. הוא היה אהבת חיי. במלוא מובן המילה. הוא היה החבר הכי טוב שלי, האהוב שלי, הבעל שלי, המאהב שלי. ידעתי שאם יבוא יום בו הוא יילך- אלך יחד איתו. אהבתי אותו יותר מהחיים עצמם. אבל הוא נלקח לי.. ואני בחרתי להמשיך לחיות, בחרתי להמשיך להרגיש, לשמוח, לאהוב, להיות מאושרת. אם לא בשבילי, לפחות בשביל בננו. אני כרגע נמצאת במערכת יחסים עם אחד מחבריו וברור לי, וברור לו שהיא רצינית. רגעי השבירה מהאובדן קורים לא מעט, והוא זה שמחזיק אותי כשאני נופלת. וטוב לי ורע לי, ונעים לי וקשה לי- והכל, הכל הולך בקווים מקבילים שמעולם לא חשבתי שיוכלו ללכת יחד. ואני פשוט משתפת כי אני חייבת לפרוק. אני יודעת שאני נשמעת קצת "פסיכית" שנכנסתי למערכת יחסים כ"כ מהר, אבל אני גם יודעת שזה טוב ללב שלי, וטוב לילד שלי. ואני גם יודעת שבעלי במקום הראשון, ואוהב אותו עד יומי האחרון. (כנראה שגם לאחר מכן...)
איבדתי את בעלי לפני קרוב ל-5 חודשים בתאונת דרכים. הוא נהרג 4 ימים לפני יום הולדתו הראשון של בנו בכורו, יחידו. הוא היה אהבת חיי. במלוא מובן המילה. הוא היה החבר הכי טוב שלי, האהוב שלי, הבעל שלי, המאהב שלי. ידעתי שאם יבוא יום בו הוא יילך- אלך יחד איתו. אהבתי אותו יותר מהחיים עצמם. אבל הוא נלקח לי.. ואני בחרתי להמשיך לחיות, בחרתי להמשיך להרגיש, לשמוח, לאהוב, להיות מאושרת. אם לא בשבילי, לפחות בשביל בננו. אני כרגע נמצאת במערכת יחסים עם אחד מחבריו וברור לי, וברור לו שהיא רצינית. רגעי השבירה מהאובדן קורים לא מעט, והוא זה שמחזיק אותי כשאני נופלת. וטוב לי ורע לי, ונעים לי וקשה לי- והכל, הכל הולך בקווים מקבילים שמעולם לא חשבתי שיוכלו ללכת יחד. ואני פשוט משתפת כי אני חייבת לפרוק. אני יודעת שאני נשמעת קצת "פסיכית" שנכנסתי למערכת יחסים כ"כ מהר, אבל אני גם יודעת שזה טוב ללב שלי, וטוב לילד שלי. ואני גם יודעת שבעלי במקום הראשון, ואוהב אותו עד יומי האחרון. (כנראה שגם לאחר מכן...)