דילמה
שלום לכולם,
אני נמצא בדילמה כבר הרבה הרבה זמן ולא מצליח להגיע להחלטה שאני אהיה שלם איתה.
אז ככה, אני גרוש בן כמעט 30, ללא ילדים. לפני כמעט שנתיים הכרתי בחורה, גרושה בת 37, עם 2 ילדים (5 ו -9). התאהבנו וזה הגיע למצב שכמעט כל השבוע אני בבית שלה עם הילדים, שבתות, סופי שבוע וכו'... כמה פעמים במהלך השנתיים שחלפו אמרתי לה שקשה לי (עם כל עניין הילדים) ואז היינו נפרדים לתקופה קצרה, שבסופה לא החזקתי מעמד וחזרתי אליה. בזמן האחרון כל הזמן ריחפה העננה של אי הוודאות וחוסר השלמות שלי לגבי הקשר הזה (למרות שאני מאוד מאוד אוהב אותה), חשוב לציין שגם המשפחה (ההורים) שלי ממש לא מרוצים מהעניין ואפילו הסתכסתי איתם, כי הם לא מוכנים להכיר בה. כעת זה הגיע למצב שהיא צריכה לעבור דירה והשאלה שמיד עלתה היא מה קורה איתי, האם אני איתה עד הסוף ועוברים לגור יחד, ואז כבר מחפשים דירה גדולה יותר או לא. על רקע העניין הזה שוב הרגשתי שקשה לי וחוסר השלמות שלי עם הצעד הזה חנק אותי ושוב נפרדנו.
כמובן שהיא כבר מיואשת ממני - ובצדק. ראוי לציין שהיא לא אחת כזו שלוחצת, וגם בעניין עם ההורים שלי היא הייתה אחלה. (בקיצור, לא אלאה אתכם יותר מדי בועד ועוד פרטים עליה אבל לא מדובר פה במקרה של ביצ'ית שמחפשת תומך למי שזה עולה לו בראש).
ועכשיו - כמובן ששוב קשה לי מאוד בלעדיה. התחלתי לצאת עם אחרות, כדי לנסות להעביר את הכאב אבל שום דבר לא מעניין אותי ולא עוזר. אני חושב רק עליה.
אני באמת לא יודע מה לעשות, אני מרגיש ששיגעתי כבר אותה, ואת עצמי...
באמת שלא יודע מה לעשות. מפחד להחליט ללכת על זה ואז להתחרט, ומפחד להתחרט אח"כ שויתרתי על כזו אהבה למרות הקשיים שכרוכים בה.
תודה מראש לכל מי שיגיב
שלום לכולם,
אני נמצא בדילמה כבר הרבה הרבה זמן ולא מצליח להגיע להחלטה שאני אהיה שלם איתה.
אז ככה, אני גרוש בן כמעט 30, ללא ילדים. לפני כמעט שנתיים הכרתי בחורה, גרושה בת 37, עם 2 ילדים (5 ו -9). התאהבנו וזה הגיע למצב שכמעט כל השבוע אני בבית שלה עם הילדים, שבתות, סופי שבוע וכו'... כמה פעמים במהלך השנתיים שחלפו אמרתי לה שקשה לי (עם כל עניין הילדים) ואז היינו נפרדים לתקופה קצרה, שבסופה לא החזקתי מעמד וחזרתי אליה. בזמן האחרון כל הזמן ריחפה העננה של אי הוודאות וחוסר השלמות שלי לגבי הקשר הזה (למרות שאני מאוד מאוד אוהב אותה), חשוב לציין שגם המשפחה (ההורים) שלי ממש לא מרוצים מהעניין ואפילו הסתכסתי איתם, כי הם לא מוכנים להכיר בה. כעת זה הגיע למצב שהיא צריכה לעבור דירה והשאלה שמיד עלתה היא מה קורה איתי, האם אני איתה עד הסוף ועוברים לגור יחד, ואז כבר מחפשים דירה גדולה יותר או לא. על רקע העניין הזה שוב הרגשתי שקשה לי וחוסר השלמות שלי עם הצעד הזה חנק אותי ושוב נפרדנו.
כמובן שהיא כבר מיואשת ממני - ובצדק. ראוי לציין שהיא לא אחת כזו שלוחצת, וגם בעניין עם ההורים שלי היא הייתה אחלה. (בקיצור, לא אלאה אתכם יותר מדי בועד ועוד פרטים עליה אבל לא מדובר פה במקרה של ביצ'ית שמחפשת תומך למי שזה עולה לו בראש).
ועכשיו - כמובן ששוב קשה לי מאוד בלעדיה. התחלתי לצאת עם אחרות, כדי לנסות להעביר את הכאב אבל שום דבר לא מעניין אותי ולא עוזר. אני חושב רק עליה.
אני באמת לא יודע מה לעשות, אני מרגיש ששיגעתי כבר אותה, ואת עצמי...
באמת שלא יודע מה לעשות. מפחד להחליט ללכת על זה ואז להתחרט, ומפחד להתחרט אח"כ שויתרתי על כזו אהבה למרות הקשיים שכרוכים בה.
תודה מראש לכל מי שיגיב