דילמה...
אז איך אני מתחיל? - קבלו את התנצלותי מראש, יש לי תחושבה שזה הולך להיות ארוך... יש לי "ידידה" שלא מפסיקה להעסיק אותי. למה "ידידה"? הכרנו בבסיס, אנחנו עובדים יחד, ועם הזמן התידדנו. היא מבוגרת ממני בכמה שנים, אבל מכיון שאני מאד בוגר לגילי, הדבר היה דיי שקוף, ולא הפריע לנו להסתדר מצויין. עכשיו, הבחורה נראית מצויין לכל הדיעות, אבל אף פעם לא חשבתי עליה כעל יותר מידידה. לפני כמה חודשים, אחרי שכבר התחלתי להכיר אותה לעומק, הבנתי שמעבר ליופי החיצוני, היא גם בחורה מקסימה ומיוחדת...ולמרות שדיי נבהלתי בהתחלה, הבנתי שיש לי רגשות אליה והתאהבתי בה. מפאת הפרש הגילאים (לא ממש מזיז לי...אבל פחדתי שישנה לה), ומהעובדה שאנחנו עובדים יחד, ומהיותי דיי חסר ביטחון, השארתי את הדברים בבטן תקופה מאד ארוכה. אני לא אכנס לעומק לכל מה שנוגע לטיב היחסים, אבל אני רוצה לציין שמאז שהבנתי מה אני מרגיש כלפיה, ניסיתי להקסים אותה בכל דרך אפשרית בתקווה שאולי גם היא תתאהב בי...ללא הצלחה יתרה... בתקופה האחרונה, אחרי מסע מפרך של הרהורים, שיקולים ושיכנועים, החלטתי להתוודות, ובשבוע שעבר כשישבנו לשתות משהו יחד, אמרתי לה שאני רוצה לראות אם יש מקום למשהו שהוא מעבר לידידות. היא אמרה שטוב לה לבד כרגע (לא ממש קונה את זה, אני הרי קצת מכיר אותה...אבל נו טוב, היא כנראה ניסתה להיות עדינה), אני חייכתי חיוך מזוייף כאילו שום דבר לא קרה והמשכנו הלאה. לא דיברנו כל השבוע, כי ידעתי שעכשיו ידיד שלה אני לא אוכל להמשיך להיות...אתמול נתקלתי בה בבסיס, ולמרות שקיוויתי לקצת מתח ואי נוחות, היא מצידה התנהגה כאילו לא נאמרו הדברים מעולם - ופה שוכנת הבעיה שלי - איך אני יכול להבהיר לה שאני לא יכול להיות ידיד שלה? אני מנסה לצנן את החיוכים וההתלהבות שאני רואה אותה, אבל כל פעם שהיא מחייכת אני נמס...איך אני ממשיך מכאן? בתודה מראש, אני.
אז איך אני מתחיל? - קבלו את התנצלותי מראש, יש לי תחושבה שזה הולך להיות ארוך... יש לי "ידידה" שלא מפסיקה להעסיק אותי. למה "ידידה"? הכרנו בבסיס, אנחנו עובדים יחד, ועם הזמן התידדנו. היא מבוגרת ממני בכמה שנים, אבל מכיון שאני מאד בוגר לגילי, הדבר היה דיי שקוף, ולא הפריע לנו להסתדר מצויין. עכשיו, הבחורה נראית מצויין לכל הדיעות, אבל אף פעם לא חשבתי עליה כעל יותר מידידה. לפני כמה חודשים, אחרי שכבר התחלתי להכיר אותה לעומק, הבנתי שמעבר ליופי החיצוני, היא גם בחורה מקסימה ומיוחדת...ולמרות שדיי נבהלתי בהתחלה, הבנתי שיש לי רגשות אליה והתאהבתי בה. מפאת הפרש הגילאים (לא ממש מזיז לי...אבל פחדתי שישנה לה), ומהעובדה שאנחנו עובדים יחד, ומהיותי דיי חסר ביטחון, השארתי את הדברים בבטן תקופה מאד ארוכה. אני לא אכנס לעומק לכל מה שנוגע לטיב היחסים, אבל אני רוצה לציין שמאז שהבנתי מה אני מרגיש כלפיה, ניסיתי להקסים אותה בכל דרך אפשרית בתקווה שאולי גם היא תתאהב בי...ללא הצלחה יתרה... בתקופה האחרונה, אחרי מסע מפרך של הרהורים, שיקולים ושיכנועים, החלטתי להתוודות, ובשבוע שעבר כשישבנו לשתות משהו יחד, אמרתי לה שאני רוצה לראות אם יש מקום למשהו שהוא מעבר לידידות. היא אמרה שטוב לה לבד כרגע (לא ממש קונה את זה, אני הרי קצת מכיר אותה...אבל נו טוב, היא כנראה ניסתה להיות עדינה), אני חייכתי חיוך מזוייף כאילו שום דבר לא קרה והמשכנו הלאה. לא דיברנו כל השבוע, כי ידעתי שעכשיו ידיד שלה אני לא אוכל להמשיך להיות...אתמול נתקלתי בה בבסיס, ולמרות שקיוויתי לקצת מתח ואי נוחות, היא מצידה התנהגה כאילו לא נאמרו הדברים מעולם - ופה שוכנת הבעיה שלי - איך אני יכול להבהיר לה שאני לא יכול להיות ידיד שלה? אני מנסה לצנן את החיוכים וההתלהבות שאני רואה אותה, אבל כל פעם שהיא מחייכת אני נמס...איך אני ממשיך מכאן? בתודה מראש, אני.
