דילמה

[וכשאני לעצמי]

אני לא רואה מה הסכנה פה

הוא גר בביתו, זמנית, עד שיגיעו להסכם
הם כבר עשו את זה במשך תקופה, סביר להניח שאם מתגרשים לא כבר קודם לא היתה שם אידיליה
ברור שזה טעון, אבל מסוכן? מי שמעריך שהוא מהווה סכנה לאשתו וילדיו באמת כדאי שיעזוב.
אתה ממליץ לגבר לצאת מהבית, רק שיש מקרים בהם יכולות להיות לזה השלכות מרחיקות לכת, ולכן זה לא טריוויאלי

 

[היתקליף]

אתה מתאר מצב שאשה לא מוכנה שבעלה ייגש לילדים

ואתה לא מבין מה הסכנה?
הסכנה שכדי למנוע מבעלה לגשת לילדים היא תגיש נגדו תלונה למשטרה על כך שהוא פגע בילדים.
מאחר והוא גר בבית הוא אפילו לא יוכל להגיד "לא הייתי שם"
התלונה הזו תוביל למעצר מיידי.
הסכנה גם שלפני שהיא תגיע למשטרה, ויכוח אחד יתדרדר לאלימות כלשהי.
הסכנה שהילדים שבאמצע הסכסוך - שהרי הסכסוך עליהם עכשיו - יפנימו שהם הסיבה לריב בין אמא ואבא, ויפנימו את העמדה של אמא שאבא רע להם.
אלה מספיק סכנות בשבילך?

 

[מאיץ חלקיקים1]

יותר מכך הזוג נמצא במצב לא בריא

אתה לא רוצה לעשות טעות אתה פונה ליעוץ , נגיד ופנית למשרד הרווחה
מיוזמתך בשביל לדעת איך לנהוג , ואז אתה חוטף את הבום הראשון
גם אם אתה עושה רושם טוב על העובדת הסוציאלית היא אומרת לך
בפירוש זה לא משנה מי האלים בבית אתם רבים ליד הילדים וזו
כבר סיבה מספיקה לחיות בנפרד ועליך כגבר מוטלת האחריות
לצאת מהבית כי היא מוגנת אוטומטית.הילדים לא הפנימו שאבא
הוא הרע בסיפור הילדים הפנימו מי בבית הוא השולט וזה לא
אבא , בתביעת מזונות בהוצל'פ שתגיע מתי שהוא כתוב שהיא
הזוכה והוא החייב ואין יוצאים מן הכלל.

 

[היתקליף]

כן, זה מעצבן שכתוב שהיא הזוכה ואתה החייב, מה?

בפעם הראשונה שהגעתי להוצאה לפועל אומר לי הפקיד "אתה החייב?"
אמרתי לו בכעס "אני לא חייב לה שום דבר".
אז המסכן הזה מסביר לי שזה ככה הכינויים של הצדדים.
לקח לי זמן, אבל הבנתי שהפקידים הם לא הכתובת לכעס.
בסוף גם הבנתי שאין בכלל כתובת לכעס, והפסקתי לכעוס.

 

[מאיץ חלקיקים1]

לדאבונינו גם "אין מדינה לאהבה" לכן הפסקנו

לאהוב,אז מה יהיה אם הילדים שאלתי את הסוציאלית המדופלמת
הם יתרגלו היא השיבה , כן נכון גם בשואה הילדים לבסוף התרגלו
אני זוכר לטובה את זאת שכתבה כאן "הוא פגע בי נפשית וכלכלית
הוא היה אלים מילולית לכן העפתי אותו , לא ויתרתי על הילדים
אבל גם אני לא מוותרת על האהבה שמגיעה לי" כל הכבוד
לחולמים בהקיץ רובינו נאלצים להסתפק בסקס זול וזמין
התרגלנו.

 

[V e l v e t D r]

או

על זה רציתי לשאול
הגענו להסכם הכל טוב ויפה
מתי בעצם אני מתחיל לשלם מזונות?

 

[וכשאני לעצמי]

אם הגעתם להסכם והכל טוב ויפה

אז אתה מתחיל לשלם מזונות ממתי ששהסכם אומר וגם כמה שכתוב בו
ואם הוא לא אומר אז כדאי לשנות אותו כך שיגיד
בכל מקרה בין אם אתה בבית ובין אם אתה עוזב, כדאי לתעד את כל מה שאתה משלם להוצאות הבית והילדים ומעביר לאקס
כדי שלא תצטרך לשלם אח"כ שוב
מרגע עזיבת הבית תצטרך לשלם מזונות (בעצם אולי גם לפני), כך שכדאי לך לעשות את זה בלי ויכוח (לפחות את סכום המינימום)
גם אם זה לא בהסכמה, אתה יכול להעביר העברה בנקאית לחשבון שלה, וניתן להוסיף לכל העברה כזו תיעוד לשם מה היא אז תגדיר אותה כמזונות
ככה אם תהיה בעתיד מחלוקת, תוכל להראות דפי חשבון שיש בהם העברות עבור מזונות

 

[יד לאשה]

אין שום משמעות משפטית להישארות או עזיבה

של הבית.

הטענה שעזיבת הבית בטרם הסתיימו כל ההליכים שגויה מיסודה.
מאידך, אם ההליכים נמשכים זמן רב ואישתך מאד רוצה שתעזוב, ואתה מסרב לעשות זאת, היא עלולה לנקוט בהליכים פחות שגרתיים, ולבקש נגדך צו הרחקה..

נראה כי הפיתרון הטוב ביותר הוא לעזוב את הבית, תוך כדי חתימה הדדית על מסמך שיוודא ששאר ההליכים לא יתעכבו, כולל קביעת לוח זמנים לביצועם (שכן לדוגמא, ברגע שאתה מחוץ לבית, יתכן ולאשה כבר לא תהיה סיבה לקדם את מכירת הבית ופינויו).

בהצלחה!

 

[מאיץ חלקיקים1]

אם יד אלוהים היא יד של אשה אז אנחנו אבודים כי

אין בהן רחמים אז אולי תסבירי לנו למה שאשה תוותר על הבית מלכתחילה ?
ואם זה הבית שלו למה הוא זה שצריך לצאת ?הרי אם היתה הדדיות אז לא היה
צריך להגיע לצוים דרקוניים אתמול במקרה ראיתי ראיון עם צופית גרנט אשה מקסימה
היא נשאלה למה היא נשואה כבר 20 שנה לאותו אחד , אז היא אמרה שלא בגלל
האהבה אלא בגלל הסובלנות אחד כלפי השני והידידות , אז למה כ90% מהגירושין
הן ביוזמת הנשים.

 

[בדד1]

איןמשמעות משפטית לעזיבה מוקדמת

אבל אי אפשר להמנע מהשפעה על הלך הרוח
של עובדות סוציאליות, ושופטים בבואם לדון בענין

 

[V e l v e t D r]

בנוסף

רובכם טוענים שאין משמעות משפטית לזה שאני כגבר וכבעל ואב ילדיי עוזב את הבית.
העו״ד שלי טען שאם אני עוזב את הבית היא יכולה לגשת לבית הרבני ולהתלונן שם שאני כאב וכבעל עזבתי את הבית ואז אני מאבד זכויות.
האם זה נכון?

 

[בדד1]

להתלונן היא יכולה

אבל אם תשמור על קשר רציף עם הילדים
אם תמשיך לפרנס (אם לא נקבעו עדיין מזונות) כרגיל את המשפחה
אז אף אחד לא יקבל את התלונה שלה ברצינות
מכאן ועד לשליטה על הלך רוחו של הדיין או השופט שידונו בתיק יש מרחק
המלצתי בניגוד לאחרים, להישאר בבית ככל שאפשר מבלי לעורר מהומות מיותרות

 

[וכשאני לעצמי]

זה עלול להיות נכון במצבים מסוימים

בית דין רבני פוסק בענייני רכוש גם מתוך שיקולים כמו מי עזב את הבית, מי בגד וכו'
אז אם המצב בבית נסבל (אין ריבים, ואין אלימות), תישאר
מה שעוד כדאי זה לנסות לעזוב בהסכמה, תראה אם היא מוכנה לחתום על הסכם שאומר שאתה עוזב, עם מזונות זמניים והסדרי ראייה זמניים
העו"ד שלך כנראה מבין יותר מהגולשים בפורום (כולל אותי כמובן), לרובנו יש נסיון של תיק גירושין אחד

 

[היתקליף]

תשאל אותו איזה זכויות אתה מאבד לכאורה

לבית הדין הרבני לא ניגשים "להתלונן". לבית הדין הרבני כמו לבית המשפט מגישים תביעה. כיום מקובל שלאשה לא כדאי להגיש תביעה לבית הדין הרבני, אלא לבית המשפט למשפחה.
אם עורך הדין שלך אמר לך באמת שאשתך תיגש לבית הדין הרבני "להתלונן", אני מציע לך להחליף אותו. אם הוא קיים בכלל.

 

[V e l v e t D r]

איזה חוסר וודאות

אם יש דבר שיכול לשגע אותי יותר מכל זה החוסר וודאות הזה והיכולת לקבל את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון , כל כך הרבה הטלבטויות ושאלות פתוחות ואין אף גורם אפילו מוסמך שיכול לתת תשובה אחת ברורה של עשה ואל תעשה