danieal rocks
New member
דילמה...
אני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת ומה אני שואלת בעצם, ואם אני בכלל שואלת משהו, אבל אני ממש צריכה לפרוק... אני בת 23 ויש מישהו בחיים שלי, שיצאתי איתו בסוף תקופת הצבא. כשאני אומרת יצאתי איתו הכוונה לזה שהיינו ידידים מאוד טובים כמעט שנה שבמהלכה הוא נפרד מחברה שלו, באקט שאני בטוחה שהיה לי קשר אליו, ואז התחלנו לצאת לתקופה לא ארוכה. אני התאהבתי בו. הקשר בינינו הסתיים ביוזמתו, כמה שבועות לפני שהוא טס לשנה לחו"ל והסיבות שהוא נתן לי אז היו שהקשר הזה לא ממש יכול להתפתח כי הוא טס וגם הוא לא ממש מצליח להוציא לגמרי את החברה הקודמת שלו מהראש- מה גם שהיא לא ממש הרפתה ולא הפסיקה להתקשר אליו... זה מה שהיה לפני שלוש שנים. מאז הוא חזר מחו"ל עם חברה והיה איתה במשך שנה ומשהו. נשארנו בקשר במיילים כשהוא היה בחו"ל ונפגשנו כמה פעמים עוד מאז- הכל באוירה ידידותית בלי רגשות מיותרים. היה ידוע לשנינו שכמו שהיינו ידידים קרובים וחשובים מאוד אחד לשני עוד לפני שהקשר בינינו עלה מדרגה- היינו מעדיפים להחזיר את זה לאותו מצב מאשר להתנתק. אני חייבת לציין שמרגע שהכרתי אותו ועד לדקה הזו בדיוק, הוקסמתי מהבחור. לא כי הוא יודע לדבר יפה או חתיך הורס- אלא פשוט כי הוא הבן אדם הכי טוב שהכרתי אי פעם. וגם כששלוש שנים היינו רק ידידים וגם לפני שהיינו יחד- חשבתי ככה. אני די בטוחה שגם הוא מעריך אותי בצורה דומה, אולי לא באותה עוצמה... מובן שהוא חשוב לי מאוד ותמיד נשאר חשוב ואני יודעת שגם אני מאוד חשובה לו. לפני חודשיים בערך התחלנו לדבר שוב שיחות ארוכות מדרישות השלום התקופתיות הרגילות - הבחור התחיל לרמוז רמזים שהוא מעוניין ונפגשנו (הוא גר מאוד רחוק ממני, כך שכל פגישה צריך לתכנן כמה ימים מראש). אכן- התנשקנו, אחרי 3 שנים. אח"כ נפגשנו שוב ובפעם השלישית, אחרי ששלוש פעמים סירבתי מסיבות שונות- נסעתי אליו לסופ"ש. סוף השבוע הזה היו היומיים המושלמים ביותר שחוויתי בזמן האחרון, מיותר אפילו לחפש ימים שיתחרו בהם. הגדרתי אותו כ"מלך" באוזני חברות שלי פשוט משום העובדה שהוא גרם לי להרגיש כמו מלכה. שכבנו, בפעם הראשונה, וגם זה היה אקט כל כך מלא רגש מצד שנינו, שקשה לי אפילו לספר על זה מבלי להישמע קיטשית אפילו באוזני עצמי... התנהגנו פשוט כמו זוג אם בקרבה שהפגנו אחד כלפי השני ואם בהיכרות העמוקה שלנו שמבוססת על שלוש שנים. אז מה הבעיה? לכאורה המרחק הוא הבעיה היחידה. אז... היום מר בחור קנה כרטיס טיסה, לשנה, לאותו יעד אליו הוא טס בפעם הקודמת. כרטיס לעוד חודש בדיוק. ידעתי שהוא מתכוון לקנות את הכרטיס, ידעתי שכנראה שלא מדובר במשהו שיימשך והייתי בטוחה שגם אני הפעם חסינה אליו... שגם אני מחפשת אך ורק להנות. עד שעליתי על רכבת בחזרה הביתה זו גם הייתה הדעה שלי על ההמשך. אבל היא השתנתה כשהבנתי עד כמה ולמה בדיוק התאהבתי בו לפני שלוש שנים. עכשיו אני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי. מצד אחד, אף אחד לא הבטיח לי קשר רציני- להיפך. הטיסה הייתה ברורה באופק. ברור לי גם שבמצבו לא הייתי משנה תכניות. אבל... האם יהיה טיפשי וילדותי מצידי לספר לו שאני אוהבת אותו? האם זה מיותר? אני רוצה שהבחור הזה יבין עד כמה הוא חשוב לי, למרות שאני די בטוחה שלמרות רגשות חזקים שיש לו אליי והיו לו גם בעבר- הוא לא התאהב בי... אני חושבת. האם זה ילדותי מצידי "לשלוח" אותו לתקופה בלתי מוגדרת לחו"ל עם הצהרה כזו רצינית? ההרגשה האישית שלי היא שאחרי שלוש שנים כשפתאום הבנתי ששום דבר לא באמת השתנה ברגש שלי אליו והוא התעורר כששוב התקרבנו- אני מרגישה כאילו אני ארגיש החמצה אדירה אם אני לא אומר לו שאני אוהבת אותו... ואני חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם העובדה שהוא לא יענה לי באותה תשובה בחזרה... אני חושבת... אני אודה על כל התייחסות רצינית...
אני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת ומה אני שואלת בעצם, ואם אני בכלל שואלת משהו, אבל אני ממש צריכה לפרוק... אני בת 23 ויש מישהו בחיים שלי, שיצאתי איתו בסוף תקופת הצבא. כשאני אומרת יצאתי איתו הכוונה לזה שהיינו ידידים מאוד טובים כמעט שנה שבמהלכה הוא נפרד מחברה שלו, באקט שאני בטוחה שהיה לי קשר אליו, ואז התחלנו לצאת לתקופה לא ארוכה. אני התאהבתי בו. הקשר בינינו הסתיים ביוזמתו, כמה שבועות לפני שהוא טס לשנה לחו"ל והסיבות שהוא נתן לי אז היו שהקשר הזה לא ממש יכול להתפתח כי הוא טס וגם הוא לא ממש מצליח להוציא לגמרי את החברה הקודמת שלו מהראש- מה גם שהיא לא ממש הרפתה ולא הפסיקה להתקשר אליו... זה מה שהיה לפני שלוש שנים. מאז הוא חזר מחו"ל עם חברה והיה איתה במשך שנה ומשהו. נשארנו בקשר במיילים כשהוא היה בחו"ל ונפגשנו כמה פעמים עוד מאז- הכל באוירה ידידותית בלי רגשות מיותרים. היה ידוע לשנינו שכמו שהיינו ידידים קרובים וחשובים מאוד אחד לשני עוד לפני שהקשר בינינו עלה מדרגה- היינו מעדיפים להחזיר את זה לאותו מצב מאשר להתנתק. אני חייבת לציין שמרגע שהכרתי אותו ועד לדקה הזו בדיוק, הוקסמתי מהבחור. לא כי הוא יודע לדבר יפה או חתיך הורס- אלא פשוט כי הוא הבן אדם הכי טוב שהכרתי אי פעם. וגם כששלוש שנים היינו רק ידידים וגם לפני שהיינו יחד- חשבתי ככה. אני די בטוחה שגם הוא מעריך אותי בצורה דומה, אולי לא באותה עוצמה... מובן שהוא חשוב לי מאוד ותמיד נשאר חשוב ואני יודעת שגם אני מאוד חשובה לו. לפני חודשיים בערך התחלנו לדבר שוב שיחות ארוכות מדרישות השלום התקופתיות הרגילות - הבחור התחיל לרמוז רמזים שהוא מעוניין ונפגשנו (הוא גר מאוד רחוק ממני, כך שכל פגישה צריך לתכנן כמה ימים מראש). אכן- התנשקנו, אחרי 3 שנים. אח"כ נפגשנו שוב ובפעם השלישית, אחרי ששלוש פעמים סירבתי מסיבות שונות- נסעתי אליו לסופ"ש. סוף השבוע הזה היו היומיים המושלמים ביותר שחוויתי בזמן האחרון, מיותר אפילו לחפש ימים שיתחרו בהם. הגדרתי אותו כ"מלך" באוזני חברות שלי פשוט משום העובדה שהוא גרם לי להרגיש כמו מלכה. שכבנו, בפעם הראשונה, וגם זה היה אקט כל כך מלא רגש מצד שנינו, שקשה לי אפילו לספר על זה מבלי להישמע קיטשית אפילו באוזני עצמי... התנהגנו פשוט כמו זוג אם בקרבה שהפגנו אחד כלפי השני ואם בהיכרות העמוקה שלנו שמבוססת על שלוש שנים. אז מה הבעיה? לכאורה המרחק הוא הבעיה היחידה. אז... היום מר בחור קנה כרטיס טיסה, לשנה, לאותו יעד אליו הוא טס בפעם הקודמת. כרטיס לעוד חודש בדיוק. ידעתי שהוא מתכוון לקנות את הכרטיס, ידעתי שכנראה שלא מדובר במשהו שיימשך והייתי בטוחה שגם אני הפעם חסינה אליו... שגם אני מחפשת אך ורק להנות. עד שעליתי על רכבת בחזרה הביתה זו גם הייתה הדעה שלי על ההמשך. אבל היא השתנתה כשהבנתי עד כמה ולמה בדיוק התאהבתי בו לפני שלוש שנים. עכשיו אני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי. מצד אחד, אף אחד לא הבטיח לי קשר רציני- להיפך. הטיסה הייתה ברורה באופק. ברור לי גם שבמצבו לא הייתי משנה תכניות. אבל... האם יהיה טיפשי וילדותי מצידי לספר לו שאני אוהבת אותו? האם זה מיותר? אני רוצה שהבחור הזה יבין עד כמה הוא חשוב לי, למרות שאני די בטוחה שלמרות רגשות חזקים שיש לו אליי והיו לו גם בעבר- הוא לא התאהב בי... אני חושבת. האם זה ילדותי מצידי "לשלוח" אותו לתקופה בלתי מוגדרת לחו"ל עם הצהרה כזו רצינית? ההרגשה האישית שלי היא שאחרי שלוש שנים כשפתאום הבנתי ששום דבר לא באמת השתנה ברגש שלי אליו והוא התעורר כששוב התקרבנו- אני מרגישה כאילו אני ארגיש החמצה אדירה אם אני לא אומר לו שאני אוהבת אותו... ואני חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם העובדה שהוא לא יענה לי באותה תשובה בחזרה... אני חושבת... אני אודה על כל התייחסות רצינית...
