דילמה
שאאאלום. הרהרתי וניתקלתי בדילמה. קודם אני אתן הקדמה: אני מפריד בין שני סוגים של הנאה. סוג אחד, הוא הנאה "זולה"- נגיד מישהו מנגן בגיטרה את יצירה X, וכל מה שמסב לו הנאה בזמן שהוא מנגן זה העובדה שהוא נראה כזה מגניב, והאצבעות שלו זזות כל כך מהר- או בקיצור פוזה. גם אם אותו "מוסיקאי" יושב לבד בחדר ואין אף אחד שרואה אותו, זה לא מונע ממנו להתמקד בהבטים ה"זולים" של הנגינה בגיטרה- הוא חושב לעצמו "וואי, אם הייתי מסתכל על עצמי מהצד עכשיו בטח הייתי חושב שאני נורא מגניב." בעיניי ההנאה שנובעת כתוצאה מהצלחה עצמית נועדה להזין את האגו, את הדימוי העצמי ואת ההערכה העצמית, והיא קשורה קשר ישיר להנאה שנובעת מהפוזה והרושם על אחרים. ההנאה הזו היא מאוד מתוקה והיא זולה באותה מידה. ברגע שמודעים אליה היא הופכת למטרד- אם אותו גיטריסט יבין מה גורם לו להנות מהנגינה שלו, ההנאה שלו תיפסק. הסוג השני הוא "הנאה רוחנית"- הנאה מהדבר עצמו ורק ממנו, בלי גורמים חיצוניים כמו פוזה וכד'. אם ניצמד לדוגמה של הגיטריסט, ההנאה הרונית שלו תהיה הנאה מהמוסיקה, מפורקן הרגשות במוזיקה, או בקיצור- מהמוסיקה עצמה. כמובן שההנאה הזו דורשת הרבה יותר ריכוז ומאמץ, אבל היא שווה אלפי מונים יותר. *סוף ההקדמה* כשאני מציב לעצמי מטרות, אני דואג לכך שאני עושה אותן מהסיבות הנכונות- שלא השאיפה לפוזה לרומנטיקה תניע אותי, אלא הרצון לחוות הנאה רוחנית מאותה מטרה. אבל יותר מדי פעמים נאלצתי להתמודד עם קונפליקט- המון מטרות נושאות בחובן מטען "זול" ע"פ הגדרתי. למשל- אני רוצה להגיע לסיירת מטכ"ל. ההנאה ה"זולה" שבדבר ברורה. כל מי שישמע על זה יתרשם מאוד, וגם זה יתרום מאוד לאגו שלי. אבל מה ההנאה הרוחנית שתוסב לי מזה? ברור למה ההנאה הזולה מהגעה לסיירת מטכ"ל תהיה גדולה יותר מביחידות פחות מובחרות, אבל איך ההנאה הרוחנית תהיה גדולה יותר? יש לי פה דילמה- האם ההנאה הראשונה סותרת את ההנאה השנייה והן אינן יכולות להתקיים יחד? האם יכול להיות שההנאה מהסוג הראשון היא טבעית והיא חלק מיישותינו האנושית והיא טבעית לגמרי, ושהמנעות ממחנה היא כמו הימנעות מאוכל? האם אני משקיע משאבים לחינם כשאני מנסה להמנע מסוג ההנאה הזה ואני צריך לקבל את זה ולמצוא את הטוב שבזה? העניין הזה יקר לליבי והוא לא סתם התפלספות חכמולוגית, ואני אקבל מטען רוחני בעל ערך אם אשמע את דעתכם. תוודה.
שאאאלום. הרהרתי וניתקלתי בדילמה. קודם אני אתן הקדמה: אני מפריד בין שני סוגים של הנאה. סוג אחד, הוא הנאה "זולה"- נגיד מישהו מנגן בגיטרה את יצירה X, וכל מה שמסב לו הנאה בזמן שהוא מנגן זה העובדה שהוא נראה כזה מגניב, והאצבעות שלו זזות כל כך מהר- או בקיצור פוזה. גם אם אותו "מוסיקאי" יושב לבד בחדר ואין אף אחד שרואה אותו, זה לא מונע ממנו להתמקד בהבטים ה"זולים" של הנגינה בגיטרה- הוא חושב לעצמו "וואי, אם הייתי מסתכל על עצמי מהצד עכשיו בטח הייתי חושב שאני נורא מגניב." בעיניי ההנאה שנובעת כתוצאה מהצלחה עצמית נועדה להזין את האגו, את הדימוי העצמי ואת ההערכה העצמית, והיא קשורה קשר ישיר להנאה שנובעת מהפוזה והרושם על אחרים. ההנאה הזו היא מאוד מתוקה והיא זולה באותה מידה. ברגע שמודעים אליה היא הופכת למטרד- אם אותו גיטריסט יבין מה גורם לו להנות מהנגינה שלו, ההנאה שלו תיפסק. הסוג השני הוא "הנאה רוחנית"- הנאה מהדבר עצמו ורק ממנו, בלי גורמים חיצוניים כמו פוזה וכד'. אם ניצמד לדוגמה של הגיטריסט, ההנאה הרונית שלו תהיה הנאה מהמוסיקה, מפורקן הרגשות במוזיקה, או בקיצור- מהמוסיקה עצמה. כמובן שההנאה הזו דורשת הרבה יותר ריכוז ומאמץ, אבל היא שווה אלפי מונים יותר. *סוף ההקדמה* כשאני מציב לעצמי מטרות, אני דואג לכך שאני עושה אותן מהסיבות הנכונות- שלא השאיפה לפוזה לרומנטיקה תניע אותי, אלא הרצון לחוות הנאה רוחנית מאותה מטרה. אבל יותר מדי פעמים נאלצתי להתמודד עם קונפליקט- המון מטרות נושאות בחובן מטען "זול" ע"פ הגדרתי. למשל- אני רוצה להגיע לסיירת מטכ"ל. ההנאה ה"זולה" שבדבר ברורה. כל מי שישמע על זה יתרשם מאוד, וגם זה יתרום מאוד לאגו שלי. אבל מה ההנאה הרוחנית שתוסב לי מזה? ברור למה ההנאה הזולה מהגעה לסיירת מטכ"ל תהיה גדולה יותר מביחידות פחות מובחרות, אבל איך ההנאה הרוחנית תהיה גדולה יותר? יש לי פה דילמה- האם ההנאה הראשונה סותרת את ההנאה השנייה והן אינן יכולות להתקיים יחד? האם יכול להיות שההנאה מהסוג הראשון היא טבעית והיא חלק מיישותינו האנושית והיא טבעית לגמרי, ושהמנעות ממחנה היא כמו הימנעות מאוכל? האם אני משקיע משאבים לחינם כשאני מנסה להמנע מסוג ההנאה הזה ואני צריך לקבל את זה ולמצוא את הטוב שבזה? העניין הזה יקר לליבי והוא לא סתם התפלספות חכמולוגית, ואני אקבל מטען רוחני בעל ערך אם אשמע את דעתכם. תוודה.
ובמקרה מצאתי שם משהו, שעכשיו שאני חושב על זה יכול לעזור לך : #תבדוק את כול האפשרויות המצויות, אפילו כאלה שכרגע, אתה לא כול כך מתחבר אליהן. #תבדוק אם יש לך מטרות כולשהן שאתה רוצה להוציא מעצמך, הרי אתה תורם לצבא, אך אל תשכח שגם הוא יכול לתרום לך. #תשקול את כול התוצאות, החיוביות והשליליות של כול אפשרות. #חפש אחר מידע חדש. #תשלב את המידע עם השקלולים שעשית. #תבדוק את כול הסיכונים הכרוכים בכול אפשרות. ועכשיו אחרי שיש לך את האפשרויות שלך, מידע עליהן, תוצאות חיוביות ושליליות, וסיכונים בלקיחת אפשרות זאת, תצמצם את האפששרויות, עד שאתה מוצא את הדבר הכי נכון שאתה מרגיש שאתה יכול הכי לתרום בו. ורק עוד דבר אחד, נסה לתת לעצמך מטרה לעתיד הרחוק, ותיראה איזו אפשרות יכולה להועיל למטרה הזאת. ותנסה שלא להקשיב לאחרים, כולל אותי