יוני 17 היחיד
New member
דילמה....
ניכנסתי לדילמה רצינית שאין לי מושג אם היא טובה או לא. אני לא יחפור ויילך סחור סחור אני יהיה ישיר. במשך השנתיים האחרונות אני כבר הייתי בטוח שאני הומו. היה לי משיכה לבנים והיתאהבתי רק בבנים אפילו שהיו לי פה ושם גם משיכות לבנות. אפילו חוויתי אהבה למישו סטרייט שהסיכוי שלי להיות איתו היו אפסיים ביותר, למי שזוכר את הסיפור שלי על כך, כמו שכתבתי כאן לפני כמה חודשים. בקיצור...אני והוא נישארנו חברים רגילים, לא יותר מזה. הייתי בדכאונות, היו לי ימים ולילות ללא מצב רוח, כי רציתי לצאת כבר מהארון. רציתי להפסיק לפחד ולהתחבאות. ושכולם יידעו מי אני ושלא יהיה לי צורך להיתבייש. אפילו אזרתי אומץ ובסוף יצאתי מהארון בפני ההורים, וארבעת מחבריי הטובים. הקטע הוא שכולם קיבלו את זה בסדר גמור, לא היה לי בעיות עם אף אחד מהם. אבל פתאום מגיע קטע מוזר.... האהבה שהייתה לי לאותו סטרייט ירדה, המשיכה לגברים הפסיקה טוטאלית. אבל ממש ממש ממש טוטאלית. פעם הייתי רואה תמונה של גבר ערום...ישר הייתי מרגיש משו. היום, לא. אני כבר לא חושב על זה פשוט. והכי גרוע, אני מאוהב, מאוהב בבת, שאני מכיר אותה כבר שנים. אני לא יודע מה זה, נישבע לכם אני משתגע. אין לי מושג מה קורה לי. אבל אני ממש כבר לא נימשך לבנים ושום דבר כבר לא עושה לי את זה. האם זה באמת מה שההורים שלי אמרו לי כשהחלטתי לצאת מהארון? הם אמרו לי שזה גיל ההתבגרות ואני עדיין לא סגור על המיניות שלי וזה עוד יעבור לי לבד בלי שאני ירגיש. והנה ניראה לי שהם צודקים. כמו שלא בחרתי להיתאהב בגברים. ככה לא בחרתי לרדת מהם, כי זה פשוט משהו שאני מרגיש. זה לא משהו שאני שולט בו. אז אין לי מושג מה קורה. אולי תמיד הייתי סטרייט ורק דימיינתי שאני הומו?, אני לא יודע. מה שבטוח שכרגע כרגע כרגע..אין לי שום משיכה לבנים. ואני מאוהב בבת...שהאהבה הזאת דווקא ניראת לי הדדית. אני אשמח לתגובות ועיצות... והאם יש לכם תשובה מובנת ופשוטה מאיפה השינוי הזה בא לי אני ישמח מאוד. תודה. יוני.
ניכנסתי לדילמה רצינית שאין לי מושג אם היא טובה או לא. אני לא יחפור ויילך סחור סחור אני יהיה ישיר. במשך השנתיים האחרונות אני כבר הייתי בטוח שאני הומו. היה לי משיכה לבנים והיתאהבתי רק בבנים אפילו שהיו לי פה ושם גם משיכות לבנות. אפילו חוויתי אהבה למישו סטרייט שהסיכוי שלי להיות איתו היו אפסיים ביותר, למי שזוכר את הסיפור שלי על כך, כמו שכתבתי כאן לפני כמה חודשים. בקיצור...אני והוא נישארנו חברים רגילים, לא יותר מזה. הייתי בדכאונות, היו לי ימים ולילות ללא מצב רוח, כי רציתי לצאת כבר מהארון. רציתי להפסיק לפחד ולהתחבאות. ושכולם יידעו מי אני ושלא יהיה לי צורך להיתבייש. אפילו אזרתי אומץ ובסוף יצאתי מהארון בפני ההורים, וארבעת מחבריי הטובים. הקטע הוא שכולם קיבלו את זה בסדר גמור, לא היה לי בעיות עם אף אחד מהם. אבל פתאום מגיע קטע מוזר.... האהבה שהייתה לי לאותו סטרייט ירדה, המשיכה לגברים הפסיקה טוטאלית. אבל ממש ממש ממש טוטאלית. פעם הייתי רואה תמונה של גבר ערום...ישר הייתי מרגיש משו. היום, לא. אני כבר לא חושב על זה פשוט. והכי גרוע, אני מאוהב, מאוהב בבת, שאני מכיר אותה כבר שנים. אני לא יודע מה זה, נישבע לכם אני משתגע. אין לי מושג מה קורה לי. אבל אני ממש כבר לא נימשך לבנים ושום דבר כבר לא עושה לי את זה. האם זה באמת מה שההורים שלי אמרו לי כשהחלטתי לצאת מהארון? הם אמרו לי שזה גיל ההתבגרות ואני עדיין לא סגור על המיניות שלי וזה עוד יעבור לי לבד בלי שאני ירגיש. והנה ניראה לי שהם צודקים. כמו שלא בחרתי להיתאהב בגברים. ככה לא בחרתי לרדת מהם, כי זה פשוט משהו שאני מרגיש. זה לא משהו שאני שולט בו. אז אין לי מושג מה קורה. אולי תמיד הייתי סטרייט ורק דימיינתי שאני הומו?, אני לא יודע. מה שבטוח שכרגע כרגע כרגע..אין לי שום משיכה לבנים. ואני מאוהב בבת...שהאהבה הזאת דווקא ניראת לי הדדית. אני אשמח לתגובות ועיצות... והאם יש לכם תשובה מובנת ופשוטה מאיפה השינוי הזה בא לי אני ישמח מאוד. תודה. יוני.
